פסק-דין בתיק תא"ח 7530-06-09 - פסקדין

פתח דבר

התביעה המונחת בפני הוגשה במקור כתביעה לפינוי מושכר בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (להלן- התקנות). 

ביום 5.8.09, הגיש הנתבע בקשה להעברת התביעה למסלול דיוני רגיל, מן הטעם שאין מדובר בשכירות אליה מכוון פרק ט"ז4 לתקנות, אלא בעסקת מכר דירה, שראשיתה בזכרון דברים, שהוחלף בהמשך בהסכם שכירות וחוזה אופציה לרכישת הדירה. ביום 24.9.09, הגישה התובעת תגובה לפיה, יש להורות על פינוי הנתבע ללא דיחוי הואיל והוא מתגורר בה מבלי לשלם את דמי השכירות. ביום 28.9.09, ניתנה  על ידי סגן הנשיאה, כב' השופט אהרן ד. גולדס, החלטה כדלהלן:

"עיון בבקשה ובתגובה מלמד כי אין מדובר במערכת התקשרות רגילה של שוכר-משכיר אלא מערכת משפטית סבוכה יותר. לפיכך אני מורה כי התיק יעבור למסלול רגיל של תובענה".

טענות הצדדים

  טענות התובעת

 לטענת התובעת, ביום 11.2.08 נחתם בינה ובין הנתבע ומי שהיתה אז אשתו של הנתבע  הסכם שכירות (להלן - הסכם השכירות). יצויין, כי מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד אשתו לשעבר של התובע, ובהמשך נמחקה התביעה נגד האשה. הסכם השכירות צורף כנספח ג לתצהיר עדותה של התובעת. על פי הסכם השכירות, התובעת השכירה לנתבע ולאשתו דאז, דירה בבעלותה, הנמצאת  ברחוב חפץ חיים בפתח תקוה והידועה כחלקה 260/7 בגוש 6396 (להלן - הדירה). נסח רישום המקרקעין בנוגע לדירה צורף כנספח א לתצהירה של התובעת. תקופת השכירות נקבעה לתקופה של 18 חודשים, החל מיום 10.2.08 ועד ליום 10.8.09. 

התובעת טוענת, כי שיק בסך 9,000 ש"ח, שנמשך על ידי הנתבע ליום 5.6.09 על חשבון דמי השכירות, ואשר הופקד על ידה בחשבון הבנק שלה ביום 7.6.09, חולל מהסיבה "אין כיסוי מספיק". העתק השיק צורף כנספח ז1 לתצהיר עדותה של התובעת. הודעת הבנק על אי כיבוד השיק צורפה כנספח ז2 לתצהיר. לטענת התובעת, כל נסיונותיה ליצור קשר עם הנתבע לא צלחו. בנסיבות אלה, בהן הנתבע מתגורר בדירה מבלי לשלם דמי שכירות, הנתבע הפר את הסכם השכירות באופן המקים לזכותה של התובעת עילה לפינויו של הנתבע לאלתר מן הדירה.

טענות הנתבע

 מנגד, הנתבע טוען, כי התובעת הסתירה בכתב טענותיה עובדות מהותיות.

לטענתו של הנתבע, כבר ביום 15.11.07, כשלושה חודשים לפני החתימה על הסכם השכירות, התובעת חתמה עמו על זיכרון דברים למכירת הדירה (להלן - זכרון הדברים). זכרון הדברים צורף כנספח ב לתצהיר עדותו של הנתבע.

הנתבע טוען, כי לאחר החתימה על זכרון הדברים, התברר לתובעת, כי תחוייב בתשלום מס שבח בגין מכירת הדירה, אותה קיבלה במתנה. לפיכך ביקשה התובעת לשנות את דרך ההתקשרות ביניהם וזאת כדי להנות מפטור מס שבח. לטענת הנתבע, התובעת כפתה עליו - בשלב הראשון - לשכור את הדירה על פי הסכם השכירות. מיד לאחר מכן, נחתם בין התובעת ובין הנתבע ואשתו דאז הסכם אופציה לרכישת הדירה (להלן - הסכם האופציה). הסכם האופציה צורף כנספח ד לתצהיר עדותו של הנתבע. בהסכם האופציה נקבע, בין השאר, כי דמי השכירות יקוזזו מתמורת המכירה.

לטענת הנתבע, הסכם השכירות היה, איפוא, רק "חוזה למראית עין", בעוד העסקה האמיתית היתה עסקת אופציה לרכישת הדירה במועד מאוחר יותר. זאת כדי להימנע מתשלום מס שבח על ידי התובעת. לפיכך, לטענתו, התובעת אינה זכאית לפינויו מהדירה, היות שטרם פקעה האופציה לרכישת הדירה, אשר ניתנה לנתבע בהסכם האופציה, כפי שיפורט להלן.

עוד טוען הנתבע, כי ככל שבכוונת התובעת להפר התחייבויותיה על פי הסכם האופציה, ולהביא לפינוי הנתבע מהדירה, על התובעת לפצות את הנתבע בגין השקעותיו של הנתבע בדירה.

אשר לשיק שחולל, הנתבע טוען כי זה ממילא שולם על ידו במלואו, במסגרת תיק ההוצאה לפועל, שנפתח על ידי התובעת לביצוע השיק. בהקשר זה הנתבע מציין, כי חילול השיק נבע מקשיים בחשבון המשותף לו ולאשתו דאז, קשיים אליהם נקלע בשל הליכי גירושין מאשתו בהם היה נתון במועד פרעונו של השיק.

דיון והכרעה

הרחבת חזית

בטרם תידון התביעה לגופה, יש להידרש לטענת הנתבע בדבר הרחבת חזית.