ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות
|
56641-07-12 מיכלס נ' פיינגולד ואח',3157-12-12 מיכל
05/02/2013
|
בפני השופט:
הרשמת הבכירה - יפעת אונגר ביטון
|
- נגד - |
התובע:
משה מיכלס
|
הנתבע:
1. אבי פיינגולד (התובע בתיק 3157-12-12) 2. שירביט חברה לבטוח בע"מ 3. רון קדמוני (הנתבע בתיק 3157-12-12) 4. כלל חברה לביטוח בע"מ
|
פסק-דין |
ביום 27.02.2012, התרחשה בנתניה, תאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב.
התובע הגיש את התביעה דנא על סך 5,356 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה, כאשר לטענתו אשתו אשר נהגה ברכב, עצרה אחר רכב שעצר לפניה ואז נפגעה מאחור על ידי רכב שהיה אחריה.
התובע טוען בתביעה כי אחרי הרכב הנ"ל היה רכב נוסף שאף הוא היה מעורב בתאונה.
לפיכך, פנה לשני הנהגים, אולם הנהג שנהג אחרי רעייתו, טען כי נפגע על ידי זה שלאחריו ולפיכך נהדף לכיוונה.
בתביעה, טען התובע כי אין הוא יודע ואין הוא יכול לדעת את נסיבות התאונה וייחס את הרשלנות לשני הנהגים (הנתבעים 1 ו-3).
הנתבעים 1-2, התגוננו בטענה כי לאחר חציית הצומת, הרכב שנסע לפני הנתבע 1 בלם בפתאומיות וכך עשה גם הנתבע 1, אולם הנתבע 3 שנסע אחריו, לא הספיק לבלום ופגע בו מאחור.
לשיטתם, רכב התובע לא נפגע כלל מאחור, שכן לא היה מגע בינו לבין רכב הנתבע 1.
על כן, הוסיפו וטענו כי הנזק נשוא התביעה, אינו קשור כלל לאירוע שבו היו מעורבים. ולראיה ציינו כי רכב התובע נבדק על ידי השמאי שלושה חודשים לאחר האירוע.
הנתבעים 3-4, הכחישו את אחריותם לתאונה וטענו כי אף אחרי רכב הנתבע 3 היה רכב, אלמוני, אשר פגע ברכב הנתבע 3 מאחור עד שנהדף קדימה ופגע ברכב שלפניו.
ביום 16.12.2012, שמעתי את הנהגים המעורבים.
אישתו של התובע, העידה כי עצרה אחרי רכב שעצר בפתאומיות במרחק של כ-2 מטר מהרכב שלפניה ואז שמעה חבטה והרגישה זעזוע. לשיטתה, רכב טויוטה שנסע אחריה (נהוג על ידי הנתבע 1) פגע ברכבה מאחור, אולם היא לא ראתה את המגע בין כלי הרכב.
העדה ציינה כי שמעה חבטה אחת בלבד. כן ציינה כי בתאונה היו מעורבים מלבדה שני כלי רכב נוספים.
העדה ציינה כי הפרטים הוחלפו במקום שבו התרחשה התאונה מבלי שהנהגים הזיזו את המכוניות: "לא הזזנו את המכוניות כי לא חסמנו את הכביש. אני לא זזתי" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 4-5).
הנתבע 1 טען כי בלם לאחר שהבחין בעדה הנ"ל בולמת בפתאומיות, הביט במראה האמצעית וראה את הנתבע 3 מגיע ופוגע ברכבו.
הנתבע 1 העיד שהיה מאוד קרוב לרכב התובע, אך לא נגע בו. לשיטתו, בעקבות הפגיעה מאחור: "הרכב שלי קפץ קדימה, נכנס בי בעוצמה" (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 17).
בשלב מאוחר יותר העיד כי לא חש אם רכבו נגע ברכב שלפניו וכאשר יצא מהמכונית, הבחין בפגיעה מאחור בלבד. עוד העיד: "אני מציג לביהמ"ש את מה שראיתי כאשר יצאתי מהרכב וזה את הרכב של התובע מעט לפני כשאני רחוק ממנו מעט בנטייה שמאלה ואת המרצדס אחרי במרחק קצר ממני. אני רוצה לומר שכאשר הוא פגע בי, הוא נעצר ואני נהדפתי קדימה" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 22-24).
אף הנתבע 1 העיד כי בתאונה היו מעורבים שלושה כלי רכב, הגם שאביו של הנתבע 3 טען שרכב משטרה פגע בו. יחד עם זאת, אישר כי הציע לנהגים הנוספים להזיז את כלי הרכב, שעמדו בנתיב השמאלי, הצידה. העד ציין: "לא היה מאיפה לברוח כי היו רכבים שעקפו אותנו מימין ... מי שאמר את זה משקר" (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 32 עד עמ' 3 שורה 1).
העד הוסיף בחקירתו הנגדית לנציג הנתבעת 4, כי כאשר בלם, לא פגע ברכב התובע אך לשיטתו כאשר נהדף קדימה, כנראה שכן פגע.
לשיטתו של הנתבע 1, הנתבע 3 הודה כי פגע ברכבו מאחור, משום שלא הספיק לבלום. העד טען כי הנתבע 3 לא ציין מייד שנהדף על ידי רכב רביעי ועניין כזה כלל לא עלה בשיחה ביניהם.