פסק-דין בתיק תא"מ 10945-06-10 - פסקדין

בפניי תביעה כספית.

התובע, שהינו חוקר,  ביצע לטענתו מס' עבודות עבור הנתבע שהינו עו"ד במקצועו .

לטענת התובע, לא שולם שכרו.

לאור ניסיון של הצדדים להגיע להסדר והגם שהתיק נשמע בראיות ב- 30.4.12, עיכבתי הליכים לבקשת הצדדים עד תאריך 1.9.12, וזאת מתוך כוונה לאפשר ביצוע עבודות נוספות של התובע לנתבע על חשבון החוב לו טוען התובע והמוכחש ע"י הנתבע.

משכשל ההסדר, הודיעו לי הצדדים על הגשת סיכומים וסיכומים אלה אכן הוגשו ונתקבלו בתיק ביהמ"ש.

בסיכומיו מסביר התובע, כי במהלך סוף שנת 2008 ובתחילת שנת 2009 ביצע עבור הנתבע, בהתאם להזמנתו, 4 חקירות כלכליות (הנוגעות לסלים זובידאת, דלה שרוף, זאב ולנסי, מוסך בזק בע"מ) וכן ביצע איתורים ומסירות משפטיות על פי דרישת הנתבע למחמיר סוהילה בפרדיס ולמזרחי ענבל בחיפה.

שכר הטירחה עבור כל חקירה כלכלית שכזו הינו 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ ובגין האיתורים והמסירות - 2,000 ש"ח סה"כ.

סכום החוב הנתבע נכון ליום הגשת התביעה - 19,500 ש"ח.

לאחר קריאת סיכומי הצדדים, עומדים מס' נושאים להכרעה בבימ"ש.

1.         האם בין התובע, שהוא חוקר פרטי, ובין הנתבע, שהינו עורך דין ושכר את שרותיו, יש יריבות במובן זה שהנתבע הוא זה שהתחייב בפני התובע לשלם את שכרו בגין חקירות כלכליות שביצע וכן ביצוע אישורי מסירה, שמא ההתחייבות לא היתה כלל של עורך הדין, אלא למעשה של הלקוח.

            בעניין זה ולאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר הראיות, אני קובע כי יש לדחות את טענת העדר היריבות וכי הנתבע הוא זה שהזמין את שירותיו של התובע ואם יתברר שנוצר חוב הוא זה אשר צריך לשאת בשכרו.

2.         השאלה המרכזית הטעונה הכרעה היא, האם התחייב הנתבע לשלם לתובע את שכרו, שמא היתה הסכמה בין הצדדים כי השכר מותנה בתוצאה.   כלומר, רק אם יצליח הנתבע לגבות מהנחקרים ישולם בפועל שכרו של התובע.

            בעניין זה היתה טענתנו החד משמעית של התובע שהוא אינו מסכים לעבוד בשיטה כזו של התניית התוצאה וכך גם העיד בביהמ"ש. הנתבע מצידו, הביא מס' ראיות לסתור טענה זו של התובע ועל התובע היה להתמודד איתן.

            הראיות הן:

א.         הוגש מסמך המתייחס לאחד, בן עטר, והתובע נשאל בנוגע "לבסיס גבייה בפועל". תשובתו היתה נחרצת (עמ' 4 לפרוטוקול): "אני לא עושה חקירה שתלוייה בתוצאה. זה אסור לי". אלא שמסמך בן עטר וגם "הסכם שכר הטירחה עם פרוגרס בע"מ" שוללים עמדה זו של התובע ומצביעים על כך כי ביצע חקירות שכר הטירחה היה בפירוש תלוי בתוצאותיהן.

ב.         לא ברור לי מדוע לא הוציא התובע חשבונית עיסקה עבור הנתבע על ביצוע חקירותיו. תשובתו בביהמ"ש (עמ' 5 לפרוטוקול) "כשאני מקבל את הכסף אני מוציא חשבונית מס. אני עובד על בסיס מזומן". ובהמשך: "לא כל אדם מקבל את חשבונית העיסקה" אינה מקובלת עלי. אין שום קשר לבסיס מזומן מרגע שבוצעה עבודה, ולטענת התובע יש חיוב כספי מול הנתבע, היה עליו להוציא חשבונית והשיטה של לא להוציא חשבונית עד שלא מתקבל תקבול כספי, לא רק שאינה נכונה אלא  גם לא חוקית. יש בהתנהגות והתנהלות זו כדי לשלול את גירסתו של התובע כי העבודה שביצע לא היתה קשורה לתוצאות.

ג.          סוגייה נוספת שעלתה קשורה בגובה החיוב הנתבע. לא היה הסכם בכתב שבו צויינו אופיין של העבודות ובמיוחד סוגיית עלותן ולכן התובע הוא זה שנדרש להוכיח את עלות החקירות ואת תביעתו. על פי כתב התביעה וגירסת התובע, 4 חקירות כלכליות שביצע צריך שיזכו אותו וכך גם סוכם עם הנתבע, בסכום של 3,500 ש"ח + מע"מ בגין כל חקירה וסכום של 2,000 ש"ח + מע"מ סוכם בגין ביצוע האיתורים והמסירות.

            הנתבע מבקש לשכנע את ביהמ"ש שסכום זה גבוה במיוחד ואינו סביר לסכום זה של עבודה, אלא אם כן התובע לוקח על עצמו סיכון, דהיינו גובה הסכום תלוי בתוצאות הגביה. תשובתו של התובע (עמ' 6 לפרוטוקול לעניין גובה הסכום בגין כל חקירה היתה: "אין תעריף קבוע. זה לפי דרישה ואתה ביקשת חקירה מודיעינית וסביבתית. חקירה לעסקים, לתשאל את העובדים. יש בעיה של העלמת זהות. זה יכול לקחת יום יומיים, זה גם עניין של יעילות מקצועית".

            הנתבע העיד את העד חיאדרי מוחמד, אשר הינו חוקר פרטי ועובד עם התובע (התובע עצמו לא הביא כל עד לתמיכה בתביעתו). בעדותו התייחס העד, שהוא חוקר פרטי וביצע בין השאר את החקירות עבור התובע או יחד עם התובע בתיק זה, כדלקמן (עמ' 7 לפרוטוקול): "אני הגשתי תביעה נגד התובע בבית דין לעבודה, שם מפורטים הסכומים שסוכם ביני לבין התובע, שאני אקבל 600 ש"ח על ולנסי דלא וזובידאת ו- 1,200 ש"ח. בסוף הגענו לפשרה".