פסק-דין בתיק תא"ח 3784-09-11

לפני תביעה לפינוי מושכר המוגשת לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

1.                  התובע הינו הבעלים של דירת מגורים ברח' רנואר 53, קרית אתא הידועה כגוש 12757, חלקה 125 (להלן " הדירה"). הדירה כוללת 9 חדרים, 7 מהם בקומה העליונה ושתיים בקומה התחתונה. בין שתי הקומות מפרידים מדרגות ודלת פנימית ולכל אחת מהן כניסה נפרדת מבחוץ, באופן שהן יכולות לשמש שתי יחידות דיור נפרדות.

2.                  בין הצדדים לתביעה נכרת חוזה להשכרת הדירה (להלן " החוזה"). עפ"י כתב התביעה, ההסכמות הושגו עם הנתבע מס' 1 (להלן " הנתבע"), ורק בדיעבד גילה התובע כי שם השוכר המופיע בחוזה השכירות הינו של הנתבע מס' 2 - בנו של הנתבע. עם זאת יצוין, כי זהות החותם על החוזה אינה מעלה או מורידה, שכן אין חולק בין הצדדים כי המו"מ, ההתקשרות וההתנהלות בנוגע לחוזה היתה בין התובע לבין הנתבע מס' 1 ואף בתצהירו של זה נרשם מפורשות כי בינו לבין התובע נכרת חוזה שכירות.

הצדדים התייחסו אל הנתבעים כנתבע אחד, כאשר הנתבע מס' 2 אף לא מצא להתייצב לדיון שנקבע (זו גם הסיבה שלא ניתן לייחס כל משקל לתצהירו) ולא עשו את ההפרדה ביניהם. כך גם ייעשה בפסה"ד.

3.                  עפ"י החוזה, הדירה הושכרה לתקופה של שנה, החל מיום 3.1.11, וזאת כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים של 5,000 ש"ח.

4.                  בתביעה זו עותר התובע לפנות את הנתבעים מהדירה, נוכח הפרה של חוזה השכירות; ואלה טענותיו  :

א. בהתאם לחוזה, התחייב הנתבע למסור לידיו של התובע, בגין דמי שכירות, 12 המחאות סחירות דחויות ל- 4 מכל חודש. הנתבע לא עמד בהתחייבות זו ובמעמד חתימת החוזה, הוא ביקש למסור לתובע 6 המחאות לא סחירות ל- 12 מכל חודש. התובע לא הסכים לקבל המחאות אלה והשיבם לידיו של הנתבע, לאחר שזה התחייב להמציא לו המחאות חדשות, בהתאם להסכמות המקוריות; לטענת התובע, הנתבע  לא עמד בהתחייבות זו, דבר שאילץ אותו לגשת מדי חודש לדירה לגביית דמי השכירות החודשיים;

ב. הנתבע לא עמד בתשלום דמי השכירות בהתאם לחוזה - בחלק מהחודשים הוא שילם דמי שכירות חלקיים בלבד ובחלק אחר לא שילם כלל, ואלה החודשים ששולם בעדם בחסר, לטענת התובע :

בחודשים 3,4/11 שולם סך של 3,000 ש"ח

בחודש 5/11 שולם סך של 3,800 ש"ח

בחודש 6.11 לא שולמו דמי שכירות כלל

בחודש 8/11 שולם סך של 3,000 ש"ח

עד מועד הגשת התביעה (5.9.11) נוצר, לטענת התובע, חוב בגין דמי שכירות בסך של 12,200 ש"ח.

ג.  הנתבע לא דאג להעברת חובות המים על שמו בתאגיד המים ולא דאג לשלם את חשבון המים.

ד. הנתבע לא תיחזק את הגינה והנזקים שנגרמו לה נאמדים באלפי שקלים.

5.                  התובע טען כי הוא פנה לנתבע מספר פעמים, טרם הגשת התביעה, הן בע"פ והן בכתב באמצעות בא כוחו ודרש סילוק החובות, ואולם הנתבע התעלם מדרישותיו.

6.                  בכתב ההגנה ובתצהירים התומכים, הכחישו הנתבעים את טענותיו של התובע וכך טענו:

א.   דמי השכירות שולמו במלואם "במזומן ו/או בשיקים"; מעולם לא סוכם בין הצדדים כי השוכר ישלם בשיקים ללא הגבלת סחרות;

ב.  בהתאם לחוזה השכירות התחיב התובע להשכיר לנתבע את הדירה על שתי יחידותיה, קרי 7 חדרים בקומה העליונה ושני חדרים בקומה התחתונה, כאשר עפ"י החוזה רשאי היה הנתבע להשכיר את היחידה התחתונה לצד ג' בשכירות משנה. בפועל, ולאחר שנכנסו הנתבע ומשפחתו לדירה, סירב התובע לפנות את היחידה התחתונה והוא המשיך להתגורר בה תקופה ארוכה;