פסק-דין בתיק תא"ח 32188-07-12 - פסקדין

1.         לפני תביעה לפינוי מושכר שהתובעת השכירה לנתבעת , המצוי ברח' בית לחם 9 בירושלים והידוע גם כגוש 30188 חלקה 14, ששטחו כ- 70 מ"ר (להלן - "המושכר").

2.         התביעה הוגשה בהתאם לפרק ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות") בגין הפרת הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 02/07/09 (להלן - "ההסכם").

3.          ההפרות, כנגדן טוענת התובעת הן באי תשלום הארנונה בתקופת השכירות ממועד בו החלה ועד היום. הגיעו הדברים לפי טענתה בדיון, עד להטלת עיקולים על חשבונות של התובעת בגין חובות ארנונה של הנתבעת למושכר.            בנוסף, טענה התובעת כנגד שימוש של הנתבעת במקרקעין הסמוכים למושכר ללא רשות שלה לכך ומבלי ששילמה לה דמי שימוש ראויים בגין אותו שימוש.

4.         בנוסף טענה התובעת כי הנתבעת לא שלחה לה הודעה על פי ההסכם, על רצונה לממש את האופציה להאריך את תקופת השכירות , בהודעה 180 יום לפני תום תקופת השכירות הראשונה (כמתחייב בסעיף 7 א. להסכם).

5.         בהחלטתי מיום 09/10/12 התרתי לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן.

בכתב תביעה המתוקן הוסיפה התובעת על טענותיה, בנוגע להפרת ההסכם באי תשלום דמי שכירות אליה. חלק מתשלומי דמי השכירות שהועברו אליה בהמחאות לא כובדו ונגרמו עיכובים חוזרים ונשנים בתשלום דמי השכירות. לדידה, הגדילה הנתבעת לעשות בפריסת החוב בגין דמי שכירות לחודשים ינואר ומאי 2012, ל- 24 תשלומים מבלי שקיבלה את הסכמת התובעת לכך. 

במסגרת הדיון, חזרה בה התובעת מטענה אחרת שהועלתה בכתב התביעה המתוקן משלא ניתנה לה רשות לגביה לתקון תביעתה, בנוגע לאי המצאת אישורי ביטוח לפי הוראות ההסכם.

6.         הנתבעת, טענה כי דין התביעה להידחות. לטענתה, הבעלים ומנהלה של הנתבעת מר דורון מויאל הודיע לנציגתה של התובעת הגב' עדינה לוי, על רצונה של הנתבעת לממש את האופציה להארכת תקופת השכירות, בשיחה שקיים אתה ביום 10/11/11 ובמשלוח מכתב אל הגב' לוי בפקסימיליה ובדואר , על ממוש האופציה לפי ההסכם (נספח 2 לכתב ההגנה). בהתאם לכך, שלחה הנתבעת לתובעת שיקים לתקופת השכירות המוארכת והועברה לנתבעת קבלה בגינם (נספח 3 לכתב ההגנה).

7.         הנתבעת טוענת כי כל רצונה של התובעת להביא לפינוייה מחמת כדאיות השכירות ובהתאם לכך הגיעו למושכר שוכרים פוטנציאלים ועובדים של התובעת והאחרונים , הלינו כנגדה ללא כל ביסוס על הפרת ההסכם.         יתירה מכך, משמסרה הנתבעת הודעה על מימוש האופציה היא בצעה שיפוצים במושכר בשיווי של 150,000 ש"ח בהתבסס על ידיעתה כי תקופת השכירות הוארכה. 

8.         לעניין חיוב הארנונה טענה הנתבעת, כי לא נשלחו אליה דרישות תשלום מהעירייה כי אם לראשונה בחודש אפריל 2012. התובעת עצמה, לא שלמה את חיוביה לארנונה עבור הנכס ומה לה כי תלין כנגדה בחוסר תום לב, על חוב של הנתבעת לארנונה. 

9.         הנתבעת, מודה כי עשתה שימוש במקרקעין הסמוכים למושכר אך זאת לשיטתה בהסכמתה של התובעת. מיד עם קבלת דרישה מהתובעת לסילוק ידה מהם, עשתה כן ללא דיחוי. בנוסף טענה כי עד מועד הגשת התביעה, לא הוצגה לה כל דרישה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש במקרקעין הסמוכים למושכר. בנוסף טענה הנתבעת, כנגד התנהלותה של התובעת, שלא טרחה להמציא לה חשבוניות כדין לדמי שכירות, עד מועד הגשת התביעה.

דיון ומסקנות:

10.        סעיף 43 א. להסכם קובע כי על השוכר, לשלם למשכיר במועד את מלוא דמי השכירות ותשלומים אחרים שהתחייב לשלם אותם על פי ההסכם.

              סעיף 41 להסכם קובע כי על השוכר לשלם את כל המיסים והאגרות העירוניים, לרבות ארנונה כאמור בס"ק ג', מיום מסירת המושכר לידיו ותחילת השימוש בו.

              בנוסף נקבע כי המשכיר, רשאי לדרוש מהשוכר לשלם לו במישרין את תשלומי הארנונה לעירית ירושלים, כולם או חלקם בהתאם להודעת חיוב שתשלח לשוכר ותוך 14 יום ממשלוח ההודעה.

              השוכר, התחייב לפי ס"ק ה' בסעיף הנ"ל , להציג בפני המשכיר לפי דרישתו את הקבלות והאישורים, המעידים כי התשלומים שולמו  במועדם.

11.        סעיף 13 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א - 1971 קובע כי חובתו של שוכר לשלם דמי שכירות למושכר. אי תשלום דמי שכירות, כאמור בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 , מהווה הפרה יסודית.

             עיגון לכך, נימצא גם בסעיף 43 ה. להסכם לפיו אי תשלום דמי שכירות ותשלומים נלווים להם לפי ההסכם, ייחשב הפרה יסודית ויקנה למשכיר, את הזכות לדרוש פינוי מידי של המושכר.   

12.        בחנתי את המסכת העובדתית שהובאה בעדויות מטעם בעלי הדין ועיינתי במסמכים