פסק-דין בתיק תא"ח 45155-07-12 - פסקדין

1.    תביעה לפינוי מושכר.

      שלושת התובעים הם בעלים במשותף של נכס ברח ברקת 10, נתניה, שבו מבנה, חצר וחנויות. התובעים השכירו לנתבע חנות בנכס למטרת ניהול מרפדיה.

      בחוזה השכירות נקבע כי תקופת השכירות תהא בת שלוש שנים: מיום 1.9.09 עד יום 1.9.12, עם אופציה לשנתיים נוספות (היינו - עד יום 1.9.14).

      הנתבע ביקש לממש את האופציה, ואילו התובעים טוענים כי בשל הפרות של החוזה על ידו לא קמה לנתבע הזכות לממש את האופציה, ועל כן דורשים הם פינוי המושכר.

2.   אין מחלוקת כי הנתבע משלם כסדר את שכר הדירה ואת יתר התשלומים שחלים עליו על פי החוזה. התביעה לפינוי המושכר לא הוגשה איפוא בשל אי תשלום שכר הדירה או תשלומים אחרים לפי החוזה, שזו העילה השכיחה בתביעות מסוג זה.

      הצדדים מכירים זה את זה שנים רבות, כיוון שלנתבע היתה חנות דומה במקום סמוך, במשך עשרות שנים, טרם ששכר את המושכר דנן. הצדדים קיימו במשך שנים יחסי שכנות-עסקית טובים ותקינים, הן לפני שהנתבע שכר את המושכר והן במשך שלוש שנות השכירות הראשונות.

      המחלוקת התגלעה לקראת תום תקופה זו, בשל כך שהתובעים רצו למכור את הנכס, ומצאו קונה פוטנציאלי, ועל כן ביקשו מהנתבע שיוותר על מימוש תקופת האופציה, בת שנתיים נוספות, ויעזוב את המושכר.

התובע 2, מר שלמה פרידמן (להלן: פרידמן), שהוא המטפל במושכר מטעם התובעים, אישר בעדותו כי לאחר שנמצא קונה לחנות, הוא ביקש מהנתבע לוותר על מימוש האופציה: "נכון. ביקשתי שיעזוב בתום תקופת השכירות, ללא האופציה. אני הייתי מוכן לתת לו עוד שלושה חודשים הארכה מעבר לתום השכירות" (בעמ' 6 לפר').

      הנתבע לא הסכים לכך, כיוון שהחנות היא מקור פרנסתו, והוא תכנן מלכתחילה להישאר בה לפחות חמש שנים. בעת גיבוש החוזה הוסכם כי תקופת השכירות תועמד על שלוש שנים, והשנתיים הנותרות יהיו בגדר אופציה, אך לדידו של הנתבע, הוא ראה עצמו מחזיק במושכר חמש שנים לפחות ולא הסכים לוותר מרצונו על זכותו להאריך את השכירות לשנתיים של תקופת האופציה.

      בהעדר הסכמה, הגישו התובעים את התביעה דנן, על מנת לפנות את הנתבע מהמושכר.

      התובעים טוענים כי הנתבע הפר את החוזה, ועל כן אין קמה לו הזכות לתקופת האופציה;

ומשכך - עליו לפנות את המושכר.

3.   התובעים טענו לארבע הפרות של החוזה על ידי הנתבע:

      א.  שימוש בסככה שלפני המבנה, אשר נבנתה ללא היתר, בניגוד לסעיף 10 לחוזה שאוסר על השוכר להשתמש במושכר "בניגוד לכל רישיון קיים".

      ב. שימוש במושכר למגורים, בניגוד ליעודו על פי החוזה: למרפדיה.

      ג.  מכירה במושכר של אביזרי רכב, בניגוד לתנאי החוזה שמתירים שימוש בחנות לעסק של מרפדיה בלבד.

      ד.  ניהול עסקו של הנתבע במושכר ללא רישיון עסק תקף, בניגוד לסעיף 10 לחוזה שאוסר על השוכר לנהל במושכר עסק ללא רישיון מתאים כחוק.

4.   הנתבע כפר בטענה כי הוא משתמש במושכר למגורים, ולאחר שמיעת ההוכחות חזר בו ב"כ התובעים מטענת-הפרה זו.

      לגבי הסככה טען הנתבע כי היא מצוייה במקום זה כ- 25 שנים, ותחילה נבנתה על ידי התובעים עצמם. לאחר מכן שופצה על ידי מר ירון בן חיים, ששכר את המושכר לפני הנתבע. כששכר הנתבע את המושכר, הוא רכש את הסככה מבן חיים תמורת 2,000 ש"ח, בידיעת התובעים ובהסכמתם.