פסק-דין בתיק תא"מ 11802-03-10 - פסקדין

בפני 2 תביעות שאוחדו לדיון אחד.

התביעה האחת היא תביעה כספית/נזיקית, התביעה השנייה היא תביעה שטרית.

לטענת התובעת, הנתבע 1 מכר לה רכב מסוג מיצובישי גרנדס, שנת ייצור 2007 (להלן: " הרכב "), וזאת בהתאם להסכם למכירת רכב אשר נחתם בניהם ביום 18.06.09 (להלן: " ההסכם ").

הנתבעת 2 הינה חברה, אשר עוסקת בניהול מוסכים ובתי מסחר לחלקי חילוף, לרבות רכישת כלי רכב שעברו תאונות קשות, שיקומם והשבתם לכבישי ישראל.

הנתבעת 3 הינה חברה, אשר עוסקת בין היתר בבדיקת כלי רכב ומתן חוות דעת אודות תקינותו ומצבו טרם מכירה/רכישה.

השתלשלות העניינים וטענות הצדדים:

התובעת טוענת, כי שילמה לנתבע 1 עבור רכישת הרכב סך של 122,000 ש"ח, כאשר מתוכם 2,000 ש"ח במזומן נמסרו לידיו של הנתבע 1, 100,000 ש"ח באמצעות העברה בנקאית לחשבונו, וסך של 20,000 ש"ח שולמו באמצעות המחאה ליום 25.06.09, אשר בסופו של דבר בוטלה על ידי התובעת, כפי שיפורט בהמשך.

לטענת התובעת, במעמד החתימה על ההסכם טען נתבע 1 בפניה, כי אשתו הינה הבעלים של הרכב, וכי יש ברשותו ייפוי כוח מטעמה לצורך מכירת הרכב. אולם, בדיעבד התברר כי אותו ייפוי כח ניתן לנתבע 1 לא מטעם אשתו, אלא מטעם נתבעת 2- חברת האחים יזדי, שהינה למעשה הבעלים של הרכב וכאמור עוסקת בין היתר, ברכישת כלי רכב שעברו תאונות קשות ובשיקומם.

לטענתה, נתבע 1 לא היסס לומר לה כי מדובר ברכב פרטי, חדש, בשימוש רעייתו בלבד אשר בקושי נוסעת בו. הכל, תוך שהוא הסתיר ממנה את דבר התאונה הקשה שארעה לרכב ביום 23.04.09, אשר

בעקבותיו הוגדר כ"אובדן להלכה" והורד מהכביש.

התובעת מוסיפה, כי בדיעבד התברר לה כי הנתבע 1 הינו פחח רכב ותיק, המשמש כ"חייל" של האחים יזדי (הנתבעת 2), המעלים בחזרה אל הכביש רכבים שעברו תאונות קשות, לאחר שיקומם, ומוכרים אותם לציבור הישראלי, תוך שהם מסתתרים מאחורי אנשים פרטיים ומסתירים את ההיסטוריה של הרכבים הללו- בדיוק כפי שארע בעניינה.

עוד טוענת התובעת, כי בטרם קנתה את הרכב, ניגשה באמצעות אביה, מר אזולאי שלמה, לנתבעת 3 על מנת לבצע בדיקה שגרתית למצב הרכב. לטענתה, נתבעת 3 אשר ביצעה את הבדיקה ואשר ידעה ו/או היה עליה לדעת מבחינה מקצועית אודות מצב הרכב לאחר התאונה הקשה שעבר, לא הצביעה בדו"ח סיכום הבדיקה על חשש לאירוע תאונתי רציני ברכב.

התובעת מציינת, כי אמנם בשולי ההסכם בין הצדדים נכתב אודות העבר של הרכב כדלקמן:

" ...נזק בצד שמאל מקרה ביטוח", אך לטענתה משפט זה לא היה אלא קצה הקרחון של המצב האמיתי ברכב לאור העובדה כי עבר תאונת דרכים קשה והוגדר כאמור כ"אובדן להלכה". לדידה, מדובר אפוא בשיטה של "לגלות טפח ולכסות טפחיים".

לגרסת התובעת, נתבע 1 מכר לתובעת את הרכב בעלות מופרזת ביחס לערך הרכב האמיתי והמעודכן בעקבות התאונה, כאשר עלות הרכב בעקבות התאונה עמדה על סך של 53,945 ש"ח, אולם התובעת קנתה את הרכב בעלות 122,000 ש"ח, דהיינו שילמה סך של 68,055 ש"ח יותר משוויו הריאלי .

התובעת מסבירה, שכתוצאה מהתאונה נגרם לרכב נזק המהווה 53.11% מערכו, ובשקלים סך של 53,945 ש"ח, כאשר הרכב הורד מן הכביש והוגדר כ"אובדן להלכה". לעניין זה מפנה התובעת בסיכומיה לחוות דעתו של השמאי אילן מזרחי מטעם חברת הביטוח, אשר נערכה לאחר התאונה. השמאי מזרחי קבע במסגרת חוות דעתו, כי ירידת הערך הצפויה הינה בשיעור של 9%, בתנאי שיבוצעו התיקונים שנקבעו בחוות דעתו, בעלות של 73,295 ש"ח. לטענת התובעת, בפועל התיקון אשר נעשה לרכב היה פגום ולא בהתאם לחוות דעת השמאי מזרחי, ובעלות של כ- 13,000 ש"ח בלבד. לפיכך, התובעת טוענת, כי ירידת ערך הרכב עומדת על שיעור של 50% מהמחירון המלא שלו דאז, היינו 66,000 ש"ח.

התובעת מדגישה, כי גילתה המידע אודות מצב הרכב, כאשר לאחר רכישתו פנתה לחברת הביטוח  על מנת לבטח את הרכב, אולם משם נמסר לה, כי הרכב עבר תאונה קשה, הורד מן הכביש, נמכר במצבו הניזוק לנתבעת 2, אשר שיקמה אותו והשיבה אותו לכביש, ועל כן, לא ניתן לבטח את הרכב במחיר המחירון.

לטענתה, כשנודע לה אודות התאונה שעבר הרכב והגדרתו כ"אובדן להלכה", פנתה לנתבע 1 וביקשה לבטל את העסקה, ולהשיב לה את מלוא הכספים ששילמה עבור הרכב, אך פנייתה נפלה על אוזניים ערלות ולא זכתה למענה. על כן, התובעת נתנה הוראה לבנק לבטל את ההמחאה על סך 20,000 ש"ח, שכאמור מהווה את יתרת התשלום עבור הרכב. התובעת מציינת, כי בעקבות פנייתה אל הנתבע 1, זה האחרון נלחץ, ומאחר וחשש לגורל ההמחאה הקדים את התובעת ופתח כנגדה תיק הוצל"פ מס' 12-10156-09-1  בבקשה לביצוע שטר, לה הגישה את התנגדותה.

לסיכום טוענת התובעת, כי מתקבל הרושם לפיו הנתבעת 2 רכשה את הרכב הניזוק מחברת הביטוח, העבירה אותו (באמצעות ייפוי כוח) לנתבע 1, וזאת תחת הסכם פיקטיבי שלא כלל בתוכו סכומים, והנתבע 1 פעל לתיקונו בעלות זעומה ובניגוד להוראת שמאי חברת הביטוח. לאחר מכן פרסם את הרכב באתר האינטרנט ומכר אותו לתובעת, תוך הסתרת עובדות קריטיות אלו לעניין מצבו.