פסק-דין בתיק תא"מ 20046-08-11

רקע כללי וטענות הצדדים.

1. התובע הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בעכו  4 שיקים לביצוע (ע"ס 2,500 ש"ח  ז"פ 15.7.10,  ע"ס 1,921 ש"ח ז"פ 30/7/10, ע"ס 1150 ש"ח ז"פ 30/7/10, ע"ס 1,000 ש"ח ז"פ 30/8/10). שיקים אלה נמשכו על ידי הנתבע לטובת לקוחו של התובע בשם חווא אמיר (להלן:הנפרע), אותם הפקיד בחשבונו המתנהל אצל התובע, אם כי לא כובדו. עוד יצוין שסחרותם של ארבעת השיקים הוגבלה באמצעות השרטוט "למוטב בלבד" המודפס על  ההמחאה.

2. לאחר שהנתבע קיבל את האזהרה הגיש התנגדות לביצוע השיקים. בתמיכה להתנגדותו הוא צירף את תצהירו שבגדרו פירט את טענות ההגנה. לגישת הנתבע,  אמנם שיקים אלה נמשכו על ידו וניתנו לידי הנפרע, ואף שקיבל תמורה בעדם, עם זאת נכון לדחות את התביעה משני טעמים חלופיים. הראשון, אין לתובע זכות אחיזה בשיקים לנוכח ההגבלה בסחרותם . בטענתו השניה הנתבע מדגיש, כי הוא  מחזיק בשיקים שנמשכו לטובתו על ידי הנפרע עצמו על  סך של 17,600 ש"ח. גם שיקים אלה   הוצגו לפרעון וחוללו כולם. מכאן , הנתבע בדעה שנכון לקזז את סכום חובו של  הנפרע  מהשיקים מושא ענייננו.

3.  בדיון שהתקיים בפני ביום 12/2/12, הצדדים הגיעו לידי הסדר דיוני, לפיו הם יסכמו ויינתן פסק דין על סמך סיכומי הצדדים והתצהירים שהוגשו  לתיק בית המשפט. במסגרת אותו דיון, בא כוח התובע אף הוסיף וציין כי לאור העובדה שאין בידי התובע להפריך גרסתו העובדתית של הנתבע, אזי הוא הסכים כי פסק הדין יינתן על יסוד גרסת הנתבע וסיכומי הצדדים .

4. באותו דיון שמעתי את סיכומי הצדדים. התובע הרחיב בסיכומיו וטען, בין היתר, כי   הינו אוחז כשורה בהמחאות, מכאן הנתבע אינו רשאי להעלות טענות הגנה שבמקור הן מופנות כלפי הנפרע. יתרה מזו, שעה שהמילה "לפקודת" לא נמחקה מההמחאות, אזי הדבר מעיד על האפשרות לסחר המחאות אלו, דבר שגם  גובר על השרטוט "למוטב בלבד".  התובע גם הוסיף, שהנתבע מנוע מלהעלות טענת קיזוז כנגד התובע, ואם כן, הרי נכון לדחות טענה זו משום שהיא סומכת על שיקים שנמשכו ע"י הנפרע לפקודת הנתבע בגין עסקה אחרת שהינה רחוקה מעסקת היסוד שבמסגרתה ניתנו השיקים בהם  עסקינן. התובע הדגיש, כי זכויותיו של הנפרע בשיקים אלו משועבדות, משכך וגם אם טענת הקיזוז תתקבל, הרי השעבוד גובר על טענתו של הנתבע לקיזוז החיובים ההדדיים.

5. מהצד השני של המתרס, הנתבע טען כי התובע אינו אוחז כשורה גם אינו אוחז כלל ולכל היותר הוא פועל בשמו של הנפרע , מכאן שניתן להפנות את כל הטענות ההגנה  אף כלפי התובע.  הנתבע הוסיף וטען שבנסיבות העניין משהוכח כי הנפרע חב כספים רבים לנתבע והעולים על הסכם הנתבע , אזי יהא נכון להורות על דחיית התביעה.

דיון והכרעה.

6. אוחז בשטר הוא  הנפרע או הנסב שמחזיקים בשטר ישירות או באמצעות שומר. גם שעה שקיימת הגבלה  בעבירות השטר, כגון באמצעות השרטוט "למוטב בלבד",  עדיין נכון לראות גם בנסב  כאוחז, אך אין הוא בעל זכות קניין בשטר, זכות שנותרה בידי הנפרע         (ראו, שלום לרנר, דיני שטרות, עמ' 207 (להלן:לרנר). וכך היה בענייננו, הנפרע הפקיד את השיקים בחשבונו לאחר שהסב אותם לטובת התובע על אף ההגבלה בעבירותם.  שעה שהשיקים  חוללו ונותרו בידי התובע , הרי הוא בבחינת אוחז לצורכי גביה עבור הנפרע,  ובכל מקרה אין לראות בו כמי שאוחז כשורה ( ראו, לרנר, עמ' 181).

7. ועוד,  כפי שנקבע שיק שנכתב עליו "למוטב בלבד"  אינו עביר ולא ניתן  להקנות בו זכויות לאחר גם לא לנסב (ראו, ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4) 498 (להלן: עניין ציטיאט). המסקנה מהלכה זו היא שהתובע, אף שהינו אוחז הוא רשאי לפעול לגבית השיקים  בעבור הנפרע בלבד (ראו, לרנר, עמ' 186).

