פסק-דין בתיק תא"מ 12589-08 - פסקדין

בין התובעת והנתבעת בתביעה שכנגד (להלן - התובעת) לבין הנתבעת והתובעת בתביעה שכנגד (להלן - הנתבעת) נחתם הסכם, שלפיו רכשה הנתבעת שבעה מזגנים מהתובעת תמורת סך של 101,325 ש"ח. הנתבעת לא שילמה את כל התמורה שעליה הוסכם, ומכאן תביעת התובעת לקבלת יתרת התמורה בסך של 25,000 ש"ח. הנתבע 2 והתובע שכנגד 2 (להלן - הנתבע), נתבע אף הוא, מאחר שחתם כערב לפירעון ההמחאות שבאמצעותן שולמה התמורה.

הנתבעת טענה שלא שילמה את מלוא התמורה, מכיוון שהמזגנים לא הותקנו כראוי ולכן לא פעלו באופן תקין. לטענתה, הפעולה הלא תקינה של המזגנים נבעה מהוראות לקויות של התובעת בעניין אופן התקנת המזגנים ובעניין מיקום התקנתם. מכאן התביעה שכנגד שבה טענו הנתבעים, שההתקנה הלקויה גרמה לנתבעת הוצאות מיותרות בסך של 30,411 ש"ח, שנבעו מהצורך להעביר את המזגנים למקום אחר. את חלקו ביקשה לקזז מסכום התביעה ואת היתרה, בסך של 5,411 ש"ח,  תבעה בתביעה שכנגד.

מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת, והמחלוקת העיקרית היא בשאלה אם אמנם ייעוץ לקוי של מי מטעם התובעת, הוא שהביא להתקנה הלקויה של המזגנים, שבעטיה לא פעלו באופן תקין.

רקע דיוני והערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         ראשיתה של התובענה בבקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת אל לשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב בקשר לשתי המחאות כל אחת בסך של 3,500 ש"ח שזמן פירעונן 9.5.2007 ו-9.6.2007. הנתבעים הגישו התנגדות לבקשה וביקשו להעביר את הדיון אל בית משפט השלום בירושלים. הדיון אמנם הועבר אל בית המשפט בירושלים, ובהחלטת כבוד הרשם מיום 21.5.2008, ניתן תוקף להסכמת הצדדים שלפיה לנתבעים תינתן רשות להתגונן והתובענה תתברר בסדר דין מהיר.

3.         כתב התביעה המתוקן על סך של 25,000 ש"ח, הוגש כאמור בסדר דין מהיר. ביום 17.9.2008 הוגש כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, שבהם נטען כאמור, שחובה של התובעת כלפי הנתבעים הוא על סך של 30,411 ש"ח, שמתוכו יש לקזז את חובה של הנתבעת כלפי התובעת.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר אליהו שי ערמון, סוכן מכירות של התובעת, וכן תצהירו של מר בוקו כהן סבן, מנהל שירות של התובעת. מטעם הנתבעת הוגש רק תצהירו של הנתבע. בדיון שהתקיים ביום 3.6.2009 נחקרו המצהירים על תצהיריהם, ונקבע שסיכומי טענות הצדדים יוגשו בכתב. מטעם התובעת הוגש ביום 23.6.2009 ומטעם הנתבעים הוגש ביום 30.8.2009.

4.         תובענה זו, לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעו לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שנפטר בחודש פברואר 2011, לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם, אך קודם למתן פסק הדין. בהתאם להנחייתה של נשיאת בית משפט זה, כבוד השופטת שולמית דותן, התיק הועבר אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

העובדות והשאלות השנויות במחלוקת

5.         עיקר העובדות אינן שנויות במחלוקת. השאלה העיקרית, או שמא היחידה, השנויה במחלוקת היא כאמור, אם אמנם ייעוץ לקוי של התובעת, או של מי מטעמה, הוא שהביא להתקנה הלקויה של המזגנים, שבעטיה הם לא פעלו באופן תקין.

6.         בין התובעת לבין הנתבעת נחתם ביום 2.6.2006 הסכם, שלפיו רכשה הנתבעת שבעה מזגנים תמורת 101,325 ש"ח. לצורך התקנת ארבעה מתוך שבעת המזגנים בנו הנתבעים מעין מרפסת, שנועדה לשמש מקום להנחת יחידות העיבוי. לאחר שאותם ארבעה מזגנים לא פעלו באופן תקין, התברר שהדבר נבע מאופן התקנתם וממיקום התקנתם. בשל כך, נאלצה הנתבעת להעביר את ארבעת המזגנים למקום אחר, ולאחר העברתם, פעלו המזגנים באופן תקין. אין מחלוקת שהמתקינים של המזגנים נשכרו לשם כך על-ידי הנתבעים, ושהתמורה לא כללה תשלום עבור התקנת המזגנים.

7.         הנתבעת ביטלה את שלוש ההמחאות האחרונות, שזמן פירעונן היה 9.9.2006, 9.10.2006 ו-9.11.2006. לאחר שהתובעת פנתה בעניין אל הנתבעת, ביקש הנתבע מהתובעת להחליף את ההמחאות בסך כולל של 35,500 ש"ח בתשע המחאות אחרות, כל אחת בסך של 3,500 ש"ח והמחאה נוספת בסך של 4,000 ש"ח, שזמן פירעונן בין יום 9.4.2007 ליום 9.12.2007. התובעת הסכימה לכך, ואמנם ההמחאות לחודשים אפריל ויולי נפרעו, ואילו ההמחאות לחודשים מאי ויוני בוטלו. הבקשה לביצוע שטר הוגשה בקשר לשתי ההמחאות שבוטלו (סה"כ 7,000 ש"ח). משהוגש כתב התביעה המתוקן, הועמדה התביעה על מלוא הסכום שטרם שולם, בסך של 25,000 ש"ח.

מנגד תבעו הנתבעים סך של 30,411 ש"ח, הכולל את עלות בניית המרפסת שבה הונחו בתחילה ארבע יחידות העיבוי (12,300 ש"ח) ואת עלות העתקת המזגנים למקום אחר (18,111 ש"ח).

טענות התובעים

8.         התובעת טענה שהתביעה היא תביעה שטרית, וכי הנטל להוכחת כישלון התמורה מוטל על הנתבעים הטוענים זאת. לטענתה לא הוכחה אף אחת מטענות הנתבעים, אשר נסמכו רק על עדותו של הנתבע ועל טענות בעל-פה שטען, מבלי לבסס אותן על ראיות ממשיות.

הנתבעים קיבלו את המזגנים שהזמינו, והתקינו אותם על-ידי מתקינים מטעמם. טענת הנתבעים שאנשי התובעת היו מי שייעצו לנתבעים כיצד להתקין את המזגנים, או היכן להתקינם, לא הוכחה. התובעת לא הנחתה איש מטעם הנתבעים כיצד או היכן יש להתקין את המזגנים ולא ייעצה בעניין. בטופס הצעת המחיר, שהוא ההסכם, נאמר במפורש שהעסקה אינה כוללת את ההתקנה, ושאין כל תימוכין לכך שההסכם כלל גם ייעוץ בעניין ההתקנה. גם הנתבע עצמו אישר בעדותו, שהתקנת המזגנים לא נכללה בעסקה (עמ' 16).

9.         התובעת מוסיפה וטוענת שהטענה, שהייעוץ באשר לאופן התקנת המזגנים ניתן על-ידי מי מטעמה, נולד לצורך המשפט. עסקת רכישת המזגנים נמשכה בין חודש מרץ לחודש מאי 2006, ובתמורה שילמו הנתבעים בעשר המחאות. כל ההמחאות, למעט השלוש האחרונות נפרעו, ואלו הוחלפו כאמור, בעשר המחאות אחרות. מתוכן נפרעה הראשונה (שזמן פירעונה היה אפריל 2007) והרביעית (שזמן פירעונה היה יולי 2007). בהתנהלות זו יש לטענת התובעת, כדי ללמד על קשיי נזילות מצד הנתבעים, ולא על טענות בעניין פעילות לא תקינה של המזגנים. כך בייחוד שאין מחלוקת שהמזגנים הותקנו בחודש נובמבר 2006, כך שהיה לנתבעים די זמן לבדוק את תקינותם.

התובעת טוענת עוד שהתנהלות הנתבע הייתה חסרת תום לב, ועל כך ניתן ללמוד גם מכך שבחתימת הערבות על ההמחאות כתב את שמו וחתם, אך כתב את מספר תעודת הזהות של אחיו. כך גם לא השיב לשאלה אם הוא מורשה חתימה של הנתבעת, אלא אמר שהוא "חושב" שאינו מורשה חתימה (שם, בעמ' 16), בעוד שחזקה עליו שהוא יודע היטב אם הוא מורשה חתימה.