פסק-דין בתיק ת"ק 6765-02-12 - פסקדין

בתאריך 7.11.11, בשד' ההגנה שבחיפה, לאחר הצומת שבו משתלבים שני כיווני נסיעה, האחד מכביש החוף הוא כביש 2 והשני מכיוון נסיעה כללי טירת הכרמל לחיפה הוא כביש 4 - התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, הנהוג על ידו ובין משאית הנתבעת 2, הנהוגה על ידי עובדה, הוא הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") והמבוטחת על ידי הנתבעת 3.

לגירסת התובע, כפי שמצאה ביטויה בכתב התביעה, בתיעוד שהוגש לביהמ"ש ובעדותו בביהמ"ש, הגיע לשד' ההגנה מכביש 4, כשכיוון נסיעתו חיפה.

לאחר שחלף על פני צומת ההשתלבות שבין כביש 2 וכביש 4 לדרך ההגנה, כנ"ל, הבחין במשאית המגיעה מכיוון כביש 2, כשכיוון נסיעתה חיפה, כשהינה נוסעת מאחוריו, משמאלו, הוא הנתיב הימני מבין שני נתיבי הנסיעה שביציאה מכביש 2 לדרך ההגנה.

התובע המשיך בנסיעתו בנתיב האחד המיועד לנסיעת כלי רכב פרטיים ביציאה מכביש 4, נתיב שהינו מימין לנתיב שבו נסעה המשאית.

בהגיעו למרחק של כ-100-150 מ' לאחר ההשתלבות הנ"ל, הרגיש במכה לא חזקה בדלת האחורית שמאלית של רכבו ומיד לאחר מכן ספג מכה נוספת בחלק האחורי יותר של רכבו, בדופן השמאלי, בכנף האחורית.

כל זאת, מהמשאית שנסעה מאחוריו, בנתיב שמשמאלו.

כתוצאה מהמכות ברכבו, כמתואר לעיל, נכנס רכב התובע לסחרור, כשהינו נהדף עם חזיתו שמאלה לכיוון הנגדי ממנו הגיע, תוך שהינו חולף על פני חזית המשאית, ופוגע עם הדופן הימני של רכבו בגדר ההפרדה שבין מסלולי הנסיעה במקום.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה עוד כי מיד לאחר צומת ההשתלבות של כביש 2 וכביש 4 עם דרך ההגנה, התנועה מתנהלת ב-3 נתיבים המיועדים לכלי רכב שאינם ציבוריים ובנתיב ימני קיצוני, המיועד לתחבורה ציבורית.

כאמור, התובע גרס כי התאונה התרחשה במרחק של כ-100-150 מ', אחרי ההשתלבות בין כביש 2 וכביש 4 לדרך ההגנה, במרחק של 400 מ' לפני בית העלמין שבצד ימין הדרך ובמרחק של כקילומטר וחצי לפני המקום שבו מתמזג הנתיב הימני בו נסע עם הנתיב הימני של הרכבים המגיעים מכיוון כביש 2, נתיב בו נסעה המשאית.

הנני מקבלת כמהימנה עליי לחלוטין את גירסת התובע על אופן התרחש התאונה וקובעת כי זו ארעה כאשר הנתבע, שנסע בנתיב לשמאלו של התובע, מאחוריו, לא הבחין כלל ברכב התובע הנוסע לפניו, מימינו, סטה עם משאיתו ימינה ופגע עם המדרגה הימנית קדמית של המשאית בדופן האחורי שמאלי של רכב התובע וזאת בשתי מכות.

כתוצאה מהמכות, נהדף רכב התובע שמאלה, חלף אל מול חזית המשאית, חזיתו שלו הסתובבה לכיוון הנגדי ורכב התובע פגע בגדר ההפרדה שבמרכז הכביש.

הנני קובעת כי אין כל ממש בתיאור התאונה כפי שנעשה במסגרת הדיווח על התאונה וכפי שהוגש לביהמ"ש.

כך אף בכל המתייחס לעדותו של מר חכמון, כאילו: "התובע אמור לתת זכות קדימה בחיבור, בהתמזגות".

אף האמור בסע' 3ב' לכתב ההגנה, כאילו: "הכביש בו נסע התובע מתמזג לתוך כביש מס' 2" - אין בו כל ממש, כאשר, כאמור, ובהתאם לתצלומים שהוגשו לביהמ"ש, בהשתלבות של הכבישים אין כל התמזגות של נתיב אחד אל נתיב אחר ואין כלל שאלה של מתן זכות קדימה של רכב אחד לאחר, כאשר לכל אחד מהרכבים המגיעים מכל אחד מהכבישים נתונה האפשרות להמשיך ולנסוע בנתיבו שלו.

לקביעתי, הנתבע, שאף אישר כי אינו מכיר את הדרך, סטה מנתיב נסיעתו ימינה, אל עבר נתיב שבו נוסעים הרכבים המגיעים מכיוון כביש 4, לרבות רכב התובע, וזאת מבלי שבדק את מצב התנועה מימינו וכאשר לא ראה כלל את רכב התובע הנוסע בנתיב זה ומקדים את משאיתו.

נראה הוא כי הנתבע לא ציפה כלל לנסיעת רכבים בנתיב זה בו נסע התובע ולכן סטה לכיוונו, כאשר בכוונתו להמשיך בנסיעה בנתיב הימני הקיצוני שבו נסע קודם לכן וכאשר אינו מבחין, כאמור, כי בנתיב ימני קיצוני זה, נוסע רכב התובע ומקדים אותו.

הנני דוחה את טענות הנתבעים, כאילו העובדה שרכב התובע הסתחרר שמאלה הינה תוצאת נהיגה מהירה שלו, טענה שלא הוכחה כלל בחוו"ד של מומחה או בכל נתון מקצועי אחר וכאשר הנני מקבלת את טענות התובע כי נסע במהירות שהינה פחותה מ-50 קמ"ש.

על בסיס כל האמור לעיל, הוכחה נהיגה רשלנית וחסרת זהירות במיוחד של הנתבע, הנוהג במשאית גדולה וארוכה ואינו רואה כלל את רכב התובע הנוסע לפניו, מימינו, ואף אינו חש כלל כאשר הינו פוגע ברכב התובע וזאת בשתי פגיעות נפרדות, האחת אחרי השניה.

הוכח כי הנתבע הינו האחראי הבלבדי להתרחשות התאונה ולתוצאותיה.