פסק-דין בתיק ת"ק 51149-01-11 - פסקדין

1.         לפניי תביעה כספית בסך של 5,000 ש"ח בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעת, לטענתה, בטיול שאורגן על ידי הנתבעת.

2.         התובעת השתתפה בטיול מאורגן של הנתבעת למרוקו למשך 12 ימים, וזאת בחודש אוקטובר 2010.

3.         בכתב התביעה צוינו שלושה דברים עיקריים שגרמו לתובעת, לטענתה, לעוגמת נפש:

            הערות מעליבות של המדריך שלא לצורך לאורך הטיול, אירוע בשוק במרקש שם המדריך התפרץ עליה וחוסר מאמץ של המדריך לסייע לה באיתור מקום הולדתה בעיר קזבלנקה.

4.         בנוסף לתובעת העידה עדה מטעמה שהשתתפה בטיול. העדה ציינה כי אין כל קשר קודם בינה לבין התובעת, אך השתיים התיידדו במהלך הטיול. העדה התייחסה לכך שאכן שמה של התובעת עלה בהקשרים של טרוניות שונות באוטובוס. בנוסף, העדה תיארה את אותו אירוע בשוק במרקש. העדה לא התייחסה לאירוע בקזבלנקה.

5.         מדריך הטיולים העיד לפניי. המדריך הצטרף לטענת הנתבעת כי אין מדובר בטיול שורשים, ולא הייתה כל חובה לאתר את מקום מגוריה של התובעת. כך באשר לאירוע בקזבלנקה.

            באשר לנושא האוטובוס, המדריך ציין שכל שעשה הוא לבדוק בכל פעם האם התובעת, שישבה בחלק האחורי שלה האוטובוס, נמצאת בו. זאת לטובתה. המדריך הכחיש שצעק על התובעת בשוק במרקש. לטענתו, התובעת היא שפנתה אליו בהתרסה, והוא השיב לה באותו הטון.

6.         לאחר ששמעתי את הצדדים, אני קובעת כדלקמן:

א.         אין לטעמי די ראיות כדי לקבוע התנהלות לא תקינה של המדריך בהערות באוטובוס. לא הובאו בפניי מספיק ראיות לטיבן של ההערות. העדה ציינה אירוע שבו התובעת התעכבה. לטעמי, אם כך היה הדבר, לא צריך ביהמ"ש לשלול את שיקול דעתו של מדריך להעיר לאדם שמתעכב בטיול קבוצתי, ובכך מעכב את יתר הקבוצה, זאת אף שתמיד נאמר שעדיף לה להערה מסוג כזה שתיאמר לאוזניו של האדם שלו מעירים, ולאוזניו בלבד.

ב.         כך גם באשר לנושא קזבלנקה, לא ראיתי כי בתוכנית הטיול קיימת התחייבות להוביל כל אדם למחוזות ילדותו. משכך, אני מקבלת את טענת הנתבעת בהקשר זה.

ג.          שונה הדבר באשר לאירוע בשוק במרקש. כאן מצאתי כי לפנייה של התובעת, וגם אם הייתה פנייה שהיא מתריסה במעט (לא התרשמתי שכך היה הדבר), תגובת המדריך הייתה תגובה לא נעימה. יש לזכור כי מדובר בטיול מאורגן, שיועד, בסופו של דבר, להנאה. יתכן, ואינני שוללת זאת, שהמדריך נפגע מאופן פנייתה של התובעת, אך דווקא בשל היותו מדריך קבוצה והיותו בעל ניסיון, נראה שנכון היה יותר לנקוט בתשובה יותר אדיבה לתובעת מהתשובה שהיא קיבלה. העידה בפניי עדה אובייקטיבית, שאף התרשמתי מכנותה. עדה זו לא ניסתה ליפות או להחמיר את הדברים מעבר למה שהיה במציאות. היא לא מצאה לנכון לפרט טענות שאולי לה היו כנגד המדריך ולהשחיר את הדברים בצורה מלאכותית. עדה זו שעמדה במרחק מה העידה כי שמעה את הצעקות, ומכאן שלא דובר בטון דיבור רגיל, ובוודאי לא בטון דיבור שיש לצפות ממנו ממדריך בקבוצת טיולים. אציין כי לטעמי, גם אם נפגע המדריך, יש לזכור שצעקות ברמה כזאת על אחד המטיילים בקבוצה הן, במידה מסוימת, מלבינות פנים, ולטעמי חבל על הפגיעה האנושית הנגרמת כתוצאה מכך.

7.         כעת לפיצוי:

            עליי להתחשב בעלות הטיול והתמורה שסופקה בגינו, ובכך שדובר באירוע נקודתי, אף שמהפן האנושי אינני מקלה בו ראש.

            בשים לב לכך, אני אומדת את הפיצוי לתובעת בסך של 1,000 ש"ח.

            בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות המשפט בסך של 350 ש"ח (150 ש"ח מתוך הסך הנ"ל הוא שכר העדה).

            לסיכום:

            הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,350 ש"ח בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

<#4#>