פסק-דין בתיק ת"ק 756-12-10 - פסקדין

לפניי תביעה בגין נזק רכוש אשר נגרם לרכבה של התובעת.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, ביום 3/6/09, נתנה התובעת, בעלת הרכב, את רכבה לגיסתה, הג' סנדרה רימה, לצורך סידורים אישיים.

בעת נסיעתה, בלם הרכב שלפניה את נסיעתו, ובמקום לבלום את רכבה, לחצה בטעות על דוושת ה"גז" כך שהתנגשה ברכב שלפניה (להלן: " הרכב השני") שבבעלות הגב' הדר נירית (שבו נהג מר שלמה גרמה) , אשר התנגש ברכב שלפניו (להלן: " הרכב השלישי") שבבעלות רכבה של הגב' ציפורה דנינו (שבו נהג מר דנינו דוד).

לטענת התובעת היא פנתה לחברת הביטוח על מנת שתפצה אותה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבה אך זו בחרה להתכחש לחבותה. לטענתה, נגרמו לרכבה נזקים כספיים בסך 28,280 ש"ח וכן היא נשאה בשכ"ט שמאי בסכום של 1,097 ש"ח.

התובעת צירפה חוות שמאי לתביעתה.

התובעת גם עותרת להוצאות משפט ועוגמת נפש בשיעור של 1,000 ש"ח.

לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, הארוע הנטען לא אירע כפי שמתארת התובעת  וכי התיאור אשר בא לידי ביטוי בכתב התביעה נולד על מנת להוציא מהנתבעת כספים בחוסר תום לה, כך שיש חשש כבד אף לנסיון לקבלת כספים במרמה ע"י המעורבים באירוע.

לטענת הנתבעת, מבדיקה של חוקר אשר נשלח לברר את נסיבות התאונה עולה חשש כי קיים קשר בין המעורבים ובין שותפים אחרים לאירוע.

לטענתה קיים חשש כי הועלמו מהנתבעת עובדות או נמסרו לה פרטים כוזבים, ומכוח סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן : " חוק חוזה ביטוח"), היא פטורה מחבותה.

עוד טוענת הנתבעת כי מעשיה של התובעת נעשו במתכוון, ולפיכך ועל פי סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, פטורה הנתבעת גם מסיבה זו מפיצוי התובעת.

לעניין נזקיה של התובעת- טוענת הנתבעת כי על פי חוות דעת שמאי, הנזק מסתכם בסך של 25,480 ש"ח בלבד, מאחר והתובעת לא הפחיתה את עלות השרידים שנמכרו.

הנתבעת מכחישה גם את ראשי הנזק של שכר טרחת השמאי מקום בו לא צורפה הוכחה לפיה שכ"ט השמאי שולם בפועל.

נטען גם שאין לפצות בגין הוצאות משפט ועוגמת נפש.

בשולי הדברים אציין כי  בדיון שהתקיים ביום 16/5/11 לפני כב' הש' אלון אינפלד, בתובענה שהוגשה בגין אותו אירוע תאונתי, על ידי נהג הרכב השלישי כנגד התובעת, כנגד נהג הרכב השני וכנגד הנתבעת בתיק זה (להלן: " חברת הביטוח") , נקבע כי  המדובר למעשה בתאונה שרשרת אשר נגרמה כתוצאה מרשלנותה של הנהגת ברכב של התובעת בתיק זה, אשר לחצה על דוושת הגז במקום על דוושת ה"ברקס" וכי יש לחייב התובעת בתיק זה בכל סכום התביעה, שכן לא ניתן לייחס אשר תורם לנהג הרכב השלישי.

נקבע גם  כי יש לדחות את התביעה כנגד נהג הרכב השני אשר אינו אשם בנזק כלל וגם אין מקום לחייב את חברת הביטוח שלו.

בדיון שהתקיים ביום 21/12/11 התייצבו התובעת, הגב' סנדה רימר, גיסתה של התובעת אשר נהגה ברכבה בעת אירוע התאונה, מר דנינו דוד, אשר נהג ברכבה של הגב' דנינו ציפורי בעת אירוע התאונה, מר אברהמי עודד, אשר מכר את רכבו לגב' דנינו ציפורה, הגב' נירית הדר הבעלים של הרכב השלישי, מר שלמה גרמה נהג הרכב השני ומר לנצבסקי לאונרדו החוקר מטעם הנתבעת. 

כאמור, הנתבעת טוענת כי מבדיקה של החוקר אשר נשלח לברר את נסיבות התאונה, עלה חשש כי קיים קשר בין המעורבים ובין שותפים אחרים לאירוע,  כך שמדובר באירוע "מבויים".

להלן אבחן טענה זו, נוכח העדויות הוראיות השונות, ולאור המצב המשפטי. עיקר טענת הנתבעת הוא כי היה קשר בין חלק מן המעורבים בפרשה לבין אדם בשם ירמי, אשר נותן שירותיח גרר והוא גם בעל מוסך.