פסק-דין בתיק תא"מ 12511-03-12 - פסקדין

מבוא

1.       בפניי תביעת שיבוב בסכום של 34,528 ש"ח אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר. התביעה הינה בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת (להלן- "הרכב המבוטח") בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.4.11 (להלן- "התאונה").

2.       הסכום שנתבע בכתב התביעה הינו הסכום שאותו שילמה התובעת למבוטח בשל הנזק, סכום של 37,271 ש"ח, בניכוי מכירת שרידי הרכב בסך 4,517 ש"ח ; שכר טרחת שמאי בסך 442 ש"ח;  ו- 500 ש"ח בגין הזמן שאותו השקיעו עובדי התובעת בטיפול בתיק.

3.       תמצית טענת התובעת הייתה כי הנתבע לא שמר מרחק ועל כן, בעת שהרכב המבוטח עצר על פי הוראת תמרור אזהרה שהתריע מפני מחסום משטרתי, התנגש בו הנתבע מאחור.

4.       הנתבע שלח הודעה לצד השלישי, למשטרת ישראל אשר הציבה במקום מחסום. לטענת הנתבע הוצב המחסום שלא כדין, כך שהוא יצר מכשול לתנועה, וגרם לתאונת השרשרת.

5.       לטענת המשטרה, לא מוטלת עליה האחריות לקרות התאונה. נטען שהתאונה התרחשה בשל נהיגה במהירות מופרזת של הנהגים המעורבים בה, שהתעלמו מתנאי הדרך, ובשל אי שמירת מרחק של נהג הרכב המבוטח ושל הנתבע. פורט שהצבת המחסום נעשתה כדין, בהתאם להנחיות ולנהלי המשטרה בעניין.

6. הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות התאונה וכן בשאלת החבות וגובה הנזק.
7. אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שיש לקבל הן את התביעה והן את ההודעה לצד השלישי .
8. נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה  214 ט"ז ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

נסיבות התאונה

9.       מהראיות שהובאו בפני ניתן ללמוד כי בעקבות דווח שקיבלה המשטרה על שוד אלים שבוצע באזור גבעת זאב ועל כך שהחשודים נמלטו מזירת השוד, פרסה המשטרה מחסומי פתע בניסיון לתפוס את מבצעי השוד. אחד מהמחסומים שהוצבו היה בצומת רמות, בפנייה לכביש 9 לכיוון ת"א (להלן: "המחסום"). לצד המחסום עמדה ניידת משטרה בימין הכביש, עם אורות מהבהבים, כשהיא חוסמת חצי מנתיב הנסיעה הימני.

10.   כמו כן הוצב "אוהל" אזהרה מפני המחסום בנתיב השמאלי, במרחק של כ- 100 מטר לפני ניידת המשטרה. אוהל האזהרה חסם את כל הנתיב השמאלי.

11.   זמן מה לאחר שהוצב אוהל האזהרה, לטענת המשטרה, היה זה כ-10 דקות לאחר הצבתו, הגיע למקום רכב מסוג טויוטה. הטויוטה עצרה עצירה פתאומית לפני המחסום. הרכב המבוטח שנסע אחריה בלם בפתאומיות ופגע פגיעה קלה בטויוטה. אחרי הרכב המבוטח נסעה מאזדה, הנהוגה על ידי הנתבע, שהתנגשה ברכב המבוטח. כתוצאה מהפגיעה נגרם לרכב המבוטח אבדן מוחלט.

אחריות הנתבע

12.   כפי שאפרט להלן, מצאתי שעיקר האחריות לתאונה רובצת לפתחה של משטרת ישראל בשל הצבה בלתי בטיחותית של "אוהל" האזהרה מפני המחסום.

13.   יחד עם זאת מצאתי שגם לנתבע הייתה אחריות לתאונה, וכי אילו היה שומר על מרחק נאות, יתכן שהתאונה הייתה נמנעת, או שעוצמתה הייתה פחותה מעוצמת התאונה בפועל.

14.   במהלך הדיון שהתקיים בפניי העיד נהג הרכב המבוטח ותיאר את נסיבות האירוע כדלקמן: "... האוטו לפניי בלם באופן פתאומי ונגעתי בו קלות ושנייה לאחר מכן קיבלתי מכה בצד האחורי של הרכב שלי שהרס לי את כל תא המטען." (עמ' 1 שורות 12-15). בהודעתו במשטרה, וכן בהודעה שמסר לתובעת, תיאר את נסיבות התאונה תיאור דומה.

15.   הנהג השיב כי לא סטה מהנתיב השמאלי לכיון הנתיב הימני, כיוון שהייתה תנועה בנתיב, שלא אפשרה לו לסטות.

16.   נהג הרכב המבוטח העיד כי הרכב המבוטח לא ניזוק בחזיתו הקדמית, וכי גם לטויוטה לא נגרם נזק (עמ' 1 שורות 16-19). באשר לגרסת הנתבע כי לא נדלקו אורות הבלימה של הרכב המבוטח השיב הנהג כי הרכב המבוטח היה תקין ולא הייתה בעיה בחשמל; נהג הרכב המבוטח הכחיש את טענת הנתבע לפיה יצא מהרכב המבוטח לאחר שפגע בטויוטה,  ורק לאחר מכן פגעה בו המאזדה, והשיב כי מבחינה כרונולוגית הוא נגע עם רכבו בטויוטה, ולאחר שניות ספורות פגעה בו המאזדה מאחור, עוד לפני שיצא מהרכב המבוטח. ורק לאחר מכן הוא יצא מהרכב המבוטח (עמ' 2 שורות 1-11).