בפניי תביעה כספית לתשלום סך של 5548 ש"ח אשר הוגשה כנגד הנתבע בגין הפרת תנאי הסכם שכירות בלתי מוגנת , אשר נכרת בין התובע לנתבע ביום 17/1/03 בגין דירה בת 3 חדרים ברחוב השקד 1/12 ב בנהריה.
לטענת התובע, הנתבע שכר ממנו דירת מגורים ברחוב השקד 1/12 ב' בנהריה במשך תקופה של קרוב לשבע שנים, החל מיום 17/1/03 ועד ליום 21/1/11.
הסכם השכירות הראשון נחתם ביום 17/1/03 ובכל שנה הוארך על ידי הצדדים למשך שנה נוספת.
הסכם השכירות הראשון צורף לכתב התביעה וכן צורף דף נוסף נושא כותרת "הסכם שכירות (בלתי מוגנת)" מיום 1/12/09 המתייחס לתקופת שכירות של שנה נוספת ואחרונה מיום 22/1/10 ועד ליום 21/1/11. דמי השכירות החודשיים עמדו על סך 2200 ש"ח.
לטענת התובע, הנתבע ובני משפחתו לא פינו את הדירה כפי שהוסכם ביום 21/1/11 אלא הוסיפו והתגוררו במקום עד סוף חודש פברואר 2011 וזאת מבלי ששילמו בגין תקופה נוספת זו. שיעור הפיצוי הנדרש בגין 5 שבועות אלו עומד על סך 2,700 ש"ח.
בנוסף, התובע טוען , כי בשלב זה התברר לו שהנתבע צבר חוב לחברת הגז ולא שילם עבור החזקת הגז. לתמיכה בטענתו זו צורף לתביעה אישור חברת הגז "אמישראגז" מיום 6/4/11 הימנו עולה כי בגין הנכס ברחוב השקד 1, דירה 12 בנהריה קיים חוב מחודש 1/03 עד 8/04 בסך 244.64 ש"ח. לסכום זה מתווספים דמי פיגורים עד למועד הנפקת המכתב בסך 348.36 ש"ח וכן קיימת דרישה לדמי הרכבת מונה בשיעור 120 ש"ח.
התובע מוסיף וטוען כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו על יסוד תנאי הסכם השכירות ועזב את הדירה מבלי שסייד אותה, עבודה אותה הינו מעריך בכ 500 ש"ח.
התובע טוען כי פניות טלפוניות לנתבע על מנת שיקיים התחייבויותיו לא צלחו ולכן נזקק לשכור שירותי עורך דין למשלוח מכתב דרישה בעלות של 580 ש"ח , מכתב אשר לא זכה לכל התייחסות מצד הנתבע. על כן, דורש התובע לקבל פיצוי כספי בסכום כולל של 5548 ש"ח הטומן בחובו גם רכיב של עוגמת נפש והוצאות כלליות.
לטענת הנתבע, אין מחלוקת באשר לתקופת השכירות שהוסכמה בין הצדדים על יסוד ההסכמים שצורפו לכתב התביעה. יחד עם זאת, הנתבע טוען כי עמד בתנאים ההסכמיים עם התובע, פינה את הדירה במועד הנקוב בהסכם האחרון מיום 1/12/09 , קרי ביום 22/1/11, הותיר את הדירה כשהיא צבועה ומטופלת כראוי ואף נשא בתשלום מלוא החשבונות השוטפים בגין תקופת מגוריו בה.
הנתבע מכחיש קיומו של חוב לחברת הגז וטוען כי מעולם לא התקשר עם חברת גז כלשהי למן יום תחילת תקופת השכירות בנכס ואף לא ידע על קיום חוב כלשהו עד למועד קבלת כתב התביעה. הנתבע הינו עובד חברת החשמל וממילא היה לו נוח יותר להשתמש בכיריים חשמליות וכך עשה במשך כל תקופת השכירות בנכס למן היום הראשון.
בנוסף, הנתבע טוען כי בתקופת השכירות אף התברר כי שילם כספים ביתר שכן נאלץ לשלם כספים עבור הוצאות תחזוקה של הבניין, אשר היוו חלק מהתשלום שנגבה עבור ועד הבית וממילא צריכים היו תשלומים אלו לחול מלכתחילה על המשכיר והושתו עליו שלא כדין.
הנתבע מציין כי התגורר בנכס תקופה כוללת של כ 8 שנים, עמד במלוא התחייבויותיו במשך כל התקופה וכך נהג גם בסיומה. לדבריו, טענות התובע באשר להתנערותו מהתחייבויותיו בתום התקופה ומהתחמקות מפניות התובע עובר להגשת התביעה, נטולות כל בסיס באשר שני הצדדים הינם עובדי חברת החשמל, מתפללים יחד באותו בית כנסת בעבודה, והפגישות במהלך התקופה שמתום תקופת השכירות ועד הגשת התביעה היו רבות, כך שלא נדרש כל מאמץ מיוחד ליצור עימו קשר.
דיון והכרעה
במסגרת הדיון שנערך בפניי ביום 2/11/11 חזר כל אחד מן הצדדים על טענותיו.
לאור המחלוקת הכספית העיקרית בתיק, הנוגעת למועד פינוי הנכס על ידי הנתבע, הגיש התובע לבית המשפט מסמך מעיריית נהריה שסומן ת/1 המעיד על כך ששולמה ארנונה לנכס על ידי הנתבע בגין חודשים ינואר-פברואר 2011, וכן הוגש אישור חברת החשמל בדבר החלפת לקוחות אשר סומן ת/2 הימנו עולה כי ביום 20/2/11 בוצעה החלפת לקוחות בנכס והמונה נרשם על שם התובע.
התובע אף ציין בפניי כי ביום 27/1/11 נערך ביקור בנכס מטעם נציגי רכבת ישראל, שבמהלכו פתחה את הדירה רעייתו של הנתבע, אשר בעקבותיו הוצא דו"ח ביקור מיום 1/2/11 ( הוצג בפניי במעמד הדיון). נתון זה מהווה לדידו ראיה נוספת לכך שאין אמת בטענות הנתבע.
הנתבע התייחס למסמכים אלה וטען כי תשלום הארנונה מבוצע חודשיים מראש ועל כן שילם ארנונה לנכס כבר בחודש ינואר, עת אין מחלוקת כי עדיין התגורר בנכס. באשר לאישור חברת החשמל טוען הנתבע כי לאחר שפינה את הנכס במועד הנקוב, ביקש מהתובע לבצע החלפת לקוחות בחברת החשמל אך זה האחרון נעתר לבקשתו רק ביום 20/2/11 ומכאן נובע העיכוב.
באשר לביקור נציגי הרכבת מיום 27/1/11, הרי לטענתו, לאחר שפינה את הנכס (ביום 22/1/11 כדבריו בכתב ההגנה) הוסיף והחזיק במפתח לדירה ומאחר ועובדי הרכבת הורגלו במהלך השנים לתאם ביקורים אלו ישירות מולו, כך נעשה גם במקרה זה ורעייתו של הנתבע הגיעה לדירה לפתוח אותה עבור נציגי הרכבת כאקט של רצון טוב.
אציין כי גרסת הנתבע בהקשר זה אינה מהימנה עליי.