פסק-דין בתיק תא"מ 1425-09 - פסקדין

1. בפני תביעה שהחלה כהתנגדות לביצוע שטר בסך 2,000 ש"ח.  ההתנגדות נדונה על ידי כב' הרשמת עפרה גיא, אשר קיבלה אותה ביום 8.6.10 והדיון הועבר להליך של סדר דין מהיר. 
2. ייאמר, כי במסגרת ההחלטה על העברת ההליך לסדר דין מהיר, הכריעה הרשמת בטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע ודחתה אותה.  כפי שנקבע בהחלטה זו, שיק הוא פסק דין על תנאי, בו התנאי מתקיים עם חלוף המועד להגיש התנגדות לביצוע השיק ועל כן טרם חלפו 7 שנים ממועד זה.  בכל מקרה נקבע שם כי תקופת ההתיישנות של פסק דין היא 25 שנים ותקופה זו טרם חלפה.  עוד אציין כי בהחלטה נקבעו הוצאות בסך 1,000 ש"ח שיחולו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

טענות הצדדים

3. עניינו של ההליך הוא כאמור שיק על סך 2,000 ש"ח שמשך הנתבע לפקודת התובע.  לטענת התובע, הוא הלווה לנתבע לבקשתו, 5,000 ש"ח כנגד שיק עתידי על סכום זה.  כשהגיע מועד פירעון השיק העתידי, הציע הנתבע לתובע, במקום תשלום, מכסחת דשא בשווי 3,000 ש"ח.  התובע לטענתו הסכים לכך בלית ברירה וקיבל את מכסחת הדשא וכן שיק על סך 2,000 ש"ח בגין יתרת החוב, הוא השיק נשוא הליך זה.  השיק נושא תאריך של 8.12.91 (להלן: "השיק").
4. לטענת התובע, השיק לא כובד על ידי הבנק והוא ניסה לקבל מן הנתבע את תמורתו פעמים רבות, אולם נעתר לבקשות הנתבע לדחות את מועד התשלום בשל מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע ומחלת בנו של הנתבע.  לטענתו, בשלב מסוים נערכה ביקורת של רשות המיסים אצלו והשיק נלקח אף הוא יחד עם מסמכים אחרים, על ידי רשות המיסים.  כשהוחזרו המסמכים, השיק נבלע בתוכם והוא לא מצא אותו תקופה ארוכה, אולם המשיך לפנות אל הנתבע בעניין זה.  בשלב מסוים, התגרש הנתבע מאשתו ועזב את הבית והתובע לטענתו, לא איתר אותו עד לאחרונה, כשהנתבע פגש באשת התובע.  היות שהנתבע סירב לשלם את השיק, פנה התובע ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע השטר. 
5. הנתבע, בכתב ההגנה שהגיש כמו גם בתצהיר שהוגש על ידו, טוען כי התובע היה מלווה בריבית של 10% לחודש.  לטענת הנתבע, לווה מן התובע 2,000 ש"ח ולא 5,000 ש"ח כטענת התובע.  לטענת הנתבע, את הטרקטורון לכיסוח דשא, רכש במחיר מציאה של 6,000 ש"ח, שהם פחות משוויו של הטרקטורון והוא אינו מכחיש כי נתן את הטרקטורון לתובע לכיסוי חובו, אולם לטענתו בכך פרע את חובו ועל כן אין עוד מקום לחייבו על פי השיק. 

הראיות שהובאו בפני

6. הראיות שהובאו בפני הן אך ורק תצהירי העדות הראשית שהגישו הצדדים וחקירתם הנגדית בפני.  לאחר שמיעת הראיות המציא התובע לבית המשפט החלטה של ההוצאה לפועל על פיה הושהו ההליכים בתיק ההוצל"פ לבקשת התובע שהוגשה ביום 7.12.09.
7. ביום 6.1.13 התקיים הדיון בפני.  הנתבע, חזר על האמור בתצהירו, לפיו התובע היה מלווה בריבית של 10% לחודש.  לטענתו, מלווה בריבית לא מוציא מסמכים בעניין זה ועל כן גם התובע לא עשה כן. לטענתו, רק לפני 8 חודשים עזב את המושב בו התגורר ועל כן לא היה שום קושי לאתר אותו בכל עת.  עוד טען הנתבע כי היה על התובע לקרוע את השיק כשקיבל את הטרקטורון, אולם הוא לא עשה כן.
8. התובע, בעדותו בפני, אף הוא חזר על האמור בתצהירו על פיו תחילה הייתה הלוואה של 5,000 ש"ח וכשקיבל את הטרקטורון החזיר את השיק על סך 5,000 ש"ח וקיבל במקומו שיק על סך 2,000 ש"ח.  התובע טען כי הפקיד את השיק מיד כשניתן לו והשיק חזר ולאחר מכן הסתפק בפניות לנתבע כדי לקבל את כספו ולא פנה להוצאה לפועל.  לתובע לא היה הסבר מדוע לא ניגש בשום שלב להוצל"פ לבצע את השטר, לפני שרשות המיסים לקחו את השיק או אחרי שהשיבו אותו ועד לפנייתו בשנת 2009, בגינה מתנהל הליך זה. 

השאלות שבמחלוקת

9. אתחיל ואומר כי אף כי סבירה בעיני גרסת הנתבע, כי התובע עסק בהלוואת כספים בריבית ובמסגרת זאת לווה ממנו הנתבע כסף, אינני צריכה להכריע בשאלה זו, שכן אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובע הלווה לנתבע סכום כסף.  אין גם מחלוקת בין הצדדים, כי במסגרת פירעון ההלוואה, מסר הנתבע לתובע מכסחת דשא.  המחלוקת בין הצדדים היא באשר לגובה ההלוואה הראשונית (5,000 ש"ח או 2,000 ש"ח) ובשאלה אם מכסחת הדשא נועדה לפירעון מלוא ההלוואה או שמא לפירעון חלקי בלבד (הקטנת החוב מ - 5,000 ש"ח ל - 2,000 ש"ח) והחוב של 2,000 ש"ח שבגינו הוגש השיק להוצאה לפועל עדיין תלוי ועומד והתובע זכאי לקבלו.

דיון והכרעה

10. אבחן את גרסאות הצדדים כשפי שהובאו בפני. התובע טען בפני, כי הנתבע היה אמור להוציא לו חשבונית בגין מכסחת הדשא, אולם הנתבע לא עשה כן. טענה זו נראית משונה, לנוכח העבודה כי התובע לא טען כי נחתם חוזה כלשהו בעניין הלוואה זו (נהפוך הוא, הנתבע נשאל בחקירה הנגדית אם הוא יכול להמציא מסמך כלשהו שיעיד על מתן ההלוואה בריבית על ידי התובע).  התובע לא טען גם כי החוזה תוקן לאחר שלגרסתו הוחזר חלק מן ההלוואה.  כלומר, לא התרשמתי כי התובע התנהל, לפחות בנוגע להלוואה זו, בצורה מסודרת ומגובה במסמכים בכל שלב של העסקה.  אילו כך היה, יכול היה התובע בכתב התביעה, לפרט במדויק, לאיזה מועד פירעון היה השיק הראשון (לטענתו, על סך 5,000 ש"ח), אותו שיק שלטענתו הוחלף בשיק נשוא הליך זה, לאחר שקיבל את מכסחת הדשא ואולי אף יכול היה לתת את מספר השיק הראשון.  עיון בכתב התביעה מראה, כי נתונים מדויקים יש לתובע רק לגבי השיק על סך 2,000 ש"ח, שאין מחלוקת כי הוא החזיק בידיו וניגש איתו להוצאה לפועל. 
11. בדיון בפני טען התובע, כי הנתבע נמנע מלהביא עדים שיכולים היו לתמוך בגרסתו.  התובע טען כי הנתבע לא הביא ראיות לתמוך בטענתו כי התובע הלווה לו כסף ודרש תשלום ריבית או כי הטרקטורון ניתן לתובע כנגד השיק נשוא הליך זה. אינני סבורה כי ניתן לזקוף במקרה זה לחובת הנתבע, אי הבאת עדים וראיות שיתמכו בגרסתו, משהתובע מצא לנכון לפתוח בהליך הוצאה לפועל, שמונה עשרה שנים לאחר מועד פירעון השיק.  במאמר מוסגר אציין, כי בעדותו בפני ציין הנתבע כי הוא יכול להביא עד לגבי עיסוקו של התובע כמלווה בריבית, חבר של הנתבע והתובע אשר הפנה את הנתבע לתובע כשהנתבע היה זקוק לכסף.  אינני זוקפת לחובת התובע אי הבאת עד זה, שכן העד לכל היותר היה מעיד על עיסוקו של התובע שכאמור לעיל לא מצאתי לנכון להכריע לגביו.  עד זה לא יכול היה להעיד על נסיבות העברת מכסחת הדשא לתובע או על גובה ההלוואה הספציפית בגינה נמסרה המכסחה.
12. התובע טען כנגד הנתבע, כי בתחילה הסכים לשלם לו את קרן השיק ללא ריבית והצמדה ובכך ראה הודאה של הנתבע בחבותו.  הנתבע לא חלק על כך שלא זכר בתחילה את נסיבות האירוע ועל כן ביקש לבדוק את העניין ולא מיד הכחיש כל מחויבות כלפי התובע.  גרסה זו של הנתבע הייתה מהימנה עלי, שכן אין זה בלתי סביר, כי הנתבע לאחר שנים רבות כל כך, בהן עברו עליו אירועים קשים בחייו האישיים (בנו שנפטר וגירושין מאשתו), לא מיד זכר את נסיבות מתן השיק ואם הוא חייב על פיו אם לאו.
13. התובע מצידו, לא נתן הסבר משכנע לכך שנזכר לאחר שנים רבות כל כך לנסות ולגבות את השיק.  לגרסת התובע, בסמוך לאחר שניתן השיק הוא הפקיד אותו בבנק והשיק לא כובד.  התובע טוען כי בשנת 1997 (כלומר כשש שנים לאחר מועד פירעון השיק) נערכה אצלו ביקורת ספרים והשיק נלקח עם שאר הספרים שלו והוחזר אליו רק בשנת 2005 וגם אז רק לאחר תקופה ארוכה הוא הצליח למצוא אותו ואז לא מצא את הנתבע.
14. אולם, התובע לא הסביר, מדוע בין השנים 1991 ו- 1997, לא פנה להוצאה לפועל ומדוע כל שעשה כדי לקבל את כספו, הסתכם בפניות חוזרות ונשנות לנתבע.  גם אם התובע עשה זאת מתוך התחשבות בנתבע, הרי שבכך פעל בשיהוי חמור.   
15. אין ספק, כי נטל השכנוע בטענת "פרעתי" מוטל על הטוען אותה, אולם כשבאים לבחון אם הנתבע עמד בנטל השכנוע אם לאו, יש לקחת בחשבון במקרה שבפנינו, את העובדה כי השיק הוגש להוצאה לפועל, כ - 18 שנה לאחר שנרשם.  ההחלטה כי לא חלה התיישנות במקרה זה, ניתנה במסגרת ההחלטה על ההתנגדות לביצוע השטר במסגרתה הועבר התיק להמשך ההליכים בפני שופט ואולי מטעם זה לא הוגש עליה ערעור. כך או כך,  היא מחייבת בשלב זה.  אולם גם אם אין כאן התיישנות, הרי שללא ספק שיהוי ניכר יש כאן, אשר פועל הן מהותית, כתמיכה בגרסת הנתבע כי אכן פרע את חובו וכך סבר גם התובע שנים ארוכות כשלא פנה להוצאה לפועל בעניין השיק והן דיונית, כשיש לזקוף לחובתו של התובע את הפגיעה ביכולת הנתבע להביא ראיותיו כדי להוכיח גרסתו.