רקע כללי וטענות התובע
ביום 28/10/10 רכש התובע מהנתבע רכב מסוג אאודי במחיר 45,500 ש"ח. ביום 5/7/11 היה התובע מעורב בתאונת דרכים שבעקובותיה הוכרז הרכב ע"י שמאי חברת הביטוח כאובדן כללי. בדו"ח השמאי צוין כי הרכב היה בעבר בבעלות חברת ליסינג תפעולי, עובדה שבגינה חברת הביטוח הפחיתה 20% מערכו של הרכב, שהם בסך 8,247 ש"ח.
התובע טוען כי הנתבע לא יידע את התובע בעובדה מהותית זו וניהל מו"מ בחוסר תום לב כאשר לא גילה עובדות שמחובתו לגלות. לאחר קבלת דו"ח השמאי טלפן התובע לנתבע וזה האחרון אמר לו כי לא ידע שהרכב היה בבעלות ליסינג וכי בכוונתו להגיש הודעת צד ג'.
טענות הנתבע
במועד בו רכש הנתבע את הרכב לא נאמר לו כי הרכב היה בבעלות ליסינג.
במועד הרכישה ע"י הנתבע מחיר המחירון עמד על 52,000 ש"ח אך לאור ליקויים שנמצאו הרכב נמכר לנתבע ב 48,000 ש"ח. הנתבע לטענתו ביצע את המכירה לפי מיטב ידיעתו אודות פרטי הרכב. הנתבע התקשר למוכר הרכב, אילן גבאי, ושאל לגבי בעלות הליסינג, אך נענה בתשובה מתחמקת. התובע ביצע את כל הבדיקות הדרושות ולא נמנעה ממנו בדיקה כזו או אחרת והיה עליו לבדוק, לברר ולשאול כל מידע שברצונו לדעת בטרם רכישת הרכב.
טענות צד ג'
הנתבע רכש את הרכב במחיר 46,000 ש"ח ולא 48,000 ש"ח כפי שציין, ומחיר המחירון עמד על 53,500 ש"ח ולא 52,000 ש"ח כפי שציין. הרכב מעולם לא היה בליסינג תפעולי. הנתבע יצר קשר עם בעל הרכב המקורי וזה טען שלקח הלוואה לרכישת הרכב מחברת "לאומי ליסינג", כלומר, שהדבר יכול להיחשב אולי כליסינג מימוני ולא תפעולי. עוד טען כי העסקה נעשתה עבור נהג יחיד וע"פ מחירון לוי יצחק יש להוריד מהמחיר 10% ולא 20%.
במועד מכירת הרכב , ציין צד ג' בפני הנתבע שהרכב היה רשום על שם לאומי ליסינג עם נהג בודד ולכן הסכים הנתבע להוריד 10% ממחיר הרכב וכן עוד 2,000 ש"ח בגין תיקוני צבע.
צד ג' צירף אישור מעו"ד גבי עמרם כי הרכב שימש את מרשתו, גב' איפרגן, ונרכש באמצעות מימון שהתקבל מלאומי ליסינג כאשר מדובר במימון בלבד ולא בחכירה תפעולית. מסמך זה לא נסתר על ידי שאר הצדדים. כבר עתה יוער כי אכן צודק צד ג' כי לפי מחירון לוי יצחק יש להפחית 10% בלבד משווי הרכב כאשר מדובר בעסקת ליסינג לסוגיה וכאשר ההחכרה היא לאדם פרטי.
במעמד הדיון חזרו הצדדים חזרו על טענותיהם.
בעניין זה העיד התובע כי
"
בדקתי כל מה שצריך מבחינת בדיקות שגרתיות, וכו', בשום מקום לא עלה פרט שהרכב היה בעברו בבעלות חברת ליסינג"
. ככל שהדבר נוגע לנתבע אמר התובע כי
"פניתי ליאיר, כדי להבין את הפרט הזה לפני שאני נכנס סתם לויכוחים עם חברת הביטוח, שאלתי אם הוא מודע לכך. הוא אמר שהוא לא יודע, אין לו מושג שהרכב היה בחברת ליסינג, הוא מופתע כמוני מהמידע הזה".
