פסק-דין בתיק תא"מ 13124-04-11 - פסקדין

בין התובע לבין חברה נחתם הסכם לשכירת נכס. להבטחת תנאי ההסכם נחתמו שני שטרי חוב, שעליהם חתום הנתבע. זמן רב לאחר תום תקופת השכירות הגיש התובע את שטרי החוב לביצוע בהוצאה לפועל נגד שני הערבים. הנתבע טוען כי לא הופרו תנאי ההסכם וכי בכל מקרה, התובע ידע כי עוד קודם לתום תקופת השכירות הוא מכר את כל זכויותיו בחברה לערב השני והופטר מהערבות.

א.         רקע דיוני

2.         ראשיתה של התובענה הנדונה בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע אל לשכת ההוצאה לפועל בירושלים ביום 12.11.2008 (תיק הוצל"פ ירושלים 03-30847-08-5), בקשר לשני שטרי חוב. את ההתנגדות לביצוע השטר הגיש הנתבע רק ביום 5.4.2011, וזאת לטענתו, משלא נשלחה אליו כל אזהרה. לדבריו, נודע לו על הבקשה באקראי, אגב כך שנמסר לו שהתקבלו כספים בתיק אחר בהוצאה לפועל, שבו הוא הזוכה.

3.         משהוגשה ההתנגדות לביצוע השטרה, ניתנה ביום 7.4.2011 החלטת ראש ההוצאה לפועל, המורה על עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ועל העברת ההתנגדות אל בית משפט זה. בדיון שהתקיים ביום 12.7.2011 לפני רשם בית המשפט נקבע, בהסכמת הצדדים, שההתנגדות תתקבל והתובענה תתברר בהליך של סדר דין מהיר.

בישיבה המקדמית שנקבעה ליום 14.12.2011 נשמעו ראיות הצדדים ולבקשתם הוגשו סיכומי טענותיהם בכתב. מטעם התובע הוגש ביום 13.2.2012, מטעם הנתבע הוגש ביום 25.3.2012 וביום 2.4.2012 הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובע.

ב.         עיקרי העובדות והגדרת השאלות הטעונות הכרעה

4.         ביום 22.11.2004 נחתם "הסכם שכירות עסק פועל" בין המשכיר, שהוא התובע ו"קילופי המישור" לבין השוכר, שהם חברת "מיטב קילופי ישראל בע"מ" (להלן - החברה), הנתבע ומר אבי הרוש (להלן - הרוש). על-פי ההסכם, השכיר התובע לשוכר נכס במישור אדומים שאותו שכר מהחברה הכלכלית ירושלים כדי שישמש מפעל לקילוף תפוחי-אדמה, גזר ובצל וזאת למשך שניים עשר-חודש, מיום 1.12.2004 ועד יום 30.11.2005 (סעיף 7 בהסכם). תנאי ההסכם כוללים בין השאר, התחייבות של השוכר לספק למשכיר כמות של סחורה מעובדת והמשכיר מצדו, התחייב לרכוש את הסחורה בתנאים ובמחיר כפי שנקבעו בהסכם (סעיפים 4-3). בהסכם נקבע שדמי השכירות יהיו בסך של 9,000 ש"ח בחודש (סעיף 9), אולם בפועל, לא הייתה מחלוקת שהוסכם שדמי השכירות יהיו בסך של 6,485 ש"ח בלבד. עוד נקבע כי על השוכר לשלם את כל התשלומים בגין הנכס ובהם ארנונה ותשלומים בגין חשמל, גז, מים וכיוצא באלו (סעיף 18).

5.         להבטחת פינוי המושכר בתום תקופת השכירות וכן להבטחת תשלום דמי השכירות וכל יתר התשלומים עבור המושכר, לרבות כל נזק שייגרם לנכס או לתכולתו במשך כל תקופת השכירות, נדרש השוכר להפקיד בידי בא-כוחו של המשכיר ארבעה שטרי חוב, כל אחד על סך של 20,000 ש"ח, בחתימת השוכר ובחתימת שני הערבים להסכם (סעיף 15 בהסכם). שני הערבים לקיום ההסכם הם הנתבע והרוש. בפועל, אין מחלוקת שהופקדו בידי התובע רק שני שטרי חוב, כל אחד בסך של 20,000 ש"ח, שאותם הגיש התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. שטרי חוב אלו נחתמו ביום החתימה על ההסכם (22.11.2004), ועל-פיהם עושי השטר הם הנתבע והרוש, שחתומים גם בתור ערבים על שטרי החוב. באשר לתמורה שניתנה כנגד שטרי החוב נכתב כי "שטר זה כפוף לחוזה שנחתם בין הצדדים ולהבטחת התחייבות השוכר כלפי המשכירה".

6.         בבקשה לביצוע השטר נימק התובע את הבקשה בכך ש"החייבים שכרו מפעל מהזוכה וחתמו על שטרות אלו בתמורה לשיקים שחזרו לחברה שלהם. שיקים אלו היו עבור דמי שכירות. וגם שהם מפנים המפעל ביום שנגמר החוזה השכירות ולא פינו רק לאחר ארבעה חודשים". דברים אלו אף אושרו בתצהירו של התובע שהוגש אל בית המשפט ביום 12.7.2011, לאחר שהוחלט שהדיון בתובענה יהיה בהליך של סדר דין מהיר.

בסיכומי טענותיו, העלה התובע עוד שורה של טענות שלפיהן לטענתו, הפר הנתבע את הסכם השכירות. אולם בעניין זה נקדים ונאמר כבר עכשיו, שצודק הנתבע כי יש באותן טענות משום הרחבת חזית אסורה. אין מחלוקת ששטרי החוב נתנו לנתבע להבטחת קיום תנאי ההסכם כאמור, וכי בבקשה לביצוע השטר שהגיש התובע טען הוא, שהחוזה הופר בשני עניים בלבד. האחד, בכך שהמחאות שנתנו לתשלום דמי שכירות לא נפרעו. השני, בפינוי הנכס באיחור של ארבעה חודשים. לפיכך השאלות הטעונות הכרעה הן, אם אמנם הפר השוכר את הסכם השכירות בשני עניינים אלו.

ג.          עיקרי ראיות הצדדים

            גרסת הנתבע

7.         טענת הנתבע היא שביום 25.9.2005, בתוך תקופת השכירות שעל-פי ההסכם, חתם הוא עם הרוש על הסכם שלפיו מכר את כל מניותיו בחברה להרוש, וכי על-פי הסכם זה, הרוש אחראי לכל חובות החברה כלפי התובע (מסמך ב' של מסמכי התובע). מיד לאחר מכן, הודיע הנתבע על כך לתובע במסמך בכתב מיום 9.10.2005 שבו גם ביקש לבטל את ערבותו האישית כלפי התובע (שם, מסמך ג'). לדברי הנתבע, התובע השיב לו בעל-פה שכל התחשבנות כספית תהיה בינו (התובע) לבין הרוש, וכי הנתבע יכול להסיר כל דאגה מלבו בעניין. חרף העובדה שמאז היו קשרים בין התובע לבין הנתבע, לא אמר התובע דבר לנתבע בעניין טענותיו הכספיות ואף לא הודיע לנתבע על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו עוד בחודש נובמבר 2008. על כך כאמור, למד הנתבע באקראי, רק בחודש מרץ 2011.

8.         לטענת הנתבע, על-פי ההסכם, היה על התובע להשיב את שטרי החוב שלושה חודשים לאחר תום תוקפת השכירות וכי לא היה רשאי להגישם לביצוע אל ההוצאה לפועל. עוד טען, כי מבדיקה שערך עם הרוש, הנכס אמנם פונה במועד. בנוסף לכך, התובע לא פנה אל הנתבע כדי לומר לו שהיו חודשים שבגינם לא שולמו דמי שכירות או כי יש לו טענה כלשהי. באשר לחודשים שבגינם לכאורה, לא שולמו דמי שכירות, הרי שבפועל התובע הצביע רק על שתי המחאות שחזרו.

בנוסף טען הנתבע, כי התובע עצמו חייב כספים לחברה בגין סחורה שקיבל ולא שילם תמורתה. בנוסף לכך, לפי ידיעת התובע, הרוש רצה לפרוע את התשלום בגין שתי ההמחאות שלא כובדו, אך התובע התחמק מקבלת הכספים.

עוד טען הנתבע לפגמים שונים בהגשת שטרי החוב להוצאה לפועל, ובהם העובדה שלא צוין ששטרי החוב הוגשו לביצוע נגד הערבים ולא נגד החייבת העיקרית, שהיא החברה. כן טען שהתובע לא טען דבר בעניין חובות לכאורה, קודם לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, המתין תקופה ארוכה מאז הסתיימה ההתקשרות ואף לא טרח לשלוח אזהרה לנתבע, ולכן יש לראות בהתנהלותו משום חוסר תום-לב, המצדיקה את דחיית תביעתו.

9.         בעדותו שב הנתבע וטען שבהתאם להודעה שמסר לתובע (מסמך ג'), פטר אותו התובע משטרי החוב ומהערבות שעליהם חתם. אמנם לדבריו, אין לו אישור על כך בכתב, אבל התובע אמר לו את הדברים בעל-פה ואף התחייב לכך בפגישה שבה השתתפו התובע, הנתבע והרוש, שהתקיימה בעסק של התובע בבית חנינה (עמ' 9-8). נושא הפגישה היה כספים שהתובע אמור היה לשלם לנתבע בגין סחורה שסופקה לו, אך הוסכם שהתשלום ישולם להרוש והנתבע יוצא מהתמונה (שם, עמ' 9).

בעניין חוב החשמל שלכאורה נוצר לאחר תום תקופת השכירות, שעליו ביקש התובע להסתמך כדי להוכיח את העובדה שהנכס לא פונה במועד, טען הנתבע ששילם את מלוא החוב. לדבריו, חשבון החשמל היה מלכתחילה על שם החברה, אך מישהו הוסיף את שמו והוא נתבע לשלמו ואמנם שילם במסגרת הסדר פשרה עם חברת החשמל בעקבות תביעה שהוגשה נגדו (שם, עמ' 9).

בעניין חוב הארנונה הסביר שהחוב הוא על שם החברה, שהועברה להרוש, והוא זה שהיה צריך להסדיר את העניין עם עיריית מעלה אדומים (שם).