פסק-דין בתיק ת"ק 53397-06-12 - פסקדין

1.         עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 26.3.12 בפתח תקווה.

2.         לטענת התובעת בת"ק 41877-06-12 (להלן: " התובעת"), בתאריך 26.3.12 נסעה עם רכבה במסלול הימני ולפתע הנתבע שנסע מימינה סטה למסלול נסיעתה ופגע ברכבה בכנף ימין.

3.         לטענת הנתבע 2 בת"ק 41877-06-12 (להלן: " הנתבע"),  רכבו עמד בנתיב האמצעי ובעת שהתחלף האור ברמזור לירוק פנה שמאלה כאשר רכב התובעת נסע בנתיב השמאלי לו. הנתבע טען כי לפתע וללא התראה מוקדמת החל רכב התובעת להתקדם לנתיב נסיעתו נהג הנתבע שהבחין במתרחש צפר מספר פעמים כדי למנוע את ההתנגשות אך לא הצליח להסב את תשומת לב התובעת ורכב התובעת פגע ברכב הנתבע וגרם לו לנזקים.

4.         במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת שאינה זוכרת באיזה נתיב עמדה אך ביקשה לפנות שמאלה לרח' ז'בוטינסקי  ורכב הנתבע שהיה מימינה פגע בה. התובעת טענה כי הבחין ברכבו של התובע במראה האחורית בטרם קרות התאונה וטענה שוב ושוב כי הרכב לנזק הנתבע ארע בצד השמאלי הקדמי של ליד דלת הנהג והכחישה כי הנזק נגרם לחלק האחורי של רכב הנתבע. התובעת טענה כי לאחר התאונה הנתבע ביקש להמשיך לנסוע אך היא צפצפה לו והוא נעצר ומסר פרטים. התובעת הודתה כי היתה צריכה לפנות בהמשך הדרך שמאלה על מנת להגיע למחוז חפצה.

5.         הנתבע העיד וטען כי עמד לפנות שמאלה ברמזור כאשר התובעת נמצאת במסלול הימני והוא במסלול משמאלה. הנתבע טען כי שני הרכבים פנו שמאלה ולאחר מכן המשיכו ישר אך התובעת נצמדה לרכבו והוא עבר נתיב, אך התובעת המשיכה להצמד והוא הגיע למסלול המיועד לאוטובוסים, לא היה לו לאן לברוח יותר ואז פגעה בו התובעת בחלק האחורי צדדי של רכבו. הנתבע טען כי לא ברח אך לא יכול היה לעצור במקום בו ארעה התאונה ולכן המשיך מעט ועצר בצד.

אביו של הנתבע העיד אף הוא והודה בגילוי לב כי היה עסוק בשיחת טלפון במועד התאונה אך חיזק את גרסת הנתבע לפיה לאחר הפניה נסעו במשך כ 100-120 מטר עד שהתובעת פגעה בחלק האחורי של רכב הנתבע עם הפגוש הקדמי ימני של רכב התובעת.

6.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של הנתבע  ולפיכך, יש לדעתי לקבל את תביעתו ולחייב את התובעת בהוצאות הנתבע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של הנתבע והיא מהימנה בעיני. הנתבע חזר בעקביות על גרסתו לפיה עמד ברמזור ופנה שמאלה כאשר במסלול הימני נוסעת התובעת שלאחר הפניה החלה להיצמד אליו, עד שלא היה לו עוד מקום לסטות וכך ארעה התאונה. שנית, גרסה זו מתחזקת בעדותו של אביו של הנתבע. מנגד עדותה של התובעת היתה בלתי עקבית ובלתי מהימנה. התובעת לא זכרה בוודאות באיזה נתיב נסעה, מהיכן הגיע הנתבע בעת התאונה, אך לפתע טענה כי הבחינה בו במראה.

רביעית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת הנתבע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה של רכב התובעת בחלקו הצדדי אחורי של רכב הנתבע אשר ניסה ללא הצלחה למנוע את הפגיעה.

סבורה אני כי היה על התובעת להבחין ברכב שנמצא מצד ימין ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע בו. משלא עשתה כן, הרי היא אחראית לקרות התאונה.

באשר לנזק שנתבע בגין עוגמת נפש מצאתי מקום להתערב בו ולהפחיתו משבתביעות קטנות עסקינן.

7.         סוף דבר -

התביעה בת"ק 41877-06-12 : נדחית.

התביעה בת"ק 53397-06-12 : מתקבלת.  הנני מורה לנתבעת בת"ק 53397-06-12 לשלם לתובעים בת"ק 53397-06-12 סך של 2,994 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 28.6.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, תשא הנתבעת בת"ק 53397-06-12 בהוצאות משפט בסך 300 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום בהעדר הצדדים.

ניתן היום,  ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: