אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק תא"ח 57007-06-13

פסק-דין בתיק תא"ח 57007-06-13

תאריך פרסום : 19/06/2014 | גרסת הדפסה
תא"ח
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
57007-06-13
28/02/2014
בפני השופט:
גיא הימן

- נגד -
התובע:
1. יגאל עוזרי
2. רזיאלה עוזרי

עו"ד דורון פרידמן
הנתבע:
נסים עוזרי
עו"ד דנה גרינברג-שלום
עו"ד אסף קוסטיקה
פסק-דין

1.         בפתח - העמדת דבר על מכונו. סמכות ענינית - קיימת. ברם, על בית-המשפט מקובלת טענת התובעים במישור נוסף, היינו, כי משהועברה התובענה לבית-משפט זה מן הערכאה לעניני משפחה, בקבעה כי היא נעדרת סמכות ענינית לדון בה, מחייב סעיף 79(א)(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 כי זו לא תועבר שוב. זאת, בין שלערכאה הנעברת הייתה לכתחילה סמכות ענינית לדון בתובענה ובין שלא (רע"א 3319/00 שור נ' בן-יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד נה(2) 817, 820 (2001); רע"א 9522/11 חסין נ' כהן, בפסקה החמשית לפסק-דינו של השופט עוזי פוגלמן (פורסם באתר הרשות השופטת, 23.1.2012)). מכל מקום, ובכך עיקר, היות שענין לתובענה בהחזקה ובשימוש בנכס מקרקעין, הרי שבבחירה בין בית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי היא הועברה למקום הנכון.

הרקע והטענות

2.         תובע 1 והנתבע הם אחים. תובעת 2 היא רעיתו של תובע 1. על אף אמירה כנה מפי בא-כוחו של הנתבע, כי עיקר בפרשה זו הוא שמירה על יחסי המשפחה ומכך נדרשת להיגזר גם התוצאה, הרי שלדאבוני אין מנוס מן המסקנה כי הסכסוך נושא תובענה זו שם קץ לאותם יחסים. על כך אפשר להצר, אך במחלוקת אשר הונחה לפתחה של ערכאה זו יש להכריע, ללא דיחוי. תוצאתה של ההכרעה היא כי דין התביעה להתקבל. על הנתבע ועל כל מי מטעמו לפנות בהקדם את נכס המריבה ולחדול מכל שימוש או החזקה בו. 

3.         הנכס הוא מחסן. הוא מצוי בבנין ברחוב מל"ן (משה לוי נחום, ממייסדי כרם התימנים; לפנים - רחוב הפדויים) מס' 29, בסמוך לשוק הכרמל בתל אביב-יפו. במקרקעין פועל אטליז, שיסד בשעתו אביהם המנוח של האחים ואותו הוא מסר לפני שנים ארוכות לתובע. בעבר עשה התובע שימוש במחסן לצורכי האטליז. בהמשך, החל המחסן מוחזק בידי הנתבע ובידי אח נוסף, מר בועז עוזרי. זאת, כנכס-עזר למסעדה שמפעילים השניים בבית הסמוך, מס' 31. לטענת התובעים, הנתבע ובועז מחזיקים בנכס שלא כדין. זכותם פגה מעת שגמרו התובעים בדעתם שלא להרשותם להחזיק בו עוד. הסכם שכירות, אשר לטענת התובעים נקשר בין הצדדים בשנת 1994 ולכתחילה לא נקבע בו מועד לסיומה של תקופת השכירות, בא אל קצו עם הודעתם כי שוב אין הם חפצים ביחסי השכירות.

            טענתו הנגדית של הנתבע היא כי אותו הסכם "לא היה ולא נברא". למעשה, נטען, המחסן הועבר לידיהם של הנתבע ושל אחיו בועז בידי האב, עליו השלום, לפני שנים הרבה. האב החזיק, מוסיפה הטענה והולכת, בנכס זה כמו ביתר חלקיו של הבנין בדיירות מוגנת. חלק מנכסיו הוא העביר לבנו הבכור, הוא התובע, ואילו המחסן ניתן לנתבע, תחילה על מנת שיגשים בו רעיון שהגה - הקמתו של בית-עסק לייצור מזון לבעלי-חיים; ולאחר מכן לשם הפעלתו כמקום המספק מזון לבני-אדם, ובשמו האחר: מסעדה. אם הודיעו בשלב כלשהו הנתבע ואחיו בועז (ועל כך להלן) כי אין להם חלק ונחלה במחסן הזה, ואם נעשה הסכם שלפיו נמסר הנכס לידי התובע, היה זה "למראית עין" בלבד ומשיקולים לבר-קניניים. לראיה, במשך 35 או 40 שנים מחזיקים הנתבע ובועז בנכס, ומעולם לא פנה אליהם איש בטענה כי הם עושים כן שלא כדין.

4.         התובענה הוגשה בחודש יוני 2013. מקץ למעלה מארבעה חודשים והיא מתבררת בבית-משפט זה, פנו הנתבע ואחיו לבית-המשפט המחוזי בתל אביב, בין היתר על מנת שיוצהר כי הם, ולא התובע, בעליו של המחסן (ת"א 66514-10-13 עוזרי נ' עוזרי ופקיד הסדר זכויות במקרקעין, הוגשה בתאריך 31.10.2013). בפני עתר הנתבע לעיכובו של ההליך עד להכרעה בתובענה שבבית-המשפט המחוזי. בקשה זו דחיתי. כפי שכבר צוין, ייחדו התובעים את תביעתם לסוגיית ההחזקה והשימוש. בכך ענינה. מי שהוסיף אל הקלחת טענות בדבר זכות לבעלות הוא הנתבע, ולא די בכך להוביל לעיכוב ההליכים כמבוקש. את שיידרש בית-משפט זה לקבוע בגדרה של ההכרעה במחלוקת שבפניו - יקבע. לא יהא בכך, להשקפתי, לכונן הליכים מקבילים הפוגעים ביעילות הדיונית או, גרוע מכך, מאיימים להוביל לתוצאות שאינן מתיישבות האחת עם רעותה. ועל אף שתוצאתו של ההליך כאן היא פינויו מן הנכס, לעולם עומדת לנתבע כל זכות שבדין לעתור, בפניו של בית-המשפט המחוזי, למניעתה של דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בהליך האחר.

הסכם השכירות

5.         התובעים הניחו בפני מסמך, הנושא את הכותרת "הסכם שכירות" (נספח א' לכתב-התביעה). צדדים לו היו, מן העבר האחד, התובע אשר כונה "המשכיר", ומן העבר האחר הנתבע ובועז - שכונו ביחד "השוכר". וכך נכתב בו במקובץ:

"הואיל והמשכיר הינו בעל מחסן ברחוב פדויים 29 ת"א והואיל והמשכיר מעונין להשכיר[ו] לשוכר [ו]לא יחולו חוקי הגנת הדייר, המשכיר משכיר לשוכר והשוכר שוכר מהמשכיר מחסן בכתובת הנ"ל הכולל ריהוט כדלקמן: ריק. דמי השכירות הם 100 ש"ח לחודש שישולמו חדש בחדשו. השוכר מתחייב להשתמש במושכר אך למטרת אחסנת חפצים. השוכר ישלם עבור שימוש במים, חשמל, מיסי ועד הבית, גז וטלפון במועדם. הצדדים מותרים להסכים ביניהם [כך] על דרך אחרת להפסקת השכירות טרם זמנה. עם תום תקופת השכירות מתחייב השוכר לפנות את המושכר, ללא תנאי ולמסור את החזקה בו למשכיר. אם השוכר לא יפנה את המושכר בתום תקופת השכירות, יהיה מעמדו במעמד של פולש ללא כל זכויות שהן במושכר".

ההסכם נושא את חתימותיהם של התובע, של הנתבע ושל בועז, תוך שמספרי הזיהוי של שני האחרונים מפורטים לצד החתימות. בנוסף, בעמוד הראשון להסכם, לצד הסעיף הקובע את דמי השכירות, חתם בועז בראשי התיבות של שמו: "ב.ע.". כל יסוד אין לטענה כי ההסכם איננו אמתי. ראשית, אפילו בדל של ראיה לא הונח בנדון. הטענה - טענה בעלמא נותרה. שנית, הדעת נותנת כי אם ביקש מאן דהוא להרע לנתבע ולאחיו ולסבכם בקונסטרוקציה משפטית המחלישה את עמדתם, היה בידו לערוך את ההסכם בדרך המשיגה מטרת-זדון זו טוב יותר. ניתן היה להוסיף את ראשי-התיבות של שמות החותמים בצדו של כל סעיף וסעיף, ולמצער בצדם של כל הסעיפים אשר מולאו בכתב-יד, וכאלה ישנם כמה. ניתן היה לרשום את תקופת השכירות המדויקת, כך שתסתיים במועד מוקדם, המעצים טענה להחזקה שלא כדין. ניתן היה למלא סעיף, שנותר ריק, ובו פיצוי מוסכם בגין כל יום של איחור בפינוי. ניתן היה לנקוב, בסעיף שגם הוא נותר ללא מילוי, בפיצוי בגין הצורך לנקוט הליכים משפטיים ולשאת בשכר-טרחתו של עורך-דין.

6.         מה שלא נכתב בהסכם הוא יום חתימתו ומשכה של תקופת השכירות - מועד התחלה ומועד סיום. בעדותו סיפר התובע כי הוא ערך את ההסכם מייד לכשנעשתה זכותו בנכס מזכות של דייר מוגן לבעלות ממש. והוסיף, במקובץ להלן:

"ברור שהדברים האלה הם מתבשלים הרבה זמן, זה לא יום-יומיים עד שאנחנו מסכמים את הדברים. סיכמנו קודם דברים בעל פה, ואחר כך הבאנו אותם על הכתב. הם קיבלו את המסעדה וביקשו ממני להשתמש במחסן לתקופה קצרה לאחסן שם כמה ארגזים, והסכמתי, במחווה של רצון טוב, ונתתי להם את המקום. ובכל זאת לקחתי על עצמי את הפריבילגיה שיש לי להחתים אותם על זה שהם יודעים שזה שלי, ואת זה הם עשו.

...

בין אחים לפעמים אתה לא עומד עם סטופר, ואתה אומר - המצב של זה הוא לא טוב, זה התגרש, ואתה רוצה לעזור להם. אני מדבר על בועז, הוא ונסים היו שותפים. פער הגילים בינינו הוא גבוה, ואז אני נחשב לאח הגדול, החכם, הנדיב, שיש לו הכול ושהוא יכול לאפשר להם לעשות הכול, וזה מה שעשיתי. אצלנו המנטליות היא שאח גדול הוא כמו אבא, ורציתי לעזור להם להתקדם. הם היו ילדים שובבים, שניהם ביחד, הם רצו מסעדה. בהתחלה עבדו איתי יחד, ואחר כך רצו מסעדה, ורציתי לעזור להם שיתקדמו, הם שאפו לזה.

...

רכשתי את [זכות הבעלות, להבדיל מזכות לדיירות מוגנת ב]נכס ב-1994, ואני זוכר שפנו אליי ממס הכנסה וביקשו את השמות של הדיירים, ואז פניתי לנסים ולבועז בבקשה שיחתמו על חוזה שכירות, וזה מה שהיה, כי אני רוצה להראות למס הכנסה את כל הדיירים שנמצאים אצלי בבניין. ברגע שרכשתי את הבניין עם אשתי, ביקשו ממני להביא את השמות של האנשים שמשכירים בבניין, וזה מה שעשיתי. הראיתי את השמות שלהם. אולי בהיסח הדעת לא רשמתי תאריך. אני מזכיר לך שזה משפחה. בכל זאת הם היו פעם אחים, ואחים לא עומדים על קוצו של יוד. קיבלתי דמי שכירות, מבערך שנת 2000. שולמו לי משנת 2000 בערך 600 ש"ח בחודש. [קודם לכן] לא עמדתי על קבלת 100 ש"ח בחודש" (פרוטוקול מיום 25.2.2014, בעמ' 14, ש' 27-22 וש' 32-30; עמ' 15, ש' 14-11 וש' 29-27; עמ' 16, ש' 14, ש' 18-17 וש' 31-30; עמ' 17, ש' 26-24).

            בדברים אלה מצוי הסבר, מניח את הדעת, לעריכתו של הסכם שכירות רק בשנת 1994, על אף שהתובעים החזיקו בנכס כבר משנת 1968. הדברים מבארים את מערך היחסים המיוחד, שבגדרו פעלו הצדדים ובמסגרתו נעשה אותו הסכם. היו אלה יחסי-משפחה, בין אח בכור לאחיו הצעירים ממנו, על מאפייניו הייחודיים של קשר שכזה. בכל אלה מצוי, עוד, מענה לחסרים הנזכרים שבהסכם ולדמי השכירות הסמליים שעליהם הוסכם. הללו - אינם נוטלים מן ההסכם את כוחו. להשקפתי עלה בידי התובע להסביר גם מדוע זה לא נערך הסכם שכירות חדש, בשנת 2000, עת החל בגבייה בפועל של דמי שכירות בסכום גבוה יותר של 600 ש"ח. הוא העיד כי לא נזקק אז להסכם חדש: "הייתה לי זכות כבעל הנכס. לא הייתי צריך עוד חוזה. בזמנים ההם [סביב שנת 2000] לא היה צריך לדווח [לרשויות המס]. לא הייתי אמור להראות למס הכנסה את החוזה השני, לא היה צריך, וזה לא רק למס הכנסה, זה בשבילי" (עמ' 18, ש' 2, ש' 4 וש' 11-10).

7.         לתצהירו צירף התובע את העתקיהם של רישומים מפורטים שערך, בדבר קבלתם מידי הנתבע של סכומי-כסף באורח שוטף. "חלק מה-600 ש"ח", פירט, "הלך להוצאות של מים, של השימוש של המחסן, שהם לא שילמו מעולם, והשאר הגיע ל-100 ש"ח [שלא שולמו בעבר] אחורנית" (עמ' 18, ש' 7-6). הנתבע ובועז לא התכחשו בעדויותיהם להעברתם של תשלומים בפועל. אלא, שלדבריהם לא היו אלה תשלומים בגין שכירות, אלא השתתפות בהוצאות החזקתו של הנכס. אם יש ממש בדבר, כמו מאליה קמה ועולה השאלה מדוע, אם הנתבע ואחיו הם לא רק המחזיקים בנכס כי אם גם בעליו, נמצא להם מקום לשלם את ההוצאות לתובע דווקא? מדוע זה לא שילמו הם לרשויות השונות ישירות בגין שירותים שסופקו לנכס כחשמל, מים וכדומה? מדוע זה נשא התובע בהוצאות לכתחילה? אם הדבר היחיד שקשר את התובע לנכס הוא חוזה "למראית עין", מדוע זה שימש הוא נמענם של אותם תשלומים מאת הנתבע? "בא אחי הגדול", העיד הנתבע בדברים המותירים קושייה על מקומה, "ואמר שיש הוצאות שוטפות וביקש שאעזור לו, וכדי לא להסתכסך איתו, אמרתי 'בסדר, אין בעיה'" (עמ' 27, ש' 15-14). "אנחנו משלמים ליגאל הוצאות שוטפות, כדי לעזור לו ולא להסתכסך. כדי להיות בשלום. כל הקבלות נמצאות אצלו, כל הרישומים נעשים אצלו. וזהו" - סתם הנתבע, ולא פירש (עמ' 28, ש' 15-14 וש' 31).

8.         ועוד נמצא יסוד, בחומר שהונח בפני, למסקנה כי אפילו שהחזיקו במחסן ידעו הנתבע ואחיו כי עליהם להשיבו לידי התובע, אלא שהם התנו את אותה השבה בתנאים שונים ובהם איתורו של מחסן חלופי או הוצאתה לפועל של תוכנית לבנייה נוספת במקרקעין, אשר ייתרו את הצורך בשימוש בנכס הנדון למסעדה. "הייתם אמורים להחזיר לו [לתובע] את המחסן אחרי הבנייה?" - נשאל בועז עוזרי בחקירתו הנגדית, והשיב: "נכון" (עמ' 23, ש' 22-21).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