בפניי תביעה צרכנית במסגרתה מלין התובע על כך שרכש אופניים מאת הנתבע, ואולם באופניים תקלה החוזרת על עצמה, אותה מסרב הנתבע לתקן, בניגוד להוראות הדין.
התובע הבהיר כי מדובר באופניים חשמליות אשר נרכשו על ידו בתמורה לסך של 6,000 ש"ח, אותם שילם טבין ותקילין, ואולם מדובר במוצר פגום ולקוי. לטענתו, במועד הרכישה הובטח לו כי על האופניים אחריות למשך שנה שלמה, ואולם בתעודת האחריות אשר סופקה לידיו צוין כי תקופת האחריות הינה למשך מחצית השנה בלבד. לדבריו, ביקש לתקן את האופניים בשל ליקוייהם מספר פעמים אך הליקויים לא תוקנו, והאופניים הושבו לידיו בכל פעם ללא כל אסמכתא לביצוע תיקון כלשהו.
לטענת התובע, מצבם הנוכחי של האופניים לקוי, בין היתר בכך שבאופניים רכיבים מחברות שונות, אשר אינם מתואמים ביניהם, רכיבים חשמליים באופניים חשופים לרטיבות ושרשרת האופניים נופלת ממקומה פעם אחר פעם בזמן הנסיעה ומסכנת את חייו.
התובע טוען כי פנה אל הנתבע באמצעות המועצה הישראלית לצרכנות והלין בפניו על השירות שניתן לו, ואולם הלה לא השיב לטענות, ומכאן תובענה זו.
בכתב ההגנה הבהיר הנתבע כי התובע אמנם רכש אצלו את האופניים ואולם הובהר מפורשות מהי מידת האחריות הניתנת עבור המוצר ואילו פגמים אינם מכוסים בתעודת האחריות. עוד טען כי משמדובר בקונה דובר רוסית ניתנו לתובע הסברים בשפתו לכל שאלותיו ופניותיו, והלה ערך בדיקות מספר פעמים טרם שרכש את האופניים. לשיטת הנתבע כתב האחריות מבהיר מפורשות כי אין לרכב על האופניים "על חולות" ובאזורים רטובים, ואין אחריות על כניסה של חול ומים למערכת החשמל והמנועים, והדברים הובהרו לתובע מפורשות, ואף על פי כן הגיע התובע פעם אחר פעם עם האופניים אל החנות כשהם מלאים בחול ומים וביקש לתקנם. בתמצית טען הנתבע כי כמחווה שירותית תיקן את האפניים על אף האמור בתעודת האחריות, כאשר בכל פעם הוא מזהיר את התובע לבל יחזור על התנהלות זו עם אופניו בשל העדרה של אחריות. לדבריו מימן בעצמו את התיקונים הואיל והחברה סירבה לשאת בעלויות בשים לב לאופי הנזקים, ועל ההסברים חזר בעזרת עובדים מטעמו הדוברים את השפה הרוסית. לשיטתו, בפעם האחרונה שבה תיקן את אופניו של התובע (שלישית במספר) מסר בידי התובע את פרטיו ואת מספר הטלפון של הטכנאי מטעם החברה בו נעזר לשם ביצוע התיקונים, וביקש ממנו לעמוד בקשר ישיר מולו, ומאז לא שמע ממנו דבר עד להגשת התביעה דנן.
במהלך הדיון שנערך בפניי הציג התובע את האופניים המדוברות בפני ביהמ"ש, טען כי מדובר באופניים "רגילות" עליהן הורכבה מערכת חשמלית, וביקש להפנות תשומת הלב בין היתר לכך שמערכת החיווט החשמלית והרכיבים החשמליים חשופים לגשמים ולרטיבות ואינם מוגנים די הצורך.
מן החקירות שנערכו בפניי עלה כי לשיטת התובע הגיע אל החנות על מנת לבחון את האופניים שלוש פעמים טרם שאלו נרכשו על ידו, ובאחת הפעמים אף נעזר בחתנו לשם בחינת המוצר.
עוד עלה מן החקירות כי התובע אמנם הגיע אל החנות 3 פעמים לשם תיקון האופניים, פעמיים בשל תקלות בשרשרת ובממשק ההילוכים ופעם אחת נוספת, בין שתים אלו, לשם חיזוק הבלמים ושירותים נוספים.
