1. א. הנתבע הזמין את התובע לבצע עבורו שער כניסה לחצר ושער חניה לרכב וכן קנה מנוע חשמלי והיה על הנתבע לשלם עבור כל אלה סך של 11,500 ש"ח.
בנוסף לשערים ולמנוע, ביצע התובע עבודת בטון ויציקות + בניה תמורת סך
של 4,500 ש"ח.
את הסך של 4,500 ש"ח קיבל התובע בתחילת העבודה, אך את הסך של 11,500 ש"ח טרם שילם הנתבע לתובע ובשל כך הגיש התובע תביעה זו לחייב הנתבע לשלם לו הסכום שטרם שולם.
2. א. לטענת הנתבע, סוכם עם התובע, שעל התובע לבצע שער כניסה ראשי על פי מפרט מיוחד בעלות של 10,000 ש"ח ועל מנת שלא תהיינה אי הבנות בקשר לצורת השער, לקח הנתבע את התובע למקום מסוים על מנת להראות לו דוגמא של שער ורצה שער דומה.
התובע התחייב לבצע את העבודה לא יאוחר מ-7 ימי עבודה והנתבע שילם לתובע על חשבון העבודה סך של 10,000 ש"ח - סכום העולה על שווי העבודה שביצע התובע בפועל.
ב. עוד טוען הנתבע, שבמהלך ביצוע העבודה, סוכם על עבודה נוספת של יציקת רצפת בטון ובניית קיר בעלות של 5,000 ש"ח, אך התובע הפר הפרה בוטה ויסודית את התחייבויותיו בכך, שהעבודה נמשכה 85 ימים במקום 7 ימים וסחבת זו גרמה לנתבע עוגמת נפש וכמו כן, העבודה בוצעה ברשלנות ובחוסר מקצועיות, תוך סטייה ניכרת מתנאי המפרט, למשל: אורך השער היה 4.9 מטר במקום 5.5 מטר.
3. בחנתי היטב את טענות הצדדים ולאחר בחינת ושקילת טענות אלו, אני מחליט כדלקמן:
א. כתבי הטענות מעלים שאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ושאלות אלו נובעות אך ורק מהטעם, שבעת שהצדדים סיכמו על העבודות שעל התובע לבצע, לא נערך מסמך המסדיר את התנאים שסוכמו על ידם וכך נוצרה מחלוקת בדבר המחיר המוסכם לעבודת השערים והמנוע ובדבר המחיר בעד תוספות העבודה. ממחלוקת הנ"ל עולה, שבעוד שהתובע טוען, שהיה על הנתבע לשלם עבור כל העבודה, כולל התוספת סך של 16,000 ש"ח (11,500 ש"ח בעד השערים והמנוע וסך של 4,500 ש"ח בעד העבודות הנוספות) טוען הנתבע שסוכם בין הצדדים, שעלות כל העבודה מגיעה לסך של 15,000 ש"ח (סך של 10,000 ש"ח בעד השערים והמנוע וסך של 5,000 ש"ח בעד העבודות הנוספות.
ב. בעוד שהתובע טוען, שהוא ביצע את כל העבודה ולכן מגיעה לו היתרה הבלתי מסולקת בסך של 11,500 ש"ח, טוען הנתבע, שהעבודה אותה ביצע התובע הייתה עבודה בלתי מקצועית ובלא מיומנות ועוד טוען הנתבע, שבמקום שהתובע יבצע את העבודה במשך 7 ימי עבודה, נמשכה העבודה 85 ימים.
ג. א) הנתבע לא הביא כל ראיה לטענה, שהעבודה שבוצעה על ידי התובע הייתה בלתי מקצועית או ללא מיומנות ואילו התובע גם לא הביא כל ראיה על הסכומים שסוכמו בין הצדדים.
ב) לאחר תום הדיון, העביר התובע הבהרה בכתב לבית המשפט, לפיה מצא, שנפלה טעות בחישוב הכספים שקיבל בסך של 4,500 ש"ח בלבד (5,000 ) לדברי הנתבע ועוד ניסה להבהיר סכומים שנתקבלו.
בהודעת הבהרה זו, ניסה התובע להביא עובדות חדשות, שלא הובאו במהלך הדיון ולכן, אין לי צורך להתייחס לעובדות אלה, כגון: "לציין כי בכל פעם שנתן לי מר כובשי כסף החתים אותי אבל לא ראיתי את הפרוט. וכן ההסכם עליו חתמתי רק כשהגשתי התביעה ראיתיו בחזרה".
בית המשפט מתייחס לעובדות ולראיות שהובאו בפניו במהלך הדיון ואין מקום להוסיף טענות או עובדות לאחר שתם הדיון.
ד. מכל מקום, התובע מציין בכתב התביעה, שהוא קיבל עבור העבודות הנוספות סך של 4,500 ש"ח ואילו עבור עבודות השער והמנוע בסכום של 11,500 ש"ח לא קיבל.
בהודעת ההבהרה שהעביר התובע אחרי מועד הדיון, מאשר התובע, שכל פעם שהנתבע נתן לו כסף הוא החתים אותו, אך לא ראה את הפירוט.
הפירוט של התשלומים מופיע על גבי מסמך שהנתבע צרף לכתב ההגנה ובאין סתירה לרישומים אלה, אