פסק-דין בתיק תא"מ 1657-08 - פסקדין

1.         ראשיתה של תביעה זו בתביעה כספית שהגישה התובעת, בה היא עותרת לחייב את הנתבעים לשלם לה סך של 23,337 ש"ח .

התובעת הינה חברה פרטית ובעליה של רכב מסוג סיטרואן ( להלן: " רכב התובעת") במועדים הרלוונטיים לתובענה נהג ברכב התובעת מר ציון חזן ( להלן: " ציון" ). הנתבע 1 נהג ברכב מס' רישוי 9645008 ( להלן: " הנתבע 1" ). הנתבעת 2 הינה חברה העוסקת במתן שירותי ביטוח, בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו היא הייתה המבטחת של הרכב הפוגע (להלן: " הנתבעת 2").

2.         לטענת התובעת, ביום 22/6/2006, בעת שרכבה נסע בכביש המוביל מכיכר הסטף לכיוון הקסטל הגיע ממולו רכבו של הנתבע 1 שנסע "בזיג-זג" וסטה לנתיב נסיעתו. ציון שנהג ברכבה של התובעת  ניסה לחמוק מהתנגשות חזיתית והפנה את הרכב שמאלה, אך הנתבע 1 פגע ברכב התובעת בצידו הימני וגרם לו לנזקים. לאחר התאונה אמר הנתבע 1 לציון כי הוא איבד שליטה ברכבו ולכן אירעה התאונה.

3.         התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת אשר הוכנה על ידי השמאי צולשיין עמוס (להלן:  "עמוס") לפיה אובחן כי גובה הנזקים הוא מעל ל 60% משווי על פי תקנות משרד התחבורה ולפיכך אין לשקם רכב זה והוא הוכרז "כאובדן כללי".

4.         בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התאונה אירעה בעת שהנתבע 1 נסע ברכבו בכביש מכיוון הקסטל לעין כרם, ובעיקול בכביש, רכב התובעת ביצע עקיפה של הרכב שנסע לפניו, כל זאת תוך חציית קו הפרדה רצוף ונכנס לנתיב הנגדי בו נסע רכב הנתבע 1. הנתבע 1 ראה את רכב התובעת מגיח לעברו, וסטה במהירות עם הרכב שמאלה, וכך פגע בנתבע 1 בצדו הימני קדמי, וגרם לתאונה. יאמר מיד - הטענה שטענו הנתבעים בכתב ההגנה לפיה רכב התובעת ביצע עקיפה של הרכב לפניו נטענה אך ורק בכתב ההגנה ולא הועלתה בהודעותיהם של הנתבע 1 ושל הנוסע שנסע יחד עימו, איציק אבו ואף לא בא זכרה בעדויות השניים בבית המשפט.

5.         ציון סיפר בהודעתו מתאריך 27/6/2006 שהתאונה אירעה  בכביש דו סטרי כשהוא נסע בנתיב הימני. עוד הוא סיפר שאין הוא יודע אם הכביש היה ישר או בעקומה ימינה או שמאלה. לעניין זה יצוין שבחקירה הראשית הוא סיפר שהוא מכיר את הכביש מאחר והוא מתגורר באזור. מי שמתגורר וודאי שלא חולף על פני כביש זה פעם ראשונה ויחידה אמור להכיר היטב את הכביש ותנאיו. אך אין באמירה זו כדי לקעקע במהימנותו של ציון, שכן גרסתו לגבי האופן שבו ארעה התאונה היא גרסה עקבית וסדורה.

ציון הוסיף וסיפר שמדובר בכביש מאוד מסוכן ואין הוא זוכר אם נסעו לפניו כלי רכב נוספים. במהלך נסיעתו הוא הבחין לפתע ברכב שהגיע מהכיוון הנגדי כשהוא נוסע בזי גז לכיוון שלו ונכנס לנתיב שלו. לא הייתה לו ברירה אלא לסטות שמאלה. לדבריו הוא לא עבר לנתיב הנגדי, כשברור מהגרסה שלו שכוונתו היא לכך שהוא לא סטה מיוזמתו לנתיב הנגדי.  הרכב הפוגע התנגש בו בפינה הימנית הקדמית ומועצמת ההתנגשות רכבו נדחף שמאלה שם שני כלי הרכב נעצרו. עוד הוא מספר בהודעתו שהראות בכביש הייתה טובה, הכביש היה יבש אך לא פעלה תאורת חשמל במקום התאונה. לפיכך, ניתן להניח שבשל תאורת החשמל שלא פעלה אותה עת במקום, אזי הרכב שלדברי הנתבע 1 נסע בנתיב הנגדי לפני רכב התובעת, אכן נסע עם אורות גבוהים.

ציון סיפר בחקירה הראשית את שסיפר בהודעתו. מדובר בגרסה זהה, עקבית שלא השתנתה. הוא הבחין בערך כ-50 מטר מולו ברכב שנסע בזיג זג שניסה לייצב את עצמו, שייט. כשהבחין שרכב הנתבע 1 כמעט מתנגש בו לא הייתה לו ברירה כל שיכל לעשות היה או  "לשבור" את ההגה ימינה וליפול לתעלה או שמאלה וכך להיכנס לנתיב הנגדי. ציון סטה שמאלה ולדבריו כך ניצלו חייו, והנתבע 1 התנגש ברכבו בצדו הימני.

בחקירה הנגדית נשאל ציון מדוע כשהבחין ברכב הנתבע נוסע בזיגזג לא עצר את רכבו, הוא השיב ואמר שגם אם היה מנסה לעצור לא הייתה לו אפשרות לעצור מאחר ששולי הכביש צרים מאוד.

6.         הנתבע 1 סיפר בהודעתו במשטרה מתאריך 26/6/2006 שבעת התאונה נסע יחד עימו נוסע נוסף. עוד הוא סיפר שלפני העקומה שמאלה המצויה בכביש הגיעה ממולו משאית או גי'פ שנסעו עם אורות גבוהים שסנוורו אותו. למרות זאת הוא נשאר בנתיב השמאלי. לאחר שהמשאית חלפה על פניו הוא הבחין ברכב שנוסע מולו, בנתיב הנסיעה שלו, הוא היה ממש לידו והוא ניסה לשבור שמאלה, הוא לא הספיק והתנגש עם חזית צד ימין של רכבו בחזית צד ימין של נהג התובעת. כתוצאה מהמכה רכבו איבד שליטה ונעצר בתעלה בצד שמאל עם חזית הרכב לכיוון הקסטל, היינו כשחזית רכבו לכיוון הנתיב הנגדי. הנתבע 1 הדגיש שהוא לא איבד שליטה, לא סטה מנתיב לנתיב ותמיד היה בנתיב השמאלי ולא עבר את קו ההפרדה. 

הנתבע 1 סיפר בחקירה הראשית גרסה סותרת ומנוגדת לזו שסיפר ציון לעניין הרכב שנכנס לנתיב הנגדי. לדבריו הוא נסע מכיוון הקסטל לכיוון עין כרם ורכב התובעת הוא זה שהגיע מולו כך שעבר את קו ההפרדה. עוד הוא מספר ששני הרכבים התנגשו האחד בשני כשהחזית הימנית שלו התנגשה בחזית הימנית של רכב התובעת. הנתבע 1 אמר שמאחר וציון נכנס לנתיב הנסיעה שלו הוא ניסה לברוח לצד ולכן הפגיעה הייתה בחזית הימנית. לאחר ההתנגשות רכבו הסתובב ונזרק לתעלה שבנתיב הנסיעה של רכב התובעת.

מהחקירה הנגדית עולה כי הנתבע 1 בעת התאונה היה נהג חדש, שקיבל את רישיונו בשנת 2006. הנתבע 1 מאשר שלפני התאונה, נסעה ממולו משאית, עם אורות גבוהים, וסביר להניח שאכן כך נסעה המשאית בשל כך שתאורת החשמל לא פעלה. הנתבע 1 אומר שהוא  סנוור אם כי לדבריו לא ברמת עיוורון, כך שלא ראה כלום. הנתבע 1 טוען שלמרות שסנוור הוא נשאר בנתיב הנסיעה שלו ועם זאת הוא אומר בפה מלא, ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שהוא המשיך לנסוע כשראשו כלפי מטה - כך!!! בהמשך הוא אומר שהתאונה אירעה דקה אחרי שהמשאית חלפה על פניו, פשיטא שהתאונה ארעה כאשר ראשו של הנתבע 1 היה כלפי מטה, מה שמחזק את המסקנה המתבקשת שהתאונה אירעה בגין הסנוור שסנוור הנתבע 1 מהאורות הגבוהים של המשאית, ובגין כך שהוא לא התבונן על הכביש אלא כלפי מטה, וכך מן הסתם איבד את השליטה וסטה לנתיב הנגדי. עוד הוא מספר שבעת התאונה הוא נסע במהירות של 40-50 קמ"ש. ובאותה מהירות גם בעת שסנוור. העובדה שהנתבע 1 לא האט את מהירות נסיעתו תאמה אף היא, מן הסתם, לכך שהוא איבד את השליטה משום שבאופן סביר, כאשר נהג מסנוור עליו להאט את מהירות נסיעתו וזאת על מנת להבטיח שהמסנוור יוכל להמשיך לשלוט ברכב ולא יתרחש מה שארע במקרה דנן. דהיינו, איבוד השליטה ברכב ומעבר לנתיב הנגדי - כך בכלל וכך בפרט מקום שהנתבע 1 גם הוריד את ראשו כלפי מטה ולמעשה לא ראה לאן הוא נוסע. ייתכן שכך נהג הנתבע 1 בשל כך שהיה נהג חדש וחסר ניסיון. בהמשך מספר הנתבע 1 שרכב התובעת עבר את קו ההפרדה במהירות אל הנתיב שלו, כשהוא הבחין בו הוא ברח לצד שמאל, ניסה לברוח. הנתבע 1 הסביר בשנית שמאחר והוא נסע בנתיב הימני וכשהבחין ברכב נהג התובעת בנתיב שלו הוא ניסה לברוח שמאלה, ולכן התאונה אירעה במפגש של הימין שלו לימין של נהג התובעת. יציין, שהנתבע 1 תיאר שרכב התובעת נסע בנתיב נסיעתו, היינו בנתיב הנגדי מבלי להסביר הסבר המניח את הדעת הכיצד ולמה נסע ציון בנתיב הנגדי. כך, הגם שבכתב ההגנה טענו הנתבעים שנהג התובעת עקף רכב שנסע לפניו בקו הפרדה רצוף. ברור שגרסתו של הנתבע 1 אינה גרסה אחידה ועקבית אלא בפיו מספר גרסאות, מה שמלמד על חוסר המהימנות שלו.  

בשולי החקירה הנגדית נשאל האם זה נכון שהתאונה אירעה בגלל המשאית שסנוורה והוא השיב לא. כפי שהבהרנו לעיל, סמיכות הזמן בין הסנוור ובין התאונה כשלכך מצטרפת העובדה שנתבע 1 הוריד את ראשו כלפי מטה וכך המשיך לנהוג, מסבירות את נסיבות התרחשות התאונה. 

7.         עד ההגנה איציק אבו (להלן: "איציק") ישב ברכב לצדו של הנתבע 1 בעת התאונה. איציק סיפר בהודעתו מתאריך 22/6/2011 שבסיבוב הראשון שהיה בכביש הגיע מולם גי'פ או משאית עם אורות גבוהים וסנוורה אותם ואז לאחר הסיבוב הם הבחינו ברכב בנתיב הנסיעה שלהם וניסו לברוח ממנו אבל הם לא הצליחו ולכן אירעה התאונה. דבריו מחזקים את המסקנה לפיה הנתבע 1 אכן סנוור, ובעקבות הסנוור סטה מנתיב נסיעתו והתנגש בציון.

בחקירה הראשית איציק חזר וסיפר שבעיקול הראשון הם ראו את נהג התובעת בנתיב הנסיעה שלהם. הוא ממשיך ואומר "כאילו היה משהו עם אורות גבוהים, לא יודע" לאחר שהבחינו ברכב שברו את ההגה שמאלה כדי לברוח ממנו והתנגשו. הא סיפר שהתאונה התרחשה בנתיב הנסיעה השמאלי, בעוד שציון טוען שהתאונה אירעה בנתיב הנסיעה הימני לאחר שהרכב נכנס לנתיב הנסיעה הנגדי. וכפי שקבענו לעיל, גרסתו של ציון היא גרסה מהימנה.

8.         מונחת לפני גרסת התובעת לפיה הנתבע 1 הוא זה שנכנס לנתיב הנסיעה הנגדי ולפיכך נאלץ ציון לסטות שמאלה כדי להציל את חייו ואז אירעה ההתנגשות. הנתבע 1 סיפר מספר גרסאות. בכתב ההגנה הועלתה הטענה לפיה ציון ביצע עקיפה של רכב שנסע לפניו תוך חציית קו הפרדה וכך נכנס לנתיב הנגדי ומשהבחין בו הנתבע 1 נאלץ לסטות שמאלה. לאחר מכן הועלתה הטענה לפיה הוא הבחין ברכב התובעת כשהוא נוסע מולו מבלי להסביר הכיצד.

            בנסיבות כפי שפירטנו לעיל, לנוכח מהימנותו של ציון, הגרסאות המתחלפות של הנתבע 1 והעובדה שהנתבע 1 סנוור על ידי רכב שחלף על פניו וכתוצאה מכך הוא הוריד את ראשו כלפי מטה, ברור שהגרסה הנכונה היא גרסת התובעת, דהיינו גרסתו של ציון. משכך, אני מקבלת את גרסת התובעת וקובעת שהתאונה ארעה בעטיו של הנתבע 1.

9.         למסקנה לפיה התאונה אירעה בעטיו של הנתבע 1 הגיעה גם הבוררת בבוררות שהתבררה בין חברות הביטוח - הנתבעת 2 וחברת הפניקס שהיא המבטחת של רכב התובעת. גם הקביעה בפסק הבוררות מבוססת על נושא הסנוור. נכון אמנם שהצדדים בתיק זה אינם זהים לצדדים בתיק הבוררות ואולם מדובר בצדדים קרובים כשלמעשה הפניקס באה בנעליה של התובעת ולפיכך הקביעות בפסק הבוררות מחייבות גם את הצדדים לתיק זה משום שהן מהוות מעשה בית דין. דברים אלה כך נותנים משנה תוקף לקביעה שקבענו לעיל לפיה התאונה ארעה בעטיו של הנתבע 1.

10.        אשר לנזק - חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה לא נסתרה, ובאמצעותה הוכיחה התובעת שהנזק שנגרם לה בגין הכרזתו של הרכב כאובדן גמור, עומד בסך של 16,895 ש"ח נכון לתאריך כתיבת חוות הדעת דהיינו 20/7/2006. עוד הוכיחה התובעת שהיא נדרשה על ידי השמאי לשלם לו את שכרו בסך של 980 ש"ח נכון לתאריך 20/7/2006. התובעת לא צירפה קבלה/חשבונית על תשלום סכום כזה.