פסק-דין בתיק ת"ק 55548-10-12 - פסקדין

בתאריך 26.10.12, יום ו' בשבוע, ביקשו התובע, אשתו ושני ילדיהם התינוקות, לנסוע באוטובוס הנתבעת לבילוי השבת בבני ברק וזאת מתחנת האוטובוס שברח' הרב הרצוג בחיפה, רחוב בו הינם מתגוררים.

התובע גולל בכתב תביעתו, בפירוט רב, את אשר ארע, כאשר עיקרי הדברים הם כי האוטובוס איחר להגיע לתחנה בכ-50 דק'. משהגיע לתחנה - עצר בה, אך סירב להעלות נוסעים ועזב את התחנה. התובע ובני משפחתו נאלצו להמתין בתחנה עד לבואו של אוטובוס אחר, וזאת כאשר מזג האוויר הינו גשום והינם נרטבים ממי הגשמים.

אותו אוטובוס אחר הגיע כשהינו מלא ולא היה בו מקום ישיבה, כך שהתובע ובני משפחתו עלו לאוטובוס ונסעו בו בעמידה.

לטענת התובע, סה"כ האיחור ביחס למועד ההגעה המתוכנן של האוטובוס, עפ"י לוח הזמנים, היה 80 דק'.

בכתב תביעתו, טוען התובע כי כתוצאה מכך, נגרמו לו ולבני משפחתו נזקים של עוגמת נפש, כאשר אשתו וילדיו של התובע אף חלו ולא היו יכולים ללכת לעבודתם למשך 3 ימים (יש לזכור כי ילדיו של התובע הינם תינוקות בני יומם).

התובע טען עוד כי כל פניותיו אל הנתבעת "נענו בחוסר מידע".

על כן, הינו עותר לפצותו בסך של 10,000 ש"ח.

לכתב התביעה צורפה תעודת מחלה המתייחסת, כנראה, לאשתו של התובע ובה צויין כי אינה מסוגלת לעבוד במשך 3 ימים, מיום 28.10.12 ועד 30.10.12, וזאת מחמת שסבלה מ "כאב ראש". התעודה הוצאה ביום 28.10.12.

לכתב התביעה אף צירף התובע "עדות" של אברהם טרופ, כאשר ממסמך זה לא עולה כיצד זה נודעו למר טרופ אותן העובדות להן הינו טוען באותו כתב עדות.

בכתב הגנתה אישרה הנתבעת כי אכן חל עיכוב בהגעת האוטובוס לתחנה שבה המתין התובע, אך הסבירה כי עיכוב זה, של 45 דק', נבע מחמת שחלה תקלה באוטובוס שהיה מיועד לבצע את אותה נסיעה בקו 970, מחיפה לבני ברק וכי יש לראות בכך משום "כוח עליון".

האוטובוס הוחלף באוטובוס אחר ועקב כך נוצר האיחור, כאשר לטענת הנתבעת, זהו פרק זמן סביר.

כן הוסיפה הנתבעת וטענה כי ניסתה לבוא בדברים עם התובע כדי לפצותו על כך שהמתין בתחנה, אך התובע סירב ועמד על כך שיגיש תביעה וכי יינתן פסק דין.

במהלך שמיעת ההוכחות, העידו בביהמ"ש התובע ומר שגיא גולדנר - נהגה של הנתבעת, מי שנהג באוטובוס שהתקלקל ואף נהג באוטובוס החילופי שהגיע אל תחנת האוטובוס שבה המתינו התובע ובני משפחתו.

כן הוגש לביהמ"ש תיעוד על נכונות גירסת הנתבעת, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב הגנתה ובעדותו של הנהג מטעמה, וזאת לעניין התקלה באוטובוס, לוחות הזמנים ומועדי הגעת האוטובוסים לאחר מכן לתחנה בה המתין התובע.

על בסיס מכלול הראיות שבאו בפני ביהמ"ש, העדויות והתיעוד הכתוב, הנני קובעת כי אכן האוטובוס שנועד להגיע לתחנה שבה המתין התובע, הגיע באיחור של 45 דק' מהמועד שהיה עליו להיות בתחנה עפ"י לוח הזמנים של הנתבעת.

ההפרש של 5 דק' בין טענת הנתבעת לגבי האיחור (45 דק') ובין טענת התובע לגבי האיחור (50 דק') - הינו זניח.

הנני מקבלת את טענת הנתבעת כי האיחור נבע מכך שהאוטובוס שהוצא לביצועה של אותה נסיעה התקלקל במהלך נסיעתו, בתקלה טכנית, והיה צורך בהחלפתו של האוטובוס.

עם זאת, הנני קובעת כי בהגיע האוטובוס המוחלף, הנהוג על ידי מר גולדנר, לתחנה בה המתין התובע, נעצר האוטובוס כדי לאסוף את הנוסעים שהיו בתחנה, לרבות התובע ובני משפחתו ואכן נוסעים עלו בתחנה זו.

ברם, מחמת שלא היו עוד מקומות ישיבה באוטובוס, אם כי המכסה של 10 נוסעים בעמידה טרם התמלאה - סירב התובע לעלות לאוטובוס והחליט להמתין עם בני משפחתו לבואו של האוטובוס השני, בתקווה כי ימצא בו מקומות ישיבה.