בפניי תביעת התובעים כנגד הנתבעים, לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבם, רכב מסוג מאזדה, עקב מעורבותו בתאונה מיום 16.01.2012.
התובע 1, היה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה, הבעלים של המאזדה ואילו, התובעת 2, הייתה בעלת פוליסת הביטוח שהוצאה עבור המאזדה.
המאזדה הייתה מבוטחת בכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "
כלל"), אך התובעים לא הגישו תביעה למבטחתם, ולכתב התביעה צורף אישורה של כלל בדבר אי הגשת התביעה לחברתם.
התובעים לא טענו להפסדים כלשהם בפרמיות הביטוח בעקבות התאונה, ולא ברי מדוע צורפה התובעת 2 כתובעת נוספת בתיק.
על כן, הנני מורה על מחיקת תביעת התובעת 2 כנגד הנתבעים, משאין כל יריבות בענייננו, בינה לבין הנתבעים.
ביום התאונה נהג במאזדה אחיו של התובע, מר יקיר ארבילי (להלן: "
יקיר"), שהתייצב לדיון והעיד מטעם התובעים.
תיאור אירוע התאונה על פי כתב התביעה: " בסמוך לשעה 16:30, בשד' אבא חושי חיפה, האט רכב התובעים לפני רכב אחר אשר עצר לפני מעבר חצייה ואפשר להולכי רגל לחצות את מעבר החצייה. רכב התובעים היה במרחק בטוח עד כדי עצירה מוחלטת. לאחר מס' שניות חשו נהג הרכב והתובעת 2 בחבטה עזה, ומיד חשו בחבטה נוספת אשר גרמה לרכב התובעים לפגוע ברכב שהיה לפניהם. נהג רכב התובעים ... יצא מן הרכב והבחין כי למעשה .... פגעה בו הנתבעת 1 עת שנהגה ברכבה, וכן הנתבע 3, אשר פגע ברכב הנתבעת 1, ולמעשה ארעה במקום תאונת שרשרת".
תיאור התאונה על פי עדותו של יקיר: " נסעתי בשדרות אבא חושי, רכב שחנה יצא מהחניה, אני עצרתי במרחק ממנו, הייתי על סף עצירה ממש והרגשתי בום חזק מאחורה, עפתי קדימה אבל עדיין לא פגעתי ברכב שהיה לפני ואז היה עוד בום ועפתי קדימה על הרכב שהיה לפני. הרכב שלי היה שני בשרשרת של ארבעת הרכבים שנפגעו בתאונה".
במהלך חקירתו הנגדית, יקיר הבהיר, כי הרכב שעצר לפניו, עצר לפני מעבר חצייה.
עדותו של יקיר יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותו של יקיר נתמכה בעדותו של מר אלון כהן (להלן: "
אלון"), אותו הולך רגל שחצה את הכביש במעבר החצייה ביחד עם חברו. אלון העיד כדלקמן: " ... כשהגעתי למעבר החציה, באתי כמעט לחצות את מעבר החציה וזה היה באבא חושי בחיפה, ראיתי רכב שנעצר ממש ליד מעבר חציה והרכב של התובע מאט כמעט בעצירה, וראיתי רכב שהגיע בבום ופגע ברכב התובע ואחרי 2-3 שניות עוד רכב שפגע ברכב שמאחורי התובע והצמיד את הרכב שבו התובע נהג לרכב שהיה במעבר החציה. אני גם חובש במקצוע שלי וניגשתי לראות אם צריך משהו, אמרו לי שהכל בסדר והתובע לקח את הפרטים שלי.".
בחקירתו הנגדית אלון הוסיף, כי כאשר המאזדה קיבלה את המכה הראשונה מרכב הנתבעת 1, המאזדה הייתה ממש לפני עצירה מוחלטת ובמרחק של כ 2-3 מטרים מהרכב שעצר לפניה, ובפגיעה השנייה שהייתה, המאזדה פגעה ברכב הראשון שהיה לפניו. אלון ראה את הפגיעה ברכב שעצר לפני המאזדה רק לאחר הפגיעה השנייה במאזדה.
יצוין, כי הנתבעות 2 ו- 4 היו בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה המבטחות על פי פוליסות ביטוח מקיף של רכבי הנתבעים 1 ו- 3 בהתאמה.
הנתבעת 1 אף היא העידה בפניי. למעשה, הנתבעת 1 הודתה בכך שפגעה במאזדה. הנתבעת 1 ציינה בתחילת עדותה, כי ראתה רכב שעצר לפניה ואז בלמה ועצרה במרחק יחסית קטן ממנו, ולפתע הרגישה חבטה ברכבה מאחור ואז פגעה ברכב שעצר לפניה (במאזדה). בהמשך עדותה, הנתבעת 1 לא ידעה למסור פרטים באשר לטענה שמא רכבה פגע פעמיים ברכב המאזדה אם לאו. הנתבעת 1 ציינה בהקשר זה, כי הייתה בלחץ מטורף ואין בכוונתה לומר דברים שאינה בטוחה בהם. אם כי, ולמיטב זיכרונה, הנתבעת זוכרת כי בלמה את רכבה ופגעו בה מאחור.
מטעם הנתבעים 3 ו- 4, העידה הגב' נטע ברקה (להלן: "
נטע"), הנהגת ברכבו של הנתבע 3. נטע הודתה כי הייתה הרכב הרביעי בשרשרת (הערה: הרכב הראשון מתוך ארבעת הרכבים בשרשרת, אינו צד להליך שבפניי). נטע ראתה רכב עוצר לפניה (הכוונה לרכבה של הנתבעת 1) ובולם. נטע, שלא הצליחה לבלום סופית, הסיטה ברגע האחרון את רכבה שמאלה ונגעה ברכב הנתבעת 1 נגיעה קלה. לא היה באפשרותה של נטע לראות שמא רכבה העיף את רכב הנתבעת 1 קדימה עד כדי פגיעה ברכב התובעים. אך, נטע ידעה כי רכבה היה הרכב האחרון שנתן את "המכה האחרונה" והרושם שנוצר בה מיד אחרי שירדו כל הנהגים מרכביהם היה כדלקמן: " עבר הולך רגל, הראשון בלם, השני פגע בו, השלישי ואז אני". אלא מאי? בהמשך חקירתה הנגדית נטע העידה שמנקודת מבטה, רכב הנתבעת 1 עמד ואז נהדף עקב הפגיעה מרכבה של נטע.
הנתבע 3, ניסה להטיל דופי בנסיבות הנטענות על ידי התובעים. לטענתו, תיאור התאונה הנטען על ידי התובעים, אינו מתיישב עם חוקי הפיסיקה. לטענתו, ההתנגשות בין רכבו לבין רכב הנתבעת 1, הייתה חלשה מאוד ולא היה בכוחה להדוף את רכב הנתבעת 1 קדימה. לטענתו, סביר יותר להניח כי רכב התובעים התנגש תחילה ברכב שלפניו ורק לאחר מכן ארעה ההתנגשות בין רכב הנתבעת 1 לרכב התובעים, וכי רכב הנתבע 3 הגיע לאחר מכן והתנגש קלות ברכבה של הנתבעת 1 מאחור, מבלי שגרם להדיפה כלשהי.
טענותיו של הנתבע 3 הינן טענות שבמומחיות. מכל מקום, ואף אם אצא מתוך הנחה, כי הנתבע 3 מוסמך, מכוח הכשרתו המקצועית, להעיד בהקשר זה, עדיין, לא שוכנעתי בטענותיו. שכן, במסגרת הערכותיו וטענותיו, אין כל התייחסות למצבי הרכבים שהיו לפני רכבו ו/או למצבם הנתון של הנהגים באותם רכבים לפני ההתנגשות האחרונה, האם רגלם הייתה על דוושת הבלמים אם לאו? האם ההתנגשות גרמה לשחרור הלחץ על דוושת הבלמים ועוד. לא זו אף זו: העדה מטעם הנתבע 3 אינה שוללת את האפשרות כי רכבה הדף את רכב הנתבעת 2 קדימה.
מהמקובץ לעיל, שוכנעתי כי התובעים הצליחו להוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, את גרסתם לגבי נסיבות התאונה.
הנזק בחלקו האחורי של רכב התובעים אינו ניתן להפרדה, אך הוכח כי נגרם משני הרכבים האחרונים בשרשרת. על כן, הנני קובעת כי האחריות לנזק זה מתחלקת בחלקים שווים בין רכביהם של הנתבעת 1 והנתבע 3.
בנסיבות, חלוקת האחריות בין הנתבעים, בגין הנזקים שנגרמו למאזדה הינה כדלקמן: