פסק-דין בתיק תא"מ 11998-09-08 - פסקדין

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו למשאית של התובע.

נתוני רקע וגדר המחלוקת :

התובע הינו הבעלים של משאית מסוג איווקו, מס' רישוי 37-361-57 (להלן - " המשאית"), ומתגורר בשכנות לבית הנתבע.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, במשך כ-4 שנים גרם הנתבע בשיטתיות ובאובססיביות נזקים למשאית על ידי גזירת הגומיות שמחברות את כיסוי הברזנט לגוף המשאית, שבירת המגבים, וחיתוך כיסוי הברזנט.

התובע נהג לתקן את הנזק, אך האירועים הנ"ל היו חוזרים על עצמם מידי זמן. בעקבות פניה של התובע למשטרת ישראל ובעצה אחת עמה, התקין התובע מצלמות נסתרות על גבי המשאית באמצעות חוקר פרטי כדי לגלות את זהות המזיק.

לטענת התובע, מייד לאחר התקנת המצלמות תועד איש אחד כשהוא משחית את המשאית בשתי הזדמנויות שונות.

המאמצים לגילוי זהותו של האיש המתועד במצלמה הנסתרת ואיתור מקום מגוריו, העלו כי מדובר בנתבע אשר מתגורר באותה שכונה בה מתגורר התובע. בעקבות כך פנה התובע אל הנתבע בדרישה לתשלום פיצויים. הנתבע הודה בפניו כי גרם נזקים למשאית והתחייב לפצותו בסך של 18,000 ש"ח, אך עד מהרה חזר בו מהתחייבותו והתנער מאחריותו. ומכאן התביעה.

בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית שלו הנתבע הכחיש את המעשים המיוחסים לו, והכחיש כי התחייב אי פעם לשלם סכום כלשהו לתובע.

דיון והכרעה בשאלת האחריות :

בדיון שהתקיים בפניי, העידו התובע ועוד שלושה עדים מטעמו: אשתו, בתו ואחיו. מטעם ההגנה העיד הנתבע בעצמו.

בתצהיר העדות הראשית שלו וכן בעדותו בבית המשפט מסר התובע, כי מעשי הנזק במשאית חזרו פעם אחר פעם, עד שסבר כי הוא נפל קורבן להתנכלות מצד אחרים. מפאת החשש שמא הפגיעה בו תלך ותגדל הוא פנה בתלונה למשטרה, ובעצה אחת עמה התקין מצלמה נסתרת על גבי המשאית.

התצלומים שהופקו מאותה מצלמה תיעדו אדם הניגש למשאית לפנות בוקר וגורם לה נזק. בירור שנעשה בקרב אנשי השכונה לאיתור אותו אדם, העלה כי מדובר בנתבע אשר מתגורר בסמיכות לתובע.

התובע הוסיף ותיאר את המפגש הראשון שהיה בינו לבין הנתבע, ובו עימת אותו עם התמונה שלו כשהוא משחית את המשאית. באותו מפגש נכחו גם אחיו אשר התלווה אליו, וכן בתו אשר עברה במקרה בסמוך למקום. הנתבע הודה בפני הנוכחים כי ביצע את זממו כמעשה נקם על המטרד והרעש שגורמת המשאית בעת התנעתה בשעת בוקר מוקדמת (התובע עובד כירקן בשוק ולכן מתחיל את עבודתו בשעה מוקדמת).

לדברי התובע, הוא דרש מאת הנתבע באותו מעמד לפצותו במכלול הנזק שנגרם לו בסך של
30,000 ש"ח. הנתבע בתורו אישר בפני התובע ושאר הנוכחים כי גרם נזק למשאית, התנצל על מעשיו, והסכים לפצותו בסך של 18,000 ש"ח בלבד תוך פריסת הסכום לתשלומים.

בעקבות כך התקיימה שיחה טלפונית בין אשת התובע לבין הנתבע בשעת צהריים שבמהלכה אישר הנתבע באוזניה את התחייבותו לשלם את הסכום הנ"ל, ובין השניים סוכם כי הצדדים ייפגשו בשעת ערב לצורך חתימת מסמך המתעד התחייבות זו. פגישה כאמור אכן התקיימה, ובה נכחו התובע ואשתו וכן הנתבע, והיא התנהלה ברוח טובה ומפויסת. הנתבע קבל לידיו נוסח ההתחייבות לתשלום סך של 18,000 ש"ח לצורך חתימה, אך הודיע להם כי קודם לחתימה על המסמך הוא מבקש להתייעץ עם עורך דין, ולכן ביקש מהם ליצור עמו קשר ביום שלמחרת.

למחרת היום, הודיע הנתבע כי אין בכוונתו לחתום על המסמך, וכי הוא חוזר בו מהתחייבותו לשלם פיצויים.

העדות של התובע והגרסה אשר מסר, כמפורט לעיל, היתה עקבית ומפורטת. גרסתו נתמכה בעדות של אחיו אשר תיאר את המפגש הראשון בין הצדדים, והיה עד להודאת הנתבע בגרימת הנזק והתחייבותו לפצות את התובע.

גם עדותה של הבת תמכה בדברי התובע ואחיו לגבי האמירות של הנתבע בפגישה הראשונה. הבת מסרה בעדותה, כי בזמן שעברה במקרה עם הרכב, היא הבחינה באביה ודודה עומדים בקרבת מקום, וכאשר פנתה אליהם כדי לברר פשר הימצאותם במקום, מסר לה אביה שהוא איתר את האדם אשר גרם נזקים למשאית. מייד לאחר מכן ניגש אליהם הנתבע, והבת היתה עדה לעימות אשר נעשה עמו בקשר לנזקים אשר גרם, ולהודאת הנתבע במעשים אשר נעשו, לטענתו, בשל המטרד שגורמת התנעת המשאית בשעות הבוקר המוקדמות, וכן להתחייבותו לשלם בעד הנזקים.