הנתבע עצמו העיד כי
"
קניתי את הרכב ממר גבאי בשנת 2010, הוא עשה לי הנחה על ליקויים שהיו ברכב. לא ידעתי שצריך לבדוק אם האוטו מליסינג, לא ידעתי שצריך לבדוק זאת. מכרתי אותו לרז ורז התלונן שהאוטו מליסינג. התקשרתי למר גבאי, הוא אמר שהוא לא יודע כלום מזה שהאוטו מליסינג".
צד ג' העיד כי "
הרכב היה ליסינג מימוני, לא תפעולי. האוטו היה כמו שאמרתי בדיוק. האוטו נקנה מאדם שקנה את האוטו לביתו בהלוואה מימונית בלבד. כשמכרתי את הרכב המחירון שלו היה 53,500 ש"ח, מכרתי אותו בהנחה של כמעט 8,000 ש"ח, אני מכרתי את הרכב לנתבע ב-46,000 ש"ח, הורדתי כ-10% בגלל ליסינג מימוני ועוד כמה תיקונים. עשיתי לו הנחה הרבה יותר מזה, זה שלביטוח נוח להוריד יותר זה, זה הביטוח, זה לא קשור אלי. השם שלי היה רשום על רישיון הרכב. ולפני זה, אני לא זוכר, אני חושב שם של החברה. האדם קנה את זה, אם אני לא טועה בנק לאומי ליסינג. ובהחלט לא ליסינג תפעולי, והוא קיבל הנחה".
על מנת להצליח בתביעה על התובע לשכנע את בית המשפט ולהוכיח כי הנתבע הטעה אותו או לא גילה לו כי הרכב היה בבעלות חברת ליסינג בעבר, ועל כן , יש לפנות לנסיבות העסקה שבין הנתבע לבין צד ג', ולהכריע האם אכן צד ג' אמר לנתבע כי מדובר ברכב שהיה בליסינג, והאם לא גילה הנתבע פרט זה לתובע
.
לא נסתרה טענת צד ג' כי מכר את הרכב לנתבע בהנחה של כ - 8000 ש"ח. מדובר בהנחה שהינה בשיעור שמעל 10% ממחיר המחירון באותה העת. כזכור, צד ג' העיד כי בהנחה זו גלומה גם הנחה בגין היות הרכב בעבר בליסינג וכי הנתבע ידע על כך. מנגד, הנתבע העיד כי את ההנחה קיבל בגלל שהיו בעיות מכניות ברכב, וכי לא ידע על כך שהרכב היה בליסינג.
מבין שתי גרסאות אלו של הנתבע ושל צד ג', תתכנה שתי אפשרויות: האחת, כי ההפחתה ממחיר המחירון כללה גם את מרכיב הליסינג וגם הנחה בגלל בעיות מכניות; והשניה, כי ההנחה ניתנה רק בגלל מצב מכני. מכאן, שיתכן כי צד ג' אכן גילה לנתבע כי הרכב היה בליסינג בעבר שכן לשיטתו מחיר העסקה שיקף גם הפחתה בגין מרכיב הליסינג, ומנגד, יתכן כי הנתבע חשב והבין כי ההנחה כולה ניתנה לו בגלל המצב המכני והוא לא ידע כלל על כך שהרכב היה בליסינג בעבר. מאחר ולא ניתן להכריע בין הגרסאות הרי שלא ניתן לקבוע חד משמעית כי הנתבע ידע שהרכב היה בליסינג, ומכאן שלא הוכח כי הנתבע הטעה את התובע או לא גילה לו פרט זה.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה וכפועל יוצא מכך נדחית ההודעה לצד ג'.
התובע ישלם לנתבע ולצד ג' הוצאות משפט בסך 500 ש"ח לכל אחד מהם, בתוך 30 יום.