פסק-דין בתיק תא"מ 1750/07 - פסקדין

תביעה כספית (תא"מ 1750/07) ותביעה שטרית (תא"מ 2625/07) שהדיון בהן אוחד על פי החלטתי מיום 2.3.2008.

התביעה הכספית היא תביעה ע"ס של 28,800 ש"ח שהגישה התובעת, חג'אזי צבעים בע"מ (להלן- " התובעת") כנגד הנתבע, סמיר עיסא אבו עקל (להלן- " הנתבע") ביום 7.6.2007 בגין חוב עבור מוצרים שסופקו לו, לטענתה, ולא שולם עבורם, על פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת.

התביעה השטרית עניינה המחאה ע"ס של 30,000 ש"ח שמועד פירעונה ביום 20.1.2007, אשר הוגשה לביצוע כנגד הנתבעת, ג'קלין אבו עקל (להלן- " הנתבעת") ביום 20.1.2007 על ידי מנהל התובעת, חג'אזי אחמד (להלן-  " התובע").

הנתבעת והנתבע הינם בעל ואישה.

אין חולק כי בין התובע לבין הנתבע ו/או חברה בשליטתו הייתה מערכת יחסים עסקית בשנות התשעים שהסתיימה לאחר ששיקים שמסר הנתבע לתובע, חוללו באי פירעון אשר בגינם נפתח תיק הוצאה לפועל שמספרו 02-08116-96-9 (להלן- " תיק ההוצאה לפועל"). תיק ההוצאה לפועל נסגר בשנת 2005, אך עוד קודם לכן החלה התקשרות נוספת בין הצדדים, כאשר, לטענת התובעת, ההתקשרות הייתה בינה לבין הנתבע באופן אישי בעוד שהנתבע טוען כי ההתקשרות הייתה מול חברה בשליטתו.

הצדדים הסמיכוני ליתן בשני התיקים פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

כתב ההגנה בתביעה הכספית כולל, רובו ככולו, הכחשה כללית בלבד. הטענה המפורטת היחידה המצויה בו, היא הטענה המופיעה בסעיפים 13-12 לכתב ההגנה שם נטען כהאי לישנא: "הנתבע יטען כי בזמנו ניהל ופתח חברה אשר ניהלה את העסק האמור. החברה רכשה חומרים מאת התובעת אולם שילמה את כל חובה כאמור ולא נותרה חייבת כלום לתובעת. התובעת תבעה את החברה ופתחה תיק הוצל"פ והחברה שילמה את כל המגיע לתובעת ותיק ההוצאה לפועל נסגר". (בפרוטוקול מיום 12.4.2010 ציין ב"כ הנתבעים כי נפלה טעות בסעיף 13 לכתב ההגנה, וכי הנתבע בתיק ההוצל"פ היה הנתבע באופן אישי ולא חברה בשליטתו).

ודוק. בכתב ההגנה אין כל התייחסות מפורטת למערכת היחסים המאוחרת שנרקמה בין התובעת לבין הנתבע ו/או החברה בשליטתו.  

בהתנגדות שהגישה הנתבעת כנגד התביעה השטרית, לא טענה הנתבעת כי ההמחאה אינה חתומה  על ידה, טענה שנטענה מאוחר יותר, במהלך הבאת הראיות. ואולם, הנתבעת טענה כי ההמחאה נשוא התביעה נמסרה לביטחון. עוד טענה הנתבעת כי החשבון שממנו נמשכה ההמחאה, נסגר עוד בשנת 2000, וכי היה על התובע להשיב את שיק הביטחון לאחר שתיק ההוצאה לפועל שפתח התובע כנגד הנתבע, נסגר.

מטעם התובעים העיד התובע בעצמו על תצהיריו (ת/1; ת/2). כמו כן, הוגשו כראיות מטעמם השטר נשוא בתביעה (ת/3); קבלות (ת/4); כרטסת הנהלת חשבונות (ת/5); וחשבוניות (ת/6).

לתצהיר התובע, ת/2, אף צורף אישור לשכת ההוצאה לפועל כי לפיו תיק ההוצאה לפועל שפתח התובע כנגד הנתבע, נסגר ביום 26.7.2005.

מטעם הנתבעים העידו הנתבעים בעצמם. הנתבעים הגישו קבלה מיום 9.4.1994 ע"ס של 32,000 ש"ח  לזכות "סמיר אבו עקל בע"מ", שהוצאה על ידי התובע (נ/1); וכן כרטסת הנהלת חשבונות של  התובע (נ/2), מהן עולה כי אף על פי ששולם סך של 32,000 ש"ח על פי קבלה מיום 9.4.1994, זוכה חשבונה של סמיר אבו עקאל בע"מ באותו היום על סך של 10,985 ש"ח בלבד, היינו: מדובר בהפרש לזכות סמיר אבו עקאל בע"מ בסך של 21,015 ש"ח, בערכי קרן.

טענות התובעים בתמצית :

1)      התובעים טוענים כי במהלך שנות התשעים התקיימה מערכת יחסים עסקית בין מנהל התובעת אישית (התובעת הוקמה בשנת 2000) לבין הנתבע, במסגרתה רכש הנתבע מן התובע צבעים. שיקים שנמסרו על ידי הנתבע לפירעון חובו, לא כובדו על ידי הבנק, ולכן פתח התובע את תיק ההוצאה לפועל. במהלך שנת 2004 הסדיר הנתבע את חובו הישן נשוא תיק ההוצאה לפועל,  ולאחר שסולק החוב, שב הנתבע לרכוש צבעים באופן שלאחר שהסתיים הקשר העסקי בין הצדדים, בפעם השנייה, נותרה יתרת חוב בסך של 26,806 ש"ח בערכים נומינליים.

2)      ההתקשרות העסקית בפעם השנייה נעשתה מול הנתבע ישירות ולא מול חברות בשליטתו. אילו היה הנתבע מבקש לנהל את עסקיו באמצעות חברה, היה מוחתם, כמקובל אצל התובעת על ערבות אישית.

3)      חשבוניות המס והקבלות הונפקו על שם הנתבע, ולא על שם חברה בע"מ, ללא כל הסתייגות מצד הנתבע.

4)      כרטסת הנהלת החשבונות, הקבלות והחשבוניות המס והעובדה שהחוב אופס במספר הזדמנויות שונות, מפריכות את טענת הנתבעים כי החוב נשוא התביעה שולם.

5)      הנתבעים נמנעו מלבחון את כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת ו/או מלהציג את הסתייגויותיהם ו/או הערותיהם לגביה, ואף לא הציגו כרטסת הנהלת חשבונות ו/או חוות דעת חשבונאית נגדית מטעמם אף על פי שמעדות הנתבעת עולה כי רו"ח מטעם הנתבעים ערך עבורם חוות דעת נגדית.  

6)      טענות הנתבעים באשר לטעות שנפלה בכרטסת בשנת 1994 בתקופת ההתקשרות העסקית הראשונה בין הצדדים, לא נטענה בכתבי טענותיהם, ודי בכך כדי להתעלם מהם.