פסק-דין בתיק תא"מ 16353-01-11 - פסקדין

מבוא

1.      בפניי תביעת שיבוב בסדר דין מהיר, בגין הסכום ששילמה התובעת למבוטח עבור הנזקים שנגרמו לרכבו (להלן- "הרכב המבוטח") בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.2.09, וכן תביעת המבוטח בגין הסכום ששילם כהשתתפות העצמית.

2.      סכום התביעה, בסך של 35,726 ש"ח, כולל  את הנזקים הישירים וירידת הערך שנגרמו לרכב המבוטח, על פי הערכת שמאי שצורפה לכתב התביעה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, שכר טרחת השמאי בסכום של 1,495 ש"ח ועלות שירותי כבאות והצלה בסכום של 252 ש"ח.

3.      התובעת תבעה סכום של 24,927 ש"ח, הסכום לאחר ניכוי ההשתתפות העצמית, סכום של 1,840 ש"ח, מתוכם  1,393 ש"ח  בגין הנזק הישיר ו -  447 בגין עלות כינון. בעוד שהתובע תבע את היתרה.

4.      אקדים ואציין כי לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות מצאתי שיש לקבל את התביעה.

5.      נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

גרסת התובעים

6.      לטענת התובעים, אירעה התאונה בעת שהרכב המבוטח נסע בכביש בעל ארבעה נתיבים והתקרב לצומת. הרכב המבוטח עשה את דרכו בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים הממשיכים בנסיעה ישר, ומשמאלו היו עוד שני נתיבים המיועדים לפנייה שמאלה. נטען שהרכב הפוגע נסע בנתיב הימני ביותר, כאשר לפתע סטה מנתיבו שמאלה, לנתיב הנסיעה של הרכב המבוטח, על מנת לעבור לנתיבי הנסיעה שמאלה, ופגע בחלקו הימני הקדמי של הרכב המבוטח.

7.      במהלך הישיבה המקדמית תיאר התובע, אשר נהג ברכב המבוטח במועד התאונה, על נסיבות התאונה כדלקמן: "בערך כ- 100 מ' לפני צומת גורל ראיתי לפני רכב נוסע מצד ימין, כ- 50 מ' בדרך אני רואה עדיין אור ירוק, אני מתקרב לרכב כ-15,20 מ' לפני הרמזור הרכב פנה פנייה חדה, במהירות ובצורה אלכסונית חתך אותי לכיוון שמאל. עצרתי בעצירה החלטית."

8.      במהלך הדיון העיד גם מר יגאל בן עמי, שהיה עד לתאונה,  כדלקמן :"לפניי נסע התובע 2 עם רכבו ובשלב מסוים רכב שנסע קצת לפניו בנתיב ימני, החליט שהוא חותך שמאלה בפתאומיות ובחדות, בעקבות כך הרכב של התובע, ראיתי שהוא גם בולם אבל זה לא עזר לו והוא התנגש בי. מעצמת ההתנגשות הרכב של הנתבע נזרק לצד השני של הכביש, לצומת ממול, בפנייה שמאלה."

גרסת הנתבע

9.      לטענת הנתבעים יש לקבוע שהאחריות לתאונה מוטלת על התובעים, או לחילופין שישנה רשלנות תורמת של נהג הרכב המבוטח, שכן היה עליו לנסוע במהירות המתאימה בהתקרבו לצומת, או להאט כאשר ראה שלפניו רכב המבקש לעבור לנתיבו.

10.  בכתב ההגנה טען הנתבע 1 כי לא סטה מנתיבו בפתאומיות, אותת והודיע על כוונתו לסטות לנתיב השמאלי ולאחר שוידא כי באפשרותו לסטות בבטחה הסיט את רכבו.

11.  במהלך הדיון העיד בנתבע, אשר נהג ברכב הפוגע במועד התאונה, כדלקמן: "כשהגעתי לצומת גורל הג'י.פי.אס סימן לי שאני צריך פנייה שמאלה במקום ישר. אני הייתי במהירות של בערך 80 קמ"ש, ראיתי שיש לי איזה 150 מ' עד הפנייה... הסתכלתי אחורה, לא ראיתי כלום, התחלתי את הפנייה וזהו, חושך התעלפתי..."

12.  בחקירה הנגדית, השיב הנתבע  כי הוא לא התעסק עם הג'י.פי.אס במהלך הנסיעה, וכי עיניו היו על הכביש. ברגע שהג'י.פי.אס התריע כי עליו לפנות שמאלה "בדקתי מהירות, הסתכלתי לכיוון איפה שאני אמור להסתובב, אחר כך הסתכלתי אחורה ולא ראיתי שום דבר." לשאלה איך הסתכלת אחורה ענה "במראה מצד שמאל. לא ראיתי כלום והתחלתי לקחת שמאלה ואז נעשה לי שחור."

דיון והכרעה

13.  לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ושמעתי את הראיות ואת טיעוני הצדדים, מצאתי שיש לקבל את התביעה.

14.  מצאתי כי האחריות לתאונה מוטלת על נתבע 1.

15.  אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהנתבע סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעתו של הרכב המבוטח. עולה מהראיות שהסטייה הייתה בפתאומיות, בעקבות הנחייה של מכשיר הג'י.פי.אס לפנות שמאלה. הנתבע הודה במהלך עדותו בכך שהוא לא ראה את הרכב המבוטח, וסבר שהנתיב השמאלי פנוי.