פסק-דין בתיק תא"מ 17230-09-09 - פסקדין

בפניי תביעה לתשלום דמי שכירות בגין נכסים שהשכירה התובעת לנתבעת 1.

טענות התובעת

התובעת הינה חברה העוסקת בהשכרת מבנים לתעשייה ואילו הנתבעת עוסקת במכירה ושיווק של מוצרים מתעשיית הרכב.

הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם שכירות מיום 25.7.98 לפיו התחייבה התובעת להעמיד לרשות הנתבעת מספר מבנים וסככות בבאר שבע (להלן: "הנכס") ואילו הנתבעת התחייבה, בין היתר, לתשלום דמי שכירות כמפורט בחוזה ובתוספות המאוחרות לו. במסגרת החוזה, התחייבה התובעת לבצע עבודות בינוי שונות בנכס.

הנתבע 2, אשר הינו מנהל ובעל מניות אצל הנתבעת 1, חתם על ערבות אישית להתחייבויות הנתבעת בחוזה.

התובעת טוענת כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לתשלום דמי השכירות ונותרה חייבת לתובעת סך של 30,127 ש"ח.

באשר לטענת הנתבעים אודות עבודות הבינוי שלא בוצעו על ידי התובעת בנכס, תוך הפרת ההסכם, טענה התובעת כי משלא עמדה הנתבעת בחיובה להפקיד בידי התובעת ערבות בנקאית, הפרה גם התובעת חיובה לבצע עבודות בינוי בנכס. כמו כן, טוענת התובעת כי עד כה לא הועלתה כל טענה לקיזוז על ידי הנתבעת, וכי אין לנתבעת זכות לקזז את עלות העבודות הנטענת על ידה, המוכחשת גם היא על ידי התובעת.

טענות הנתבעים

הנתבעים אינם מכחישים כי חתמו על הסכם שכירות עם התובעת ואינם מכחישים את תוכנו כפי שנטען בכתב התביעה, אולם מכחישים הם את החוב הנטען על ידי התובעת. יובהר כי הנתבעים אינם מכחישים את גובה החוב, אלא טוענים, כמפורט להלן, כי יש לקזז ממנו סכומים מסויימים.

הנתבעים טוענים כי מאחר והנתבע 2 מחזיק בשכירות בנכס מאז שנת 1964, הרי שיש להתחשב בזכויותיו במקום וכי בידו ציפייה סבירה להמשיך ולהחזיק בנכס בשכירות.

לטענת הנתבעים, בסעיף 6א לתוספת לחוזה השכירות מיום 4.12.04, התחייבה התובעת לבצע שיפוץ בחלק מן הנכסים המושכרים, שיפוץ ששוויו למעלה מ- 50,000 ש"ח, אולם לא רק שלא עשתה כן, אלא מכרה את הנכס לצד ג' מבלי להודיע על כך לנתבעים מראש או בדיעבד ומבלי שקיימה התחייבותה האמורה לשיפוץ הנכס. משכך, טוענים הנתבעים, כי התובעת היא שהפרה את החוזה וכי לפי סעיף 9(א)(2) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א- 1971, עומדת להם זכות הקיזוז.

זכות קיזוז זו עומדת להם, לטענתם, גם לפי סעיף 25 לאותו חוק, העוסק בחובות הדדיים שחבים הצדדים זה לזה.

מהלך הדיון בתיק

התיק נקבע לישיבת הוכחות ובמהלכה, הסכימו הצדדים, כי יוותרו על חקירת המצהירים, יגישו מסמכים וכן סיכומים בכתב ועל בסיס אלה, יינתן פסק דין.

אחר שהוגשו הסיכומים, לרבות חוות דעת מטעם הנתבעים, עת ישבתי למלאכת כתיבת פסק הדין, התברר כי בראיות הצדדים ובסיכומיהם, לא ניתן מענה לשאלות עובדתיות מהותיות אשר ללא קביעת ממצאים בהן, לא ניתן יהיה להשלים את מלאכת הדין. כך, למשל, בכל הנוגע לשאלת אומד דעת הצדדים בעת חתימת הסכם השכירות, בפרט, ככל שהדבר נוגע לסעיף בו הסכימו על עבודות שיבוצעו בנכס על ידי התובעת וכן בנוגע לשאלת מהות העבודות עליהן הוסכם ועלותן.

משכך, נקבע התיק לישיבה קצרה בה נשמעו מנהל הנכסים ומנהל התפעול של התובעת וכן העיד גם הנתבע 2.

כעת, בשלה העת ליתן את פסק הדין.

דיון ומסקנות

המסגרת העובדתית