פסק-דין בתיק תא"ח 25482-05-12

1.      התובעים הגישו תביעה לסילוק יד ולפינוי מושכר כנגד הנתבעים, אשר נקבעה לדיון בפני בית המשפט ליום 9.10.12.

2.      בדיון הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה כדלקמן:     
" בשלב זה הגענו להסכמה בהמלצת בית משפט לפיה, הצדדים ינהלו משא ומתן וזאת עד ליום 9.1.13. היה ובתום התקופה הנ"ל לא יגיעו הצדדים להסכמה, תהיינה התובעות זכאיות למתן פסק דין לסילוק יד לנתבעות 1 ו- 2, כאשר מועד הפינוי יהיה בתוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין. עוד הוסכם בין הצדדים כי דמי השכירות השוטפים לגבי חודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר ישולמו עד ל- 30 לכל חודש, כאשר העדר תשלום כאמור, יביא להקדמת מועד מתן פסק הדין לסילוק יד. במסגרת פסק הדין יקבע כי כל צד ישא בהוצאותיו".

3.      לאחר מתן ההסכמה, שקיבלה כאמור תוקף של החלטה, הגישו הצדדים מספר בקשות לדחיית המועד שנקבע לסיום המשא ומתן, בהתאם להסכמה שנתקבלה כאמור בדיון.

4.      בין השאר, ביום 9.1.13, הודיעו הצדדים על הסכמה להאריך את ההסדר שנקבע בדיון ביום 9.10.12 עד ליום 10.3.13. עוד הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה על מינוי בורר מוסכם אשר יכריע במחלוקות הכספיות בין הצדדים. אף הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה על ידי בית המשפט ביום 9.1.13.

5.      בהמשך לכך, הורה בית המשפט על ארכות נוספות להשלמת המשא והמתן בהחלטות מיום 4.3.13, 19.5.13, 28.5.13 ו- 1.9.13.

6.      ביום 2.10.13, הגישו התובעות בקשה למתן פסק דין לפינוי המושכר, בהסתמך על ההחלטה מיום 9.10.12. התובעות ציינו כי הצדדים ניהלו משא ומתן לגבי המחלוקות, אולם לא הגיעו להסכמה. המחלוקת לגבי חובות העבר הועברה לבוררות. ואולם, לטענת התובעות, הנתבעים לא עומדים בתשלומים השוטפים של דמי השכירות מדי חודש בחודשו כפי שנקבע. נטען כי יתרת החוב ליום 1.10.13, עומדת על סכום גבוה של כ- 362,630 ש"ח.

7.      הנתבעים בתגובתם מיום 16.10.13, מבקשים לדחות את הבקשה. באשר לנתבעים 3, 4 חוזרים הם על הטענה להעדר יריבות. באשר למחלוקות הכספיות בין התובעות לנתבעות 1 ו-2, נטען כי דמי השכירות השוטפים שולמו כדבעי, אם כי הנתבעים מודים כי קיים חוב קטן יחסית של 25,000 ש"ח בלבד, שהנתבעים נכונים להפקידו מידית. עוד נטענו טענות שונות לגבי קיזוזים ומחלוקות בנוגע לגובה החוב. הנתבעים טענו כי לאחר שבשנה האחרונה שולמו לתובעות סכומים ניכרים המגיעים כדי 700,000 ש"ח, אין מקום למתן פסק דין לפינוי.

8.      התובעות בתשובתן, מדגישות כי מדובר בתביעה לפינוי מושכר, ולכן אין מקום לדון במחלוקות הכספיות שהעלו הנתבעים לגבי קיזוזים, השקעות בנכס וכיוצא באלה. התובעות מודות כי לאחר הגשת הבקשה שילמו הנתבעים סך של 65,000 ש"ח, אולם אין מדובר בכיסוי כל החוב וגם תשלום זה נעשה באיחור.

9.      תביעה זו הינה תביעה לפינוי מושכר. זאת ותו לא. התביעה איננה עוסקת במחלוקות הכספיות בין הצדדים. אף אם עולה תחושה שאיננה נוחה מדרישתן של התובעות לסילוק יד, כאשר הנתבעות 1-2 מגלות מוטיבציה להסדיר את החוב, הרי שגדר הסמכות של בית המשפט מוגבל למסגרת ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים.

10.  בדיון מיום 9.10.12, הסכימו שני הצדדים כי אם עד ליום 9.1.13, לא תהיה הסכמה אחרת בין הצדדים - תהיינה התובעות זכאיות למתן פסק דין לסילוק יד לנתבעות 1 ו- 2 בתוך 60 יום ממתן פסק הדין.   
הסכמה זו שניתנה על ידי ב"כ הנתבעים, ניתנה ללא תנאי וללא מגבלה.     
בהתאם להסכמת הצדדים, כפי שנוסחה בפרוטוקול, גם מחלוקת לגבי סכום פעוט, כל עוד אין הסכמה סופית בין הצדדים, מחייבת מתן צו הפינוי.

11.  שני הצדדים מסכימים כי לא הושגה הסכמה ביניהם.      
בנסיבות אלה, על פי הסכמת הצדדים, שניתנה בדיון ביום 9.10.12 וקיבלה תוקף של החלטה, ניתן בזאת צו לסילוק יד הנתבעות 1 ו- 2 מן הנכס נשוא התביעה, וזאת בתוך 60 יום. כפי שהוסכם באותו דיון, יינתן פסק הדין ללא צו להוצאות.

12.  עם זאת, פסק הדין איננו מכריע ואיננו קובע דבר בעניין המחלוקות הכספיות שבין הצדדים. אני קורא לצדדים לנהל משא ומתן אינטנסיבי במהלך תקופה זו, בנסיון כן ורציני להגיע להסכמות מחודשות.

המזכירות תעביר פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  א' כסלו תשע"ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה