אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק תא"מ 19933-08-10

פסק-דין בתיק תא"מ 19933-08-10

תאריך פרסום : 20/03/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום חיפה
19933-08-10
08/01/2013
בפני השופט:
תמר נאות פרי

- נגד -
התובע:
בנק ערבי ישראלי בע"מ
הנתבע:
מרואן עבוד
פסק-דין
רקע כללי וטענות הצדדים -

1.      אין מחלוקת כי לנתבע, מר עבוד מרואן (להלן: " הנתבע") היה חשבון בנק אצל התובע, בנק ערבי ישראלי בסניף שפרעם (להלן: " הבנק"). החשבון נפתח בשנת 2004 בהתאם למסמכים אשר צורפו לכתב התביעה (להלן: " החשבון"). לטענת הבנק, הנתבע משך מהחשבון משיכות יתר לא מאושרות ולא סילקן, כך שנכון ליום הגשת התביעה יתרת החוב היתה בסך של כ-20,415 ש"ח - אותם על הנתבע לשלם. הבנק הגיש את התביעה כנגד הנתבע ללשכת ההוצל"פ בחיפה (תיק מספר 02-37441-10-8). לאחר העברת התביעה לבית משפט השלום ולאחר מתן רשות להגן (כנגד תשלום בסך 3,000 ש"ח) - הועברה התביעה אלי.

2.      הנתבע, אשר מייצג את עצמו, העלה שלל טענות כנגד הבנק, לרבות טענות לפיהן הבנק פיתה אותו לסחור באופציות מעוף במהלך שנת 2007, לרבות טענות בדבר ניהול כושל של ההשקעות שלו אשר הביאו להידרדרות במצב הכלכלי, טענות בדבר הפרת חובות נאמנות וזהירות, גביית ריביות ועמלות שלא כדין וכיו"ב טענות אשר בעטיין סבור הנתבע שיש לדחות את התביעה.

המסכת הראייתית -

3.      בפניי העידו הגב' ראויה פאהוד (מורשית חתימה בבנק, להלן: " פאהוד", לגבי תצהירה ת/1); מר זוהיר כרכבי (עובד הבנק, אשר זומן כעד מטעם הנתבע ונחקר בחקירה ראשית ונגדית, להלן: " כרכבי"); הגב' פאטנה אשקר (עובדת נוספת של הבנק אשר זומנה על ידי הנתבע ונחקרה בחקירה ראשית, להלן: " אשקר"); מר ניזאר יוסף (רו"ח מטעם הנתבע, להלן: " רו"ח ניזאר" אשר הגיש את חוות דעתו מיום 4.4.12, נ/4); והנתבע, לגבי שלושה תצהירים שונים שהגיש (מיום 23.7.10 (בתמיכה לבקשת הרשות להגן) - נ/5, מיום 20.6.11 (עת עבר התיק לבהמ"ש) - נ/6 ומיום 29.3.12 (כתצהיר עדות ראשית מטעמו) - נ/7).

דיון והכרעה -

4.      לאחר שבחנתי את התשתית העובדתית ושקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל וזאת מחמת הנימוקים שאפרט להלן. בשים לב לכך שעסקינן בתביעה בסדר דין מהיר, אזי שלאור הוראות תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן את עיקר נימוקיי בקצרה.

גובה החוב -

5.      הוצגו לעיוני התדפיסים מחשבון הבנק, מהם עולה שאכן קיימת יתרת חוב בחשבון (נספח ב' לתצהיר ת/1) והעדה ראויה העידה לגבי גובה החוב (עמ' 5, שורות 12-13). הנתבע ורו"ח ניזאר לא הצליחו להצביע על טעויות שנפלו בדפי החשבון ולכן הוכח שהחוב, כפי שעולה מהתדפיס, הינו כפי שטוען הבנק - בסך של 20,415 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה. עוד הוכח כי תנאי החשבון אשר הוסכמו בין הצדדים במועד פתיחת החשבון, היו התנאים אשר צורפו לתצהירו של הנתבע (מהדורת 1999- ת/2) ויצוין בהקשר זה שלתצהירי הבנק צורפו תנאים כלליים של מהדורה אוחרת (מהדורת 2006) ולא של המהדורה משנת 1999, אם כי הובהר במהלך הדיון שהתנאים במהדורת 1999 ובמהדורות המאוחרות יותר (גרסת 2006) דומים בעיקרם ואין כל שוני רלבנטי (עמ' 6, שורות 27-28). בכל אופן, לא הועלתה כל טענה שהחוב נוגד את תנאי פתיחת החשבון (לפי גרסת 2004) - ומכאן, שהקביעה העובדתית הראשונה הינה שהוכח גובה החוב.

6.      לאור האמור מעלה - יש לברר עתה את טענות ההגנה של הנתבע, על פי תצהיריו וסיכומיו.

המסחר באופציות -

7.      טענתו העיקרית של הנתבע הינה שנציגי הבנק "פיתו" אותו לסחור באופציות מעו"ף וכי הסחר באופציות הסב לו הפסדים ונזקים. לטענתו, מצבו הכלכלי הדרדר כתוצאה מהסחר באופציות וכך הצטברה יתרת החובה. הנתבע טוען כי ה"פיתוי" מצד נציגי הבנק, העדר ההדרכה, העדר האזהרות והרשלנות הכללית מטעם נציגי הבנק - הביאו ליצירת החוב, ולכן - הוא אינו חייב לשלם את החוב. מוסיף הנתבע ומפנה לחוות הדעת של רו"ח ניזאר אשר בה מפורטות העלויות של ניהול הסחר באופציות (העמלות והריביות הכרוכות בסחר) וטוען כי עלויות אלו הינן בבחינת נזק שהבנק גרם לו - בסך של כ-9,000 ש"ח.

8.      יש לדחות את מכלול טענותיו של הנתבע לגבי הסחר באופציות מכל וכל.

9.      ראשית, יש לראות כי הנתבע לא מהסס להגזים ולהפריז בתצהירו השני ( נ/6) בסעיף 9 שם הוא כותב כי "הסחר באופציות בשלב מסוים הפך להתמכרות ואני הפכתי למהמר בקזינו, לתלות שלא יכולתי בלעדיה ...". משמע, שהנתבע מסביר כי הוא ידע שהסחר מסב הפסדים אך "לא יכול היה להפסיק". טענה זו לא הוכחה, מן הסתם, ויש בה כדי ללמדנו על רצינות שאר טענותיו של הנתבע (ולא למותר לציין כי כאשר הנתבע נשאל לגבי "ההתמכרות" הוא ביקש למחוק את המילים מתצהירו - עמ' 21, שורות 1-4).

10.  שנית, נדמה לי שהטענה בדבר "פיתוי" מרחיקת לכת ובוודאי שלא הוכחה. הנתבע, בסעיף 7 לתצהיר הראשון ( נ/5), טוען כי נציג של הבנק פיתה אותו באומרו  כי "ניתן להרוויח הרבה כסף" מסחר באופציות וכי אותו נציג הבטיח לתת לנתבע ייעוץ מלא והכוונה. הנתבע לא טרח לנקוב בשמו של אותו נציג בתצהיר זה (ומסר את שמו רק בסעיף 3 לתצהיר השלישי, נ/7, שניתן כשנתיים לאחר מכן. בכל אופן, החשוב הוא כי אמירתו לגבי ה"פיתוי" נותרה בבחינת עדות סתמית של בעל דין (על כל המשתמע מכך לאור סעיף 54 לפקודת הראיות).

11.  שלישית, אני מקבלת את עדותו של כרכבי אשר העיד כי הבנק לא המליץ לנתבע לסחור באופציות, כי הוא לא ייעץ לו לגבי פעולות שכאלו, כי הנתבע החל בפעולות ביוזמתו, וכי עיקר הפעילות היתה מביתו של הנתבע באמצעות האינטרנט (עמ' 8, שורות 25-29 ושוב בעמ' 9, שורות 1-2).

12.  רביעית, הנתבע לא הציג מסמכים אשר יכולים לתמוך בעמדתו לגבי ה"פיתוי", או הייעוץ, או הרשלנות בייעוץ. עיון במסמכים נ/1 עד נ/3 מלמד כי הם אינם יכולים לסייע בידי הנתבע. נ/1, אשר כותרתו "הסכם ייעוץ השקעות" מתייחס רק לקרנות נאמנות (כפי שהעיד כרכבי, ועוד יש לראות כי מסמך זה אינו חתום ולטענת כרכבי כלל לא יושם - עמ' 9, שורות 5-10). נ/2, מלמד על פעולה "בניירות ערך" מיום 21.5.2007, אשר אכן בוצעה בבנק - וממנה ניתן ללמוד כי פעולה אחת שקשורה לסחר באופציות בוצעה בבנק. כאן יש להוסיף כי הוכח ששתי פעולות בוצעו בבנק (האחת במאי 2007 והשניה באוגוסט 2007 - כפי שעולה ממסמכים נוספים שקיימים בתיק. עם זאת, עיון במסמך נ/2 לגבי ביצוע הפעולה מראה שבתחתית המסמך מצוין כי "הפעולה בוצעה ביוזמת הלקוח בנוכחות ללא יעוץ". נ/3 הינו "טופס מיוחד להחתמת לקוח בעת פתיחת חשבון ניירות ערך", אך הוא לא חתום ומתוכנו לא ניתן ללמוד דבר. לכן, שלושת המסמכים שהציג הנתבע אינם מלמדים על ייעוץ בכל הנוגע לרכישת אופציות (וראו את הסבריו של כרכבי בעמ' 9, שורה 13).

13.  חמישית, יש לראות כי מהמסמכים עולה כי שאכן שתי פעולות של רכישת האופציות בוצעו בבנק, אך לעומתן ישנן עשרות (!) פעולות שבוצעו מהבית של הנתבע, באמצעות האינטרנט ( ת/5, ת/6, עדותו של כרכבי בעמ' 10, שורות 1-5 ועדותו של הנתבע (עמ' 21, שורות 22-24)). לכן, אף אם הנתבע החל לסחור באופציות "בחסות" הבנק או אף בעידוד הבנק ואף אם הבנק ייעץ לו לגבי שתי פעולות - הוא היה יכול וצריך להפסיק את העיסוק מיד כשהחל לראות שההפסדים עולים על הרווחים. עיון במסמכים מלמד על עשרות רבות של פעולות שביצע הנתבע לבד, מהבית, במשך תקופות ממושכות ולא הוכח שדווקא שתי הפעולות הבודדות שבוצעו בבנק הן אשר הסבו נזק או גרמו ליצירת יתרת החובה. לכן, הנתבע חייב לקחת בעצמו אחריות לגבי התנהלותו ורצונו לסחור באופציות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