פסק-דין בתיק ת"ק 42702-02-12

מאחר ובחנייה היו במועד התאונה שני כלי רכב נוספים מסוג סיטרואן, אשר, לדעת הנתבעים, חנו במקום אסור, ובכך הכבידו על יציאת המאזדה מהחניה ותרמו לפגיעת המאזדה בסקודה, הוגשה הודעת צד ג' נגד הבעלים של שני כלי רכב אלו (להלן: מוריסוף ואופיר).

2.     הנתבעים הכירו באחריותם כלפי התובעת לגרימת התאונה. לאור האמור במסמך "חישוב סכום פיצויים ואישור עבור הפסדים" מיום 17.11.2012 (ת/1) שהציגה התובעת, הכירו הנתבעים בנזקים שנגרמו לתובעת בגין הפסד השתתפות עצמית, ירידת ערך וכינון (בסך כולל של 4,674 ש"ח), אך כפרו בהפסד הנחת פרמיה בסך 1,800 ש"ח בהעדר ראייה לרכיב נזק זה. ארונובסקי העיד כי סכום זה מהווה ממוצע של ביטוחים, אולם לא המציא אסמכתא כתובה המעידה על כך.

3.     במישור היחסים בין התובעת לנתבעים, הוכיחה התובעת את חובת הנתבעים לפצותם בסכום של 4,674 ש"ח. לא הוכח גובהו של הפסד הנחת העדר תביעות.

4.     מוריסוף הגישה כתב הגנה להודעת צד ג' שהינו סתמי ונטול טענות של ממש. היא לא התייצבה לישיבה ביום 3.1.2013, על אף שזומנה כדין, והנתבעים (המודיעים בהודעת צד ג') זכאים לקבלת פסק דין נגדה. 

5.     אחריותה של אופיר -  הרשקו הציג שרטוט שערך (נ/1), ובו סימן את מקום חניית כלי הרכב בזירת התאונה. מהשרטוט ומהסבריו של הרשקו עולה כי הסיטרואן של אופיר (שסומן בשרטוט באות ב') והסיטרואן של מוריסוף (שסומן בשרטוט באות א') חנו במקום אסור באופן שהכביד על יציאת המאזדה מהמקום בו חנתה, כאשר הסיטרואן של אופיר הגביל את מרחב התימרון של המאזדה בעת יציאה מחניה (כדברי הרשקו: "גרמת לי לתמרן קדימה ואחורה מספר פעמים") ואילו הסיטרואן של מוריסוף חסם את שדה הראייה של נהג המאזדה בעת יציאה מחנייה.  לדברי הרשקו, כלי הרכב של אופיר ומוריסוף חנו במקום אסור לחנייה, בו שפת המדרכה צבועה בפסים אדום - לבן.

אופיר הודתה כי החנתה את הסיטרואן במקום צבוע אדום - לבן, אך טענה כי קצין הביטחון של בית החולים התיר לה זאת, וכי כך נהוג מימים ימימה. היא אף הציגה מכתב של אגף ההנדסה של עירית צפת (צג/4) בו צויין כי ועדת התימרור של העיריה לא אישרה צביעת מדרכות בחלקו האחורי של בית החולים. לטעמי, אין ממש בטענה זו, שהרי הכללים נקבעים על פי התימרור בדרך ולא על ידי הקב"ט. מהמכתב צג/4אין להסיק מאומה לענייננו.

כאשר הציג לה הרשקו שתי תמונות של רכבי סיטרואן (נ/2), שצולמו בחניית בית החולים, וביקש ממנה לאשר כי רכב ב' המופיע בתמונה (ולטענתו, הינו אותו רכב ב'של אופיר המופיע בשרטוט) הינו רכבה, כפרה בכך אופיר, וטענה כי התמונה בה נראה רכב א' (אשר, לטענת הרשקו, הוא רכב א' שבשרטוט) היא תמונת רכבה.  עולה מכך, כי לאור דברי אופיר,  רכב א' המופיע בשרטוט הינו הרכב שלה, ולא רכב ב'.

לאור דברים אלו של אופיר, הרי מהשרטוט עולה כי הרכב שלה (ולא של מוריסוף) הוא אשר חסם את שדה הראייה של הרשקו, כשביקש לצאת מהחניה, בעוד שהיה זה רכבה של מוריסוף אשר הגביל את מרחב התימרון של הרשקו, ואילץ אותו לתמרן קדימה ואחורה מספר פעמים.    

אופיר הודתה כי חנתה במקום אסור, אולם הציגה תמונות (צג/1 - צג/3) לתמיכה בטענתה כי שטח החנייה הינו רחב דיו, ואין בו כדי להכביד על נהג היוצא ממקום חניה. אכן, מהתמונות עולה כי רוחב הכביש מאפשר תמרון קל לנהג המבקש לצאת מהחניה. אולם בהנחה שהסיטרואן של אופיר חנה במקום בו סומן בשרטוט כרכב א'(כדברי אופיר, שזיהתה את רכבה בתמונה נ/2) - הרי למרות רוחב הכביש, הגביל רכב זה את שדה הראיה של נהג רכב היוצא מהחניה. לאור זאת, סבירה עד מאד גרסתו של הרשקו, לפיה הסיטרואן של אופיר הגביל את שדה ראייתו, אילץ אותו לנסוע בהילוך אחורי למרחק רב יותר וכתוצאה מכך - פגע ברכב התובעת.

סבורני כי אף לנוכח הגבלת שדה הראייה על ידי אופיר, ואולי דווקא בגללה, חב הרשקו בזהירות מופלגת בעת שיצא מהחניה.  אשמו התורם הינו בשיעור 50%, ומכאן שעל אופיר לפצותו רק במחצית הסכום בו הוא מחוייב כלפי התובעת.

6.     אשר על כן, הנני מורה כדלקמן:

א.     הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 4,674 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה; (2) הוצאות משפט בסך כולל של 600 ש"ח    בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.

ב.     צד שלישי מס' 1 (מוריסוף) תשלם לנתבעים את כל הסכומים שהם חוייבו לשלם לתובעת, וכמו כן הוצאות משפט בסך 500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.

ג.       צד שלישי מס' 2 (אופיר) תשלם לנתבעים את מחצית  הסכומים שהם חוייבו לשלם לתובעת, וכמו כן הוצאות משפט בסך 250 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.

ניתן היום,  כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.