פסק-דין בתיק ת"ק 50448-12-10 - פסקדין

עיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, הן זה שצורף לכתבי הטענות והן זה שהוגש במהלך הדיון לבית המשפט ולמעשה רוב השאלות והעובדות שהובאו על ידי הצדדים, אינן שנויות במחלוקת, שכן אין חולק שהיתה בכוונתם של הצדדים להתקשר בהסכם מכר לגבי דירת קוטג' בת 6 חדרים בגדרה שהיתה בבעלות הנתבע.

אין גם חולק בשאלה שהקשר הישיר של התובע בכל הנוגע לרכישת הדירה, היתה בין התובע ובין המתווך וכפי ששמעתי מהנתבע, אכן כן, הנתבע מסר את מכירת הדירה למתווך והמתווך אסר עליו כל התערבות או שיחה ישירה בין הנתבע ובין הרוכש הפוטנציאלי.

כפי שעולה מדברי התובע אכן הקשר הישיר של התובע היה עם המתווך ולא עם הנתבע וזאת לכל הפחות בתחילת ההתקשרות.

התובע, לאחר שהיה מעוניין בהתקשרות הראה גם נכונות לרצון להתקשר על ידי הפקדת סך 20,000 ש"ח כהצעת רכישה ושיק זה היה שיק לביטחון ובשלב מסויים הראה גם הנתבע רצינות במכירת הדירה הנ"ל והפקיד את השיק על חשבונו, אך בתחילה לא כובד השיק ולטענת התובע לא כובד השיק בשל עניין טכני, אך לאחר מכן, קיבל הבנק והנתבע את אישורו של התובע להפקיד שנית את השיק והשיק אכן כובד.

כפי שעלה מדברי התובע בתחילת עדותו, הודע לו כי אין היתר לעליית הגג והיות ולא שמע זאת לראשונה מהנתבע, אלא שהתובע המשיך לבקר אצל המתווך ואף הגיע לעורך דינו על מנת לערוך חוזה וגם עוה"ד אמר לתובע - כך לדברי התובע - על העדר היתר לאותה בניה.

כך נאמר לתובע משמועות, אך בפועל לא שמעתי שמאן דהוא מהמעוניינים לרכוש את הדירה, קרי התובע או עורך הדין מטעמו, אכן בדקו לעומקם של דברים מה בדבר ההיתר שבתחילה היתה זו שמועה בלבד שאין היתר, אך בפועל אף אחד לא וידא ולא בדק במוסדות הרלוונטיים מה קורה עם ההיתר.

הנתבע הציג לבית המשפט או יותר נכון לומר, צירף לכתב ההגנה היתר ובכך רצה להראות לבית המשפט שבעצם היה היתר.

מכל מקום, מאחר ושני הצדדים הראו רצינות להתקשרות בעסקת המכר, גם פנה הנתבע אל עורך דינו, על מנת לטפל בעניין ואף הספיק לשלם לעורך דין שכר טרחה בסך 15,000 ש"ח ולא נראה לי שבשל ביטול העסקה על ידי התובע לאחר שמלכתחילה היה על התובע או מי מטעמו לבדוק את שאלת ההיתר - לא מצאתי כאמור, שיש מקום להוציא את הנתבע בחסרון כיס לאחר שגם הנתבע היה מעוניין לאור הבטחת התובע לרכוש את הנכס, למכור את הנכס לתובע.

עוד בתחילת הדיון הציע הנתבע, לאור הנסיבות, להשיב לתובעים את הסך של 5,000 ש"ח שהוא הפרש הסכום בין הסך ששילם הנתבע לעורך דינו לבין הסכום שנותר בידי הנתבע לאור אי ביצוע העסקה.

לפיכך היות וההידברות הראשונה והעיקרית היתה בין התובע ובין המתווך, הרי שהיה על המתווך לגלות לתובעים את כל הקשור באותה דירה ולא מצאתי שיש הצדקה לדברי התובעים, שבמקרה זה ניהל הנתבע משא ומתן בחוסר תום לב לקראת כריתת החוזה, משום שהמעורבות הראשית לביצוע העסקה, היתה בתחילה לפחות בין התובע לבין המתווך ולאחר מכן אף נעזרו התובעים בייעוץ של עו"ד.

לפיכך ולאור האמור לעיל ומאחר והגעתי למסקנה שהנתבע אכן היה רציני במכירת הדירה וגם התובעים היו רציניים ברכישת הדירה ובסופו של יום, היות והתובעים הם אשר ביטלו את העסקה, כאשר גם התובעים היו צריכים לבדוק עוד בטרם נפרע השיק ומאידך גם לאחר שהשיק לא נפרע, נתן התובע את הסכמתו לפרוע את השיק, לכן כפי שציינתי לעיל, היות והנתבע כבר נשא בתשלום לעורך דין, יהיה זה אך צודק לחייב את הנתבע להחזיר לתובע את יתרת הסכום ולא את מלוא הסכום.

על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך 5,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 30.12.2010 ועד התשלום בפועל.

לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה כפי שתוארו בפסק הדין ובכתבי הטענות, החלטתי שלמעט הסך הנ"ל אין צו להוצאות נוספות.

<#3#>

ניתנה והודעה היום א' תמוז תשע"א, 03/07/2011 במעמד הנוכחים.

אירית שיר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: