ביום 12.12.10, בעת שרכבה של התובעת חנה במקום חניה מוסדר של הנתבעת, בחוף הכרמל בחיפה, נפל עמוד תמרור על הרכב וגרם לו לנזקים, אותם תובעת התובעת מהנתבעת.
לטענת הנתבעת, אינה אחראית לפיצוי התובעת בגין נזקיה, הואיל וביום האירוע שררו תנאי מזג אוויר חריגים, קשים במיוחד, המלווים בגשמים עזים, סופות רעמים, סופות חול ורוחות עזות.
כן נטען עוד בכתב ההגנה כי הנתבעת לא התרשלה וכי נערכה, כמידי שנה, לקדם את מזג האוויר החורפי ונקטה בכל האמצעים הנדרשים על מנת למנוע נזקים כתוצאה מאירועי מזג האוויר.
למרות כן, וחרף מאמצי הנתבעת, לא היתה יכולה למנוע את נפילת העמוד וגרימת הנזק לרכב התובעת וזאת בהיות מזג האוויר באותו יום חריג.
בכתב הגנתה, טוענת עוד הנתבעת כי הנזק לרכבה של התובעת נגרם כתוצאה ממעשי רשלנות שלה, של התובעת, שהחנתה את רכבה באותו מקום, ליד אותו עמוד התמרור וכאשר, בין היתר, התובעת לא צפתה את הסכנה על אף שאדם סביר וזהיר היה צופה אותה (סע' 9ד' לכתב ההגנה).
משמע, מכתב הגנה זה עולה כי התובעת, כאדם סביר, היתה צריכה לצפות את נפילת התמרור על רכבה.
מאידך, הנתבעת, שעליה לא חלים, כנראה, כללי הסבירות, לא היתה צריכה לצפות את נפילת התמרור ולכן לא היתה מחוייבת בנקיטת צעדים למניעת נזק, לרבות הצבת איסור על חניה ליד התמרור.
לגופו של עניין, הנני דוחה את כל טענות הנתבעת כחסרות כל ממש וקובעת כי הנתבעת לא הוכיחה את שנטען בכתב הגנתה.
הנתבעת לא הוכיחה כי עשתה דבר כלשהו כדי לחזק את עמודי התמרורים לקראת החורף או אף לבדוק את מידת חוזקם.
נהפוך הוא; התובעת הוכיחה כי חיבורו של אותו עמוד תמרור לקרקע היה אחר מחיבורם של כל יתר העמודים וכי היה זה חיבור שטחי ביותר שברור הוא לכל המתבונן בו, לאחר נפילתו, כי הוצב בצורה חסרת בטיחות בעליל.
התובעת אף העידה כי למרות שעמוד התמרור חובר שוב למקומו לאחר האירוע - הינו שב ונופל פעם נוספת אף השנה, כמו בשנה הקודמת בה התרחש האירוע, ובסופו של דבר - הנתבעת משאירה אותו כך, כמופיע בתצלום תק/2 ואינה דואגת כלל להצבתו מחדש.
אינני נכונה לזקוף לחובתה של התובעת את העובדה כי טענתה בדבר חיבור רשלני של עמוד התמרור לקרקע לא גובתה על ידי מומחה מטעמה, כאשר, לקביעתי, אין צורך בחיזוק טענה זו על ידי עדות של מומחה והדברים הינם ברורים וחד משמעיים לכל, גם למי שאינו מומחה.
מכל מקום, אם סברה הנתבעת כי יש מקום בחוו"ד של מומחה לעניין זה, היה עליה לעשות לזימון מומחה מטעמה ולא להטיל על האזרח מטלה נוספת והוצאה כספית נוספת.
הנני קובעת כי הוכח שהנתבעת הפרה את חובתה לדאוג לבטיחות הדרכים והמתחמים הציבוריים שברשותה וכי הינה אחראית לפיצוי התובעת בגין כל נזקיה.
הוכח כי לרכב התובעת נגרמו נזקים בסך של 6,239 ש"ח, כעולה מדו"ח השמאי שלא נסתר.
כן נשאה התובעת בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 700 ש"ח.
בסה"כ 6,939 ש"ח.
אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת את הסך של 6,939 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.4.11 ועד התשלום המלא בפועל.
כן הנני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת את הסך של 1,200 ש"ח בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.