1. א. נריה חדד, (להלן:" נריה") נהג ברכבו של אביו - התובע - ולטענתו, בעת שנסע והגיע לצומת נחלה ופנה שמאלה ובעת שהיה כבר לקראת סיום הפניה, נפגע רכב התובע בעוצמה על ידי רכב שהיה נהוג בידי הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") - רכב אשר הגיח מימין ולא עצר ברמזור אדום.
מאחר והתובע סבור, שהאחריות לתאונה ולגרם הנזק רובצת על הנתבעת, הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבעת ואת הנתבעת 2 (להלן:"המבטחת") לשלם לו את נזקיו בסך של 13,500 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 11,200 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך 840 ש"ח, הוצאות ועגמת נפש בסך של 1,460 ש"ח.
ב. הנתבעות הגישו כתב הגנה, בו מבקשות הן לדחות את תביעת התובע, משום שהתובע הוא האחראי לקרות התאונה - זאת משום שהנתבעת נסעה לכיוון צומת סגולה ועת חצה רכבה את הצומת - למופע אור ירוק - התפרץ לפתע מולה רכב התובע, תוך התעלמות מוחלטת מאור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, חסם את דרכה ועל ידי כך צמצם או ביטל לחלוטין את זמן התגובה ומרחק הבלימה של רכב הנתבעת וכך הפכה התאונה לבלתי נמנעת.
2. בחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות אשר צורף לכתבי הטענות ולזה אשר הוגש במהלך הדיון ולאחר ששקלתי חומר ראיות זה, הגעתי למסקנה, שהעובדות ונסיבות קרות התאונה מצביעות על אחריות משותפת של שני המעורבים בתאונה ויש לייחס לכ"א מהם אחריות בשיעור של 50%, שכן כל אחד מהם נכנס לצומת ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת וכך נגרמה התאונה.
ואלה הם הנימוקים לקביעת האחריות המשותפת, כאמור:
א. כל אחד מהמעורבים בתאונה מייחס לזולתו כניסה לצומת באור אדום, כשם שכל אחד מהם טוען שהוא נכנס לצומת באור ירוק, אך אמירות אלו על כניסה לצומת באור כזה או אחר, לא הוכח ולא הוכח מי עבר באור ירוק ומי באור אדום.
אין גם כל ראיה, שרמזור מכיוון כלשהו לא פעל כשורה ושכתוצאה מכך הייתה אפשרות כלשהי ששני רמזורים יראו בעת ובעונה אחת בכיוונים נגדיים אור אדום או אור ירוק.
לכן, ההנחה היא - שלא נסתרה - שכל אחד מהרמזורים היה תקין והראה אור ירוק לאחד ואור אדום לשני, לכן, יש להתייחס ולהתמקד במיוחד בשאלה, כיצד עברו שניהם את הצומת, מהו המקום בצומת בו אירעה התאונה - הכל בהתייחס למיקום הנזקים בשני הרכבים.
ב. א) נריה ציין בכתב התביעה, כשם שהעיד גם בבית המשפט, שהתאונה אירעה עת פנה שמאלה
ובעת שהיה כבר בסיום הפניה - נפגע רכבו בעוצמה על ידי רכב הנתבעת.
גם מעדותו בבית המשפט עולה, שהוא ראה את רכבה של הנתבעת נכנס לצומת, שכן הוא מתאר, שבעת שהוא ביצע הפניה שמאלה, הגיע מולו רכבה של הנתבעת והוא גם מתאר שהיא לא התכוונה למהר ובאה כאילו לעצור.
בעניין זה מעיד נריה כך:"
לפני הפניה אני ראיתי אותה מתקדמת לעצירה". לא רק לפני הפניה הבחין נריה ברכב הנתבעת אלא גם
במהלך הפניה, שכן לדבריו: " ..ראיתי אותה (במהלך הפניה- ג.ב.) בוא נגיד בחצי עין שהיא באה לעצור...היא מתקדמת לקראת עצירה. היא לא עצרה, היא המשיכה במהירות איטית ונכנסה בי". (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 15- 16 וש' 26 ובעמ' 2 לפ', ש' 1- 3, ההדגשות שלי- ג.ב.). מתקדמת לקראת עצירה. היא לא עצרה, היא המשיכה במהירות איטית ונכנסה בי" (ראה בעמ' 1 לפ' ש' 15- 16 וש' 26 וכן בעמ' 2 לפ',ש' 1- 3).
ב) בעוד שמעדותו של נריה עולה באופן ברור, שהתאונה אירעה במהלך הפניה ולא בתחילת הפניה ומיקום ההתנגשות המסומן ב-X בתרשים שהוגש על ידי נריה (ת/1) אף מסביר שהתאונה אירעה בעת שנריה כבר היה בנתיב נסיעתה של הנתבעת, עולה מעדותו של מר יהודה חדד - אחיו של נריה, אשר נסע עמו ברכב, (להלן:"יהודה") שהתאונה אירעה מיד עם הפניה שמאלה.
לעניין זה מעיד יהודה כך:" ...פנינו שמאלה
ואיך שפנינו שמאלה הגיע רכב ...ונכנס בנו".( עמ' 3 לפ',ש' 22- 23).
בהמשך מצינו, שיהודה סותר את עצמו, שכן בהמשך, נשאל יהודה, כמה הספיק נריה לפנות עד שרכב הנתבעת נכנס ברכב התובע ועל כך משיב יהודה:"
תחילת הפנייה.
היינו במרכז הצומת ואז היא נכנסה בנו". (עמ' 3 לפ',ש' 25- 26, ההדגשות שלי- ג.ב.).
עם כל הכבוד לעד זה, תחילת הפניה אינה במרכז הצומת והטענה שנריה כבר היה במרכז הצומת גם מתיישבת עם תיאור מיקום קרות התאונה כפי שתיאר זאת נריה בתרשים - ת/1.
ג) העולה מעדותו של נריה וגם מעדותו של יהודה הוא, ששניהם ראו את רכב הנתבעת הנכנס לצומת - אם כי לדבריו של נריה הוא ראה רק בחצי עין, בעוד שנוהג רכב חייב להסתכל על הנעשה לפניו בשתי עיניים ועוד עולה, שהוא פנה שמאלה מבלי להבחין ברכב הנתבעת אשר ניסה לחצות הצומת בכביש ישר וגם הנתבעת לא הבחינה ברכבו של נריה שכבר היה בפניה.
גם מיקום התאונה, כפי שתיאר נריה על גבי התרשים ת/1, מצביע על כך, שאכן הוא ראה את רכב הנתבעת ולמרות זאת המשיך בביצוע הפנייה, עד שהגיע ממש מול כיוון נסיעתה ובכך, חסם את המשך דרכה של הנתבעת וכתוצאה מכך, פגעה הנתבעת ברכבו. (ראה מיקום התאונה שסומן ב-X ע"ג התרשים ת/1).
ד) הגב' עידית עוקב - אחותו של נריה- העידה מטעם נריה. היא עצמה לא הייתה נוכחת בעת האירוע אלא הגיעה למקום לאחר האירוע. גב' עוקב מעידה, שהיא ראתה את שני הרכבים המעורבים בתאונה ובעוד שרכב התובע היה פגוע ממש, הרי ברכב הנתבעת לא היה כלום. (עמ' 3 לפ',
ש' 10- 11).