פסק-דין בתיק תא"מ 12195-08 - פסקדין

חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, פורש בשיח המשפטי כמעניק זכות חוקתית בידי כל אזרח להביא עניינו לדיון והכרעה בבית המשפט. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד של כל אזרח ואזרח, ויש לנצור אותה ולשמרה מכל משמר. יחד עם זאת, זכות זו יש לממש בתום לב, ולהפעילה עבור הגשת תביעות ראויות, מבוססות על אדני הדין. זכות יסוד זו אינה נותנת בידי האזרח את זכות ההשתלחות בערכאות שיפוטיות, ככל שבית המשפט פועל במסגרת כללים משפטיים שאינם לרוחו של התובע.

תביעה זו אינה תביעתו היחידה של התובע, רובינסון חיים, אשר נכנס בשערי בתי המשפט ובתי הדין חדשות לבקרים. התובע, אשר סבור כי נעשה לו עוול על ידי המוסד לביטוח לאומי, עשה לעצמו הרגל להציף את בתי הדין והערכאות המשפטיות בתביעות שונות ומשונות. התובע משתמש בשפה משתלחת ובלתי ראויה הן כלפי הנתבע ומוסדותיו, אך גם כלפי בית המשפט המברר את תביעתו וכלפי ערכאות משפטיות אחרות, כמו ערכאות בתי הדין לעבודה, ומייחס להם פגמים באמינותם השיפוטית, התנהגות חד צדדית, חוסר הוגנות, מרמה וקלון, עד כדי השוואת התנהלותם להתנהלות הנאצים [!].

זה הרקע לתביעה שבפני.

            הטענות בכתב התביעה

1.                  התובע הגיש תביעתו דנן נגד המוסד לביטוח לאומי, כנתבע מס' 1, וכנגד "הלשכה המשפטית" מרחוב מסריק 15 תל אביב, כנתבע מס' 2.

2.                  התביעה על סך 20,000 ש"ח הוכתרה בכותרת "סדר דין מהיר" והוגשה ללא שהתובע הסתייע בייצוג משפטי, ומקריאת כתב התביעה קשה עד בלתי אפשרי לעמוד על העילה המשפטית שבבסיס התביעה. כדי לבאר הקושי, להלן בתמצית האמור בכתב התביעה:

3.                  באשר לעובדות שבבסיס התביעה, מציין התובע כי נפגע בעת עבודתו בשיעור התעמלות באצבע השנייה ביד ימין, וכי פנה למוסד לביטוח לאומי והלה הכיר באירוע [שמועדו לא ננקב בכתב התביעה] כבתאונת עבודה.

4.                  אלא שועדות רפואיות בפניהן עמד התובע לא קבעו לו נכות כתוצאה מן הפגיעה, חרף העובדה, שלטענתו במסגרת הטיפול בפגיעה קבל הקרנות ש"גרמו לפרק יד ימין ולכל כף היד נזקים הנמשכים עד היום".

5.                  מכאן, עובר התובע לתקוף את "סניף תל אביב" ורופאי המוסד, "שהעלימו במתכוון את מתן ההקרנות". לטענת התובע, במשך עשרות שנים מנע המוסד לביטוח לאומי מהתובע מלהגיש תביעה בגין ההקרנות "בידעו כי אין באפשרותו להתמודד עם בעיית ההקרנות".

6.                  עוד מציין התובע בתביעתו כי "בית הדין הארצי לעבודה הפנה את התובע לסניף הביטוח לאומי להגיש את התובע בפני ועדה רפואית ומשלא עשה כן אין ביכולתו לבוא בטענה כל שהיא שאכן עשה מלאכתו נאמנה על פי פסק הדין."

7.                  התובע סבור כי הלשכה המשפטית, "המייצגת את סניף תל אביב נתנה יד להפרת החוק ולזלזול בפסק הדין של בית הדין הארצי" ועל כן יש לקנוס אותה.

8.                  לסיום, טוען התובע בסיפא לתביעתו כי "משכך, שני הנתבעים נושאים באחריות של זלזול פסק הדין וגרימת נזק כספי שבעצם אי העמדת התובע בפני ועדה רפואית חלה עליהם התשלום", ועל כן עותר לחייבם "בתשלום הנזק של אי העמדת התובע בפני וועדה רפואית, בנוסף למע"מ וכן הוצאות משפט ופגיעה בתובע מבחינה נפשית".

9.                  את תביעתו תמך התובע בתצהיר קצר ובו מציין כי פסק הדין שמחייב את סניף הביטוח לאומי בתל אביב להעמיד את התובע בפני וועדה רפואית בגין קבלת ההקרנות באצבע שתיים ביד ימין, ניתן ב"תיק 250/06", ועותר לקיים דיון מהיר בעניינו "על מנת להראות לסניף תל אביב כי אין לזלזל בפסקי של ערכאה משפטית ולגרום נזקין הן כספיים והן בריאותיים".

10.              משלא הוגש כתב הגנה, והתובע קבל התרעה למחיקה מחוסר מעש, הגיש התובע הודעה ובה טען כי חוסר המעש נובע מתוך הנעשה בין כתלי בית המשפט עצמו, אשר לא שלח את כתב התביעה לנתבע, ודרש התנצלות "היחידה המשפטית" על עוגמת הנפש שבנכתב.

11.               משנדחתה בקשתו של התובע למתן פסק דין נגד הנתבע, מטעמים שבפרוצדורה, הגיש בקשה למתן "פסק דין מיידי" במסגרתו טען כי בית המשפט עצמו נוטל את החוק לידיו, משבש הליכי משפט ופוגע באמינות השיפוט.

טענות ההגנה

12.              בפתח הגנתו, מציין המוסד לביטוח לאומי כי לא ניתן להבין מכתב התביעה מהי עילת התביעה, וכי תביעתו של התובע הינה תביעת סרק, אחת מיני רבות המוגשות על ידי התובע חדשות לבקרים, ודינה להדחות.

13.              לגופם של דברים, טוען המוסד כי באם מלין התובע על החלטת ועדה רפואית כלשהי - הרי שעל פי החוק אין סמכות עניינית לבית משפט השלום, והסמכות העניינית הבלעדית נתונה לעניין זה לבית הדין לעבודה. ואם טוען התובע לרשלנות - הרי שלא פרט את מרכיביה.

14.              לגופם של דברים, המוסד לביטוח לאומי מציין כי אכן בשנת 1978 [!] הוכר התובע כנפגע בעבודה וועדה רפואית קבעה כי לא נותרה לו נכות בגין האירוע.