8.  אמנם נכון הדבר כי למקרה והמושך לא ראה למחוק את המילה "לפקודת", הרי הדבר מעיד  על כך שהשיק הינו סחיר. עם זאת בהלכת "ציטיאט" ניתנה עדיפות לשרטוט "למוטב בלבד" על פני המילה "לפקודת", זאת למקרה והשרטוט "למוטב בלבד" נעשה בכתב יד ואילו המילה "לפקודת" נעשתה בהדפסה ולא נמחקה ( ראו, עניין " ציטיאט", עמ' 512). מכל מקום, גם כפי דעת המיעוט המקלה בה דגל כב' הנשיא (בדימוס)  ברק ולפיה השרטוט "למוטב בלבד", לא מגביל את העבירות אלא רק נוטל את תכונת הטהירות מהשיק, עדיין אין לראות במקרה זה בנסב כמי שאוחז כשורה, אלא אך  אוחז בלבד שכלפיו ניתן ואפשרי להעלות כל טענות ההגנה בהן אוחז המושך כלפי הנפרע.

9.  המחלוקת בעניין "ציטיאט" נסובה סביב השלכת ההגבלה באמצעות השרטוט "למוטב בלבד" על  עבירות או טהירות השיק,  שהינם המרכיבים של הסחרות.  העבירת משמעה העברת הבעלות בזכות הרשומה בשיק באמצעות העברת החזקה בתוספת חתימה, ואילו הטהירות מכוונת לאפשרות שהנסב ירכוש זכות טובה מהנפרע בקיום תנאים שהינם תשלום תמורה ורכישת השיק בתום לב ( ראו, לרנר, עמ'95).  דעת הרוב סברה כי שיק זה אינו עביר והנסב יכול לגבות את השיק עבור הנפרע בלבד, משום שבקבלת השיק לידיו אין הוא רוכש זכות קניינית בו. ואילו המיעוט היה בגישה שהעברת ההמחאה הינה אפשרית ומקנה בעלות לנסב שיכול ורשאי לפעול לגבית ההמחאה עבור עצמו, אך מעמדו הינו כאוחז להבדיל מאוחז כשורה משום שתכונת הטהירות נפגמה לנוכח הכיתוב "למוטב בלבד". הווי אומר, כך או כך, אין לראות בתובע כמי שאוחז כשורה, והנתבע רשאי להפנות כלפיו את כל טענות ההגנה שבאמתחתו ואשר מקורן  במערכת היחסים שבינו לבין הנפרע.

10. לשם שלמות התמונה , ואף שהדבר אינו דרוש לענייננו, במקרה נוסף שהגיע לפתחו של בית המשפט העליון ובו המילה "לפקודת" לא נמחקה והכיתוב "למוטב בלבד" היה בדפוס, כפי עניינו,  בית המשפט החיל את הלכת "ציטיאט" בקובעו כי גם במקרה זה השיק אינו עביר כלל וכלל ונכון ליתן עדיפות להגבלה המופיעה על ההמחאה על פני אי מחיקת המילה "לפקודת", (ראו, ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה(4), עמ' 83).

11. יוצא איפוא, שהתובע, כשליחו של הנפרע,  כן רשאי לתבוע את הנתבע, עם זאת סלולה הדרך בפני הנתבע להעלות ולהוכיח את כל טענות ההגנה שבאמתחתו, אף כאלה המופנות כלפי הנפרע לרבות טענות הקיזוז.

12.  כידוע, קיום חיובים שטריים אפשרי במספר דרכים לרבות באמצעות קיזוז בהתאם למתווה הקבוע בסע' 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (ראו, רע"א 6250/98 Nordland Papier AG   נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים), פ"ד נ"ג (2), עמ' 274).  הנתבע, כזכור, טען לקיזוז ולתצהירו צרף שיקים של הנפרע שנמשכו לטובתו, חוללו באין כיסוי מספיק והעולים בערכם על השיקים מושא ענייננו. בכך הנתבע עמד בנטלי השכנוע והראיה העומדים בדרכו והוכיח את זכותו לקיזוז, הגם שעובדות אלו אינן שנויות במחלוקת. אמנם, מקורה של טענת הקיזוז בעסקה אחרת השונה מעסקת היסוד העומדת ביסוד ההמחאות בהן עסקינן, עם זאת מהטעם שהקיזוז הנטען סב סביב סכום קצוב הנקוב בשיקים אותם משך הנפרע לפקודת הנתבע, הרי נכון יהיה לקבל טענה זו.

13. כאמור, הנתבע הוסיף וטען בסיכומיו כי זכויותיו של הנפרע בשיקים שועבדו לטובתו, דבר שנוטל ואף חותר תחת טענות ההגנה אותן היעלה הנתבע. אין בידי לקבל טיעון זה מהטעם הפשוט שנפרע של שיק שנשללה עבירותו, כפי ענייננו,  לא יכול להעביר בעלות או קניין בשיק לאחר. הגבלה זו החלה על העברת הקניין בשיק שרירה היא וחולשת, בהתאם לסע' 3(ב) לחוק המשכון תשכ"ז-1967, גם על משכונו או שעבודו של השיק. השעבוד במקרה זה, באם הוא קיים, הרי  הוא נעדר כל נפקות ותוקף (ראו, לרנר, עמ' 180).

סוף דבר.

14. לאור העובדה שקיבלתי את טענת הקיזוז, כן חובו של הנפרע לנתבע עולה על סכום התביעה, אני מורה בזאת על דחיית התביעה.

15. מחייב בזאת את התובע לשלם לנתבע את הוצאותיו  ושכ"ט בסכום כולל בסך של 2,500 ש"ח.

המזכירות תמציא פס"ד זה לצדדים.