פסק-דין בתיק תא"מ 19422-11-11 - פסקדין

לפניי תביעה כספית בסכום של 44,413 ש"ח.

פרשת התביעה:

1.      על פי כתב התביעה, הנתבע עבד אצל התובעת בתפקיד ניהולי במתחם תחנת הדלק וחנות הנוחות "מנטה" שבקצרין (להלן: "המתחם") והיה אחראי, בין היתר, על תקבולי המתחם, לרבות ספירת הכספים והפקדתם בחשבון הבנק של התובעת. נטען כי, מלאכת ספירת התקבולים והפקדתם נעשתה בכל בוקר לגבי יום העסקים הקודם.

2.      ביום 17.8.11 הודיעה התובעת לנתבע על הפסקת עבודתו מסיבות הקשורות, לטענתה, בתפקוד לקוי, לרבות בשל דיווחים כוזבים בנוגע לניהול כספי התובעת. מכתב התביעה עולה כי, עוד קודם לפיטורי הנתבע, פנה האחרון אל מנהל אזור מרחב צפון של התובעת (להלן: "מנהל האזור") והודיע לו כי, החל מיום 21.8.11 לא יוכל להשתמש ברכבו הפרטי ולנסוע אל סניף הבנק לצורך הפקדת תקבולי המתחם, כפי שעשה עד כה, והחל ממועד זה יהיה באפשרותו לעשות כן באמצעות תחבורה ציבורית או ב"טרמפ". מנהל האזור התנגד להצעת הנתבע לפיה יתנייד עם כספי התובעת בדרכים שהציע, ולכן הוחלט לשלוח למתחם עובדים אחרים מטעם התובעת על מנת לאסוף את התקבולים מהנתבע, לאחר שאלה נספרו על ידו, ולהפקידם בבנק.

3.      בתוך כך, ביום 22.8.11 עת הגיע למתחם עובד מטעם התובעת (להלן: "עובד מס' 1") לצורך איסוף התקבולים והפקדתם בבנק, נמסרו לו 5 מעטפות הפקדה שהכילו, כנטען, תקבולים מיום 14.8.11, 15.8.11, 18.8.11, 19.8.11 ו- 20.8.11 אשר נספרו על ידי הנתבע, כפי שנהוג היה, בבוקר היום שלמחרת. רק בדיעבד התברר לתובעת כי תקבולי יום 16.8.11 ויום 17.8.11 לא נמסרו באותו מעמד לעובד מס' 1.

4.      התובעת ממשיכה וטוענת כי, ביום 25.8.11 נשלח עובד נוסף מטעמה (להלן: "עובד מס' 2") אל המתחם, במועד זה נמסרו לו תקבולי המתחם מיום 16.8.11 ו- 17.8.11 וכן התקבולים של יום 21.8.11 ו- 22.8.11, כך יוצא, לשיטת התובעת, שהכספים שהתקבלו במתחם ביום 23.8.11 ו- 24.8.11 לא נמסרו כלל לעובד מס' 2.

5.      על פי גרסת התובעת, בסוף חודש אוגוסט 2011 גילתה כי חסרים כספים מסך תקבולי המתחם, כי אז ערכה בדיקה וחקירה, גם באמצעות חוקר פרטי, והתברר לה כי שתי ההפקדות מיום 23.8.11 ומיום 24.8.11 לא הופקדו בחשבון הבנק. עוד התגלה לתובעת, לאחר שבדקה את מצלמות האבטחה במתחם, כי הנתבע תועד ביום 21.8.11 מסיט את מצלמת האבטחה שבמשרדו לכיוון אחר באופן שבו לא יהיה ניתן לצפות בשולחן ממנו מתבצעת ספירת הכספים.  

6.      לאור כל השתלשלות העניינים דלעיל, ביום 1.9.11 הגישה התובעת תלונה במשטרת ישראל כנגד הנתבע.

7.      התובעת עותרת, אם כן, בתביעה זו להשבת הכספים שגזל ממנה הנתבע המסתכמים בסך של 44,288 ש"ח, ומבססת את תביעתה על עוולות שונות ביניהן- מעילה, מרמה, הפרת אמונים, חוסר תום לב, הפרת הסכם, גזל, הפרת חובה חקוקה, עשית עושר ולא במשפט.     

8.      כאן המקום לציין כי, יחד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה למתן עיקולים זמניים, בקשה זו נבחנה עוד באותו היום על ידי כב' הרשמת (כתוארה אז) אוסיאלה אבו אסעד וניתנה החלטה במעמד צד אחד המורה על הטלת העיקולים כמבוקש, אולם לאחר שהתקיים בפניי ביום 19.2.12 דיון במעמד שני הצדדים ומצאתי כי לא התקיימו התנאים למתן צו העיקול, הוריתי על ביטולו.  

פרשת ההגנה:

9.      הנתבע למעשה אינו חולק על כך שבמסגרת תפקידו כמנהל המתחם, נדרש לבצע את ספירת התקבולים, לנהל רישום ממוחשב ולהפקיד את כספי התקבולים בחשבון הבנק של התובעת, אלא שעל פי גרסתו, הוא לא היה אחראי באופן בלעדי על מלאכת ספירת התקבולים, וזו נעשתה לעיתים על ידי מי מעובדי המתחם אשר הוכשרו על ידו לשם כך ותחת אישורו של מנהל האזור. זאת ועוד, טוען הנתבע כי, הפקדת הכספים לא נעשתה, דרך כלל, מידי יום ביומו, זאת בשל המרחק שבין המתחם שבקצרין לבין סניף הבנק שבחצור, כאשר לדבריו התובעת לא העלתה מעולם טענות כלשהן כנגד התנהלות זו בפרט ובכלל כנגד תפקודו של הנתבע משך 3 שנות עבודתו.

10.  על פי גרסת הנתבע, בשלב כלשהו במהלך עבודתו אצל התובעת, בשל אילוצים משפחתיים הקשורים לסדרי עבודתה של אשתו, נאלץ להודיע למנהל האזור כי החל מיום 21.8.11 לא יוכל להשתמש ברכבו הפרטי לצורך הפקדת תקבולי המתחם, כפי שנדרש לעשות עד כה. לטענת הנתבע, עשה כל שביכולתו על מנת למצוא פתרון לבעיה זו, אך משלא הצליח, ציין מנהל האזור בפניו כי קיימת כוונה לפטרו.  

11.  הנתבע סבור, אם כן, כי סיבת פיטוריו נעוצה בקושי בו נתקלה התובעת ביחס להמשך העסקתו, נוכח הודעתו כאמור, ומהעדר יכולתו של הנתבע להעמיד לרשותו רכב במהלך יום העבודה ולצורך כך.

12.  לגופו של עניין, על פי גרסת הנתבע, תקבולי המתחם מיום 16.8.11 ו- 17.8.11 הוצאו על ידו באופן מכוון מיתר ההפקדות שנמסרו לעובד מס' 1 ביום 21.8.11 (ולא ביום 22.8.11 כפי שטענה התובעת), לצורך פיקוח ומעקב אחר הבנק, זאת לאחר שעלו כנגדו חשדות דומים בעבר ולכן ביקש להישמר ולבחון את ערנות הבנק, לדבריו.

13.  ביחס לגרסת התובעת המתייחסת לתקבולים שנמסרו לעובד מס' 2 ביום 25.8.11 טוען הנתבע כי, אין הוא יודע מי ביצע את ספירת הכספים שהתקבלו ביום 23.8.11 וביום 24.8.11 ואינו יודע מי מסר אותם לעובד מס' 2 שעה שמיום 24.8.11 ועד ליום 30.8.11 שהה בחופשת מחלה ולא נכח כלל במתחם. לדבריו, עובד מס' 2 יצר עמו קשר טלפוני באותו היום ושאל למיקומם של כספי התקבולים, הנתבע השיב לו כי הם נמצאים בכספת שבמשרדו, וכי המפתח מונח על שולחנו.

14.  ביחס לתיעוד מצלמת האבטחה, טוען הנתבע כי, פעולת הסטת מצלמות האבטחה במתחם הוסטו על ידו כדבר שבשגרה על מנת לקלוט זוויות אחרות דרכן.

15.  בשל כל האמור, שולל הנתבע את מעורבותו בגניבת הכספים הנטענת ומוסיף כי, חקירת המשטרה בעניין זה טרם הסתיימה. לשיטתו, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה שעה שכל ראיותיה הן נסיבתיות ולכן יש לדחות את תביעתה.

16.  התובעת השיבה לכתב ההגנה ודחתה את כל טענותיו של הנתבע. לדבריה, הסטת מצלמות האבטחה הייתה מנוגדת לנהליה והנתבע מעולם לא התבקש לבצע זאת, כמו כן, בהתאם לנהלים, נדרש הנתבע לבצע את ספירת תקבולי המתחם בעצמו ואת הפקדת התקבולים בבנק נדרש לבצע מידי יום ביומו, כאשר אין זה מתפקידו של הנתבע לבדוק את ערנות הבנק כפי שטועה לחשוב. לטענת התובעת, חרף אישור המחלה שהציג הנתבע, הוא נכח במתחם בימים 21.8.11-25.8.11, כפועל יוצא ספר את הכספים שהתקבלו במועדים הללו, עדכן טלפונית את עובד מס' 2 כי ספר את הכספים והכין אותם ב- 4 מעטפות.