התובע טען כי הגיע בפעם הראשונה להלין על תקלה באופניים כשלושה ימים לאחר הרכישה, האופניים הושבו לשימושו כעבור כשבועיים ובפעם שניה הגיע כעבור מספר שבועות לאחר מכן. התובע לא ידע לומר מתי היתה הפעם השלישית.
הנתבע טען לעומתו כי הפעם הראשונה היתה בחודש נוב' 2011, כשלושה חודשים לאחר הרכישה, וכי הפעם השלישית היתה בחודש פברואר 2012, ליתר דיוק ביום 19/2/12 קרי כ- 6 חודשים לאחר הרכישה (שבוצעה על פי הקבלה שצורפה לכתב התביעה ביום 28/8/11).
התובע נשאל האם יש ממש בטענה כי רכב על האופניים בחולות, והשיב כי אין דברים בגו', וכי מעולם לא עשה כן. יחד עם זאת בחקירתו הנגדית נשאל האם נכון הדבר שציין באזני הנתבע כי הלך לדוג בים, והשיב "זה לא נכון לא היו מים וחול, נכון שאמרתי לך שאני נסעתי מהדיג ואולי עברתי באספלט רטוב". בהמשך ובאותו עניין, בהתייחס למועד התקלה השלישית, כאשר נשאל האם נכון הדבר שכאשר ביקש התובע להפנות תשומת לבו לכך שנראה היה כי באופניים חול ומים כעס ואמר 'מה אסור לי לדוג', השיב התובע - "..אני גם מוסיף ואומר שאם נסעתי לדיג אז זה אומר שדווקא הכנסתי את האופניים למים, ובגלל זה האופניים היו צריכים להיות במים וחול".
בסה"כ אם כן, התרשמתי כי יש ממש בטענה כי התובע נסע עם האופניים על חולות, ובעניין זה אני מקבלת את גירסתו של הנתבע.
בהתאמה, ומשנראה בעיניי כי יש להעדיף את גירסת הנתבע בנוגע לנסיבות המקרה, אני מקבלת אף את טענתו כי הוסבר לתובע חזור והסבר כי אין לנסוע עם האופניים בחולות, וכי אין לצפות שהחברה תתקן תקלות באופניים כאשר התובע מפר את הוראות השימוש שניתנו לו.
מנגד שוכנעתי כי האופניים אמנם תוקנו על ידי הנתבע מספר פעמים, על אף האמור בתעודת האחריות, וכמחווה שירותית, ללא תשלום נוסף.
אציין כי בהתאם להוראות הדין, נדרש היצרן לתקן את הקלקול במוצר, ויהא רשאי לחייב את הצרכן עבור הוצאות התיקון וההובלה אם הוכיח לפני ביצוע התיקון כי הקלקול נובע משימוש בניגוד להוראות סבירות של שימוש שניתנו מלכתחילה.
כאמור, התובע לא נדרש לשלם עבור השירותים אשר ניתנו לו, ולפיכך, אין לומר כי היצרן ו/או הנתבע כאן התעלם מחובתו על פי הדין, ואולם מכל מקום, אף לו נדרש התובע לשלם עבור התיקון, נדמה בעיניי, כי ככל שיש ממש בטענה כי עילת הקלקול הנטען באופניים היא באופן השימוש בהם, וככל שיש לקבל את הגירסה לפיה הטענות בעניין זה הועלו בפני התובע כבר במועד בו הובאו האופניים על ידו לתיקון - ובשים לב לכך שמעיון באופניים ניתן להבין כי הוראות השימוש האמורות יש בהן הגיון ותועלת מרובים, אני סבורה כי אף אז לא ניתן היה לקבוע כי הנתבע חדל מחובותיו על פי הדין.
לא שוכנעתי כי הנתבע נמנע מלתקן את האופניים כנדרש, ו/או כי האחריות שניתנה על ידו לא סופקה כנדרש.
מטעם הנתבע העיד טכנאי אשר תיקן את האופניים בשתיים משלוש ההזדמנויות בהן נמסרו האופניים לתיקון על ידי הנתבע, וזה העיד כי אכן התקלה בשרשרת האופניים חוזרת על עצמה, ואולם נראה כי מדובר בתקלה אשר הלכה והחמירה עם הזמן, ולא היתה קיימת במועד הרכישה, לשיטתו ולעמדתו המקצועית יש בכך כדי להעיד כי השרשרת נפגמה בשל לכלוך ו/או כי בשל פגיעה חיצונית (מכה לדוג') הריווח בין המסילות ביניהן אמורה השרשרת לעבור הלך וגדל.