פסק-דין בתיק ת"ק 9953-01-11 - פסקדין

1.         התובע הינו שמאי רכב במקצועו ולטענתו, הוא נתבקש לערוך חוות דעת שמאי בקשר לתאונה ולנזק שנגרם לרכבה של הנתבעת בעקבות תאונה שאירעה ביום 27.7.10. התובע בדק הרכב, ערך את חוות דעתו והגיע למסקנה שיש להכריז על רכב הנתבעת כאובדן כללי.

            בהמשך התברר, שהנתבעת הזמינה שמאי נוסף לערוך חוות דעתו והיות והיו מצויות שתי חוות דעת סותרות, הועברה חוות דעתו של התובע לוועדת ערר.

            מכל מקום, לאחר שהתובע הגיש את חוות דעתו לנתבעת, הוא ביקש ממנה את שכרו בסך של 598 ש"ח (כולל מע"מ) ומשום מה, סירבה הנתבעת לשלם את שכרו ולכן הגיש התובע תביעה זו לחייב הנתבעת לשלם לו את הסך של 1,248 ש"ח, הכולל בחובו: את שכרו בסך של 598 ש"ח, סכום נוסף בסך 300 ש"ח הוצאות וועדת ערר ועוד סך של 350 ש"ח הוצאות משפט.

2.         הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו מבקשת היא לדחות את תביעת התובע - זאת, בין היתר, מהנימוקים הבאים:

            א.         התובע לא הוזמן לבצע את בדיקת הרכב, התובע לא הוזמן על ידי הנתבעת להתייצב בוועדת ערר והנתבעת לא קיבלה חוות דעת כלשהי מהתובע ולכן לא שולם לו שכר טרחתו.

            ב.         הנתבעת מלינה על תוצאות חוות דעת שהגיש התובע, בה הוכרז רכבה אובדן כללי, יען כי התברר, מחוות הדעת של השמאי האחר, שהרכב אינו אובדן כללי, אלא 50% אובדן  ו-50% ניתן לתיקון.

                        בעקבות חוות הדעת השנייה, בחרה הנתבעת לתקן את הרכב ואת הוצאות התיקון קבלה מהמבטחת שלה והמבטחת אף שילמה את שכרו של השמאי האחר.

            ג.          עוד טוענת הנתבעת, שכתוצאה מחוות הדעת שהגיש התובע, נגרם לה הפסד כספי בסך של 5,200 ש"ח - שווי המכונית, משום שהפיצוי שקיבלה עבור התיקון ירד לטמיון לאור העובדה שמשרד הרישוי כבר רשם את הרכב כאובדן כללי.

3.         מכתבי הטענות, מטענות הצדדים בבית המשפט עולות העובדות הבאות:

            א.         הנתבעת היא עיוורת וכתב ההגנה נכתב על ידי אביה מר חורש אפרים, אשר גם התייצב יחד עם הנתבעת בבית המשפט וטען בשמה ובמקומה. (להלן:"מר חורש").

                        הרכב, שהיה מעורב בתאונה הוא בבעלות הנתבעת, אך ביום התאונה נהגה ברכב אחותה הגב' דורית ויסלר (להלן:"דורית").

            ב.         התאונה אירעה ביום 27.7.10 וכבר ביום 29.7.10 נבדק הרכב על ידי שני שמאים: על ידי התובע ועל ידי השמאי מר אילן חיים (להלן:" מר אילן").

                        הרכב הוערך על ידי מר אילן לסך של 5,400 ש"ח והוערך על ידי התובע לסך של 5,200 ש"ח.

                        כמו כן, נמצאו ממצאים שונים על ידי כ"א מהשמאים: מר אילן הגיע למסקנה, שתיקון הנזק מגיע לסך של 2,702.80 ש"ח ולכן אחוז הנזק הגולמי מסתכם בשיעור של 50.05% ואילו התובע מצא, שהתיקון מגיע לסך של 7,984.28 ש"ח, אחוז הנזק הגולמי 153.54% ולכן סכום הנזקים הנראים לעין עולה על 60% מערך הרכב ולכן הגיע התובע למסקנה שיש להכריז הרכב כאובדן גמור.

            ג.          אכן, קיימת מחלוקת מהותית בין שני השמאים בשאלה: האם תוצאות התאונה הביאו את הרכב לאובדן גמור או שמא ניתן היה עדיין לתקן את הרכב מבלי להכריז עליו כאובדן גמור.

                        שאלה זו, הייתה ועדיין שנויה במחלוקת, משום שלא שאלה זו היא נושא הדיון בפני, אלא השאלה היא האם על הנתבעת לשלם לתובע את שכר טרחתו עבור חוות הדעת אותה הכין, הגיש וצרף לכתב התביעה.

4.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר ששקלתי את נסיבות המקרה, אני מחליט שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את שכר טרחתו - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         א)         כפי שכבר ציינתי לעיל, אני מאמין לנתבעת, שלא היא זו אשר הזמינה את התובע לערוך חוות דעת שמאי ולעניין זה אף מוסיפה הנתבעת ואומרת בבית המשפט, שדורית פנתה אל השמאי בלי ידיעתה (עמ' 2 לפ',ש' 24) ברם, איני מקבל את הטענה שהתובע הגיע מיוזמתו מבלי שאף אחד פנה אליו וכפה את עצמו להכין חוות דעת בגין תאונה זו.

                        ב)         מר חורש הכין, אמנם את כתב ההגנה והוא גם טען בבית המשפט, ברם הוא עצמו לא היה נוכח בעת הזמנת התובע להכין את חוות דעתו ונראה לי, עם כל הכבוד למר חורש, הוא גם לא היה נוכח בשלבי הבדיקה או בכל הכרוך בכך.