פסק-דין בתיק ת"ק 9029-08-10 - פסקדין

תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי נזקי רכוש שנגרמו בעטייה של תאונה מיום 28.7.2010.

א.   ההליך והצדדים לו

1.      אין מחלוקת על כך שביום 28.7.2010 היו רכב התובע מסוג טויוטה מ.ר. 2389670 (להלן רכב התובע) ורכב הנתבע 1 מסוג יונדאי מ.ר. 8477464 (להלן רכב הנתבע) מעורבים בתאונת-דרכים שארעה ברחוב הרב קוק בחדרה (להלן התאונה). שני כלי הרכב נפגעו בתאונה. נתבעת 2 ביטחה את רכב הנתבע בעת הרלוונטית (להלן המבטחת).

2.      התובע הגיש נגד נתבע 1 (להלן הנתבע) תובענה בסך של 13,722 ש"ח לפיצוי נזק נטען שנגרם לרכבו בתאונה. המבטחת צורפה לתביעה העיקרית כנתבעת נוספת על-פי בקשתה. בגין הנזק שהסבה התאונה לרכב הנתבע פיצתה המבטחת את הנתבע בתשלום סך של 6,352 ש"ח. בתביעה שכנגד עתר הנתבע לחייב את התובע ביתרת נזקיו שלא הוטבו על-ידי המבטחת, בסך 5,649 ש"ח.

3.      עיקר המחלוקת נסבה על נסיבות אירוע התאונה כשכל אחד מהנהגים המעורבים, התובע מזה והנתבע מזה, טוען שזולתו אחראי להתרחשותה. מחלוקת נוספת עסקה בשיעור הנזק. העידו התובע, הנתבע ונוסעת ברכב הנתבע, גב' מלכה ימין.

ב.    דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות ובנספחיהם, שמעתי את עדויות התובע, הנתבע ועדת הנתבע ובחנתי את מוצגי הצדדים מצאתי שיש לדחות את התובענה העיקרית במלואה ולקבל את התובענה שכנגד בחלקה. להלן טעמיי.

1.      עדות התובע לא הותירה רושם מהימן, בלשון המעטה. כך למשל טען שברשותו חשבונית המעידה על תיקון רכבו במוסך אף שזו לא צורפה ולא הוצגה. לאחר מכן שינה טעמו ואישר שלא תיקן את רכבו לאחר התאונה. לפי גרסה שלישית שמסר התמצה התיקון שביצע ברכבו בהחלפת צמיג, תוך שהתובע טוען שיש ברשותו חשבונית על כך אלא שאין הוא מוצא אותה במסמכיו [השוו עמ' 1, 3 ו-4 לפרוטוקול].

2.      לפי גרסת התובע שנמסרה לסוכן הביטוח מטעמו סמוך לאחר התאונה חנה רכב הנתבע עובר לתאונה לצד המדרכה [ נ/2], ואילו בעדותו לפני טען התובע שרכב הנתבע עמד על-גבי נתיב הנסיעה עצמו בחנייה כפולה. הסבריו של התובע לפער בין גרסאותיו היה מגומגם ולא משכנע. מחד גיסא טען שתיאור נסיבות התאונה ב- נ/2 נרשם על-פי הסבריו, מאידך גיסא ניסה להרחיק עצמו מתוכנו של מסמך זה, שהוא עצמו צירפו לכתב-טענותיו, ולהתנער ממשמעויותיו [עמ' 4-3 לפרוטוקול].

3.      בעוד על-פי הודעת התובע למבטחת רכבו על קרות התאונה נפגע רכבו בכנף ימנית קדמית [ נ/2], הגיש הלה חוות-דעת שמאי בה נקבע פיצוי בגין נזק בהיקף גדול יותר שכלל תיקון בכנף אחורית שמאלית, דלת אחורית ימנית, דלת קדמית ימנית ומגן קדמי. ודוק: אף לשיטתו של התובע עצמו לא ניזוק רכבו בתאונה דנן אלא לאורך דופן ימין שלו [עמ' 2 ו-4 לפרוטוקול]. לא בא מפי התובע כל טעם שיבאר מדוע נתבע פיצוי גם בגין תיקון בכנף אחורית שמאלית בעקבות תאונה שבה נפגע רכבו במוקד ימני בלבד. הדברים פועלים לחובת התובע.   

4.      אשר למנגנון התאונה, אין מחלוקת שחלקו השמאלי הקדמי של רכב הנתבע פגע בחלקו הימני של רכב התובע. התובע כשל במסירת גרסה ברורה ואחידה על-אודות הנקודה המסוימת בדופן ימין של רכבו שהיוותה את מוקד הפגיעה. טענתו שהפגיעה נמשכה לכל אורכה של הדופן הימנית ברכבו אינה מתקבלת על הדעת, אינה עולה בקנה אחד עם שרטוט התאונה שהוא עצמו הגיש ואף לא עם האופן בו תיאר את מנגנון הפגיעה בעדותו. מן הראיות עלה שמדובר בתאונת פגיעה ומעיכה נקודתית שאינה תואמת נזק נטען לכל אורך הדופן הימנית ברכב התובע. התובע התחמק ממתן תשובה לשאלות בהן עומת עם הפער בין תמונת הנזק ברכבו לבין מנגנון אירוע התאונה. אין כל מתאם בין טענתו לפיה ניסה לחמוק מן התאונה על-ידי סטייה שמאלה לבין אישורו לכך שהמשיך בנסיעה ישרה אחרי אירוע הפגיעה בין כלי הרכב [עמ' 5-4 לפרוטוקול]. 

5.      העדפתי את עדות הנתבע לפיה ארעה התאונה בעת שהנתבע המתין ברכבו על-גבי נתיב הנסיעה בשל כך שזה היה חסום על-ידי רכב צד ג' ואילו התובע שהגיע מאחור, על-גבי נתיב נסיעתו של הנתבע, ביצע עקיפה לא זהירה ובמהירות גבוהה של רכב הנתבע ורכב צד ג' שנמצא לפניו. העקיפה נעשתה משמאל לרכב הנתבע כשהתובע נוסע לשם כך בשטח הנתיב הנגדי. תוך כדי סיום העקיפה פגע צדו הימני הקדמי של רכב התובע בצדו השמאלי הקדמי של רכב הנתבע [ נ/1 ועדות הנתבע בעמ' 6 לפרוטוקול]. למעשה אישר התובע שעקף את רכב הנתבע באופן זה, אף ששלל נסיעה מהירה שיוחסה לו [עמ' 4 לפרוטוקול].

6.      תימוכין לגרסת הנתבע נמצאו בעדות מזכירתו גב' ימין שנסעה ברכבו והייתה עדת ראייה לתאונה, כמו גם בשרטוט שערכה העדה מעל דוכן העדים באשר לאופן התרחשות הפגיעה בין כלי הרכב [ נ/7 ועמ' 7 לפרוטוקול]. גב' ימין אישרה שחרף הפגיעה בין כלי הרכב המשיך התובע בנסיעתו ולא עצר אלא לאחר 20-15 מטרים, באופן שתואם את טענת הנתבע לפיה עקף התובע את רכבו במהירות רבה [שם, בעמ' 8].  חרף קיומה של זיקה שבקשרי עבודה בין גב' ימין לבין הנתבע מצאתי שיש לתת בדבריה אמון. עדותה הייתה כנה, התמקדה במה שידעה וזכרה העדה עצמה מן האירוע ולא התיימרה להיות כל-יודעת.

7.      מיקום הנזק ברכב הנתבע [ נ/3, נ/4, נ/5] עולה בקנה אחד עם תיאור מנגנון התאונה ואופי הפגיעה על-ידי הנתבע, דהיינו כי בעת שכבר החל בעקיפת הרכב שחסם את נתיב נסיעתו הגיח התובע במהירות מאחור, עקף את כלי-הרכב שבנתיב הימני על-גבי נתיב הנסיעה הנגדי ובתוך כך פגע בצדו השמאלי הקדמי של רכב הנתבע. מיקום הנזק ברכב הנתבע אינו מתיישב עם גרסת התובע הן באשר לאופן התרחשות התאונה והן באשר לנזק שהסבה לרכב התובע.

8.      אני קובעת אפוא שהתאונה ארעה באשמו ובאחריותו המלאים של התובע ודוחה את התביעה העיקרית במלואה. בגדרה של התביעה שכנגד הוכח נזקו של הנתבע בסך 2,289 ש"ח שמקורו בפער בין עלות תיקון הנזק שהסבה התאונה לרכבו - נזק שעצם קיומו ושיעורו נתמכים בחוות-דעת שמאי ובחשבונית תיקון [ נ/5 ונספחים א'-ב' לכתב-התביעה שכנגד], לבין הסכום ששולם לנתבע על-ידי המבטחת. הוכחו גם נזקי הנתבע שביטויים בהשתתפות עצמית בירידת ערך בסך של 920 ש"ח ובהפסדי פרמיה בסך 540 ש"ח [נספח ג' לכתב-התביעה שכנגד]. נזקים נוספים ועקיפים להם טען הנתבע בגין השבתת הרכב לשם תיקונו במוסך ובגין טרדה ועוגמת- נפש לא הוכחו ואין לפוסקם. הנתבע אף לא הצביע על נסיבות חריגות שרק בהתקיימן יעשה בית-המשפט שימוש בשיקול-דעתו ויזכה תובע בפיצוי בגין נזק לא ממוני כטרדה ועוגמת-נפש [ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ, פסקה 31 (טרם פורסם, 11.11.2010); ע"א 3437/93 אגד, אגודה שתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998)].

ג.    סיכומם של דברים

התביעה העיקרית נדחית במלואה. מאחר שנתבעת 2 צורפה להליך לבקשתה ולא על-פי בחירת התובע, הרי שחרף דחיית התביעה איני מחייבת את התובע בהוצאותיה.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, באופן שהנתבע-שכנגד ישלם לתובע-שכנגד סך של 3,749 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה שכנגד (2.9.2010) עד יום פסק-הדין. לסכום זה יתווספו הוצאות ההליך בסך של 251 ש"ח ליום פסק-הדין. סכום זה ישולם לתובע-שכנגד תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לנתבע-שכנגד שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך, עד יום התשלום בפועל.

ערעור לבית-המשפט המחוזי לאחר נטילת רשות תוך 15 יום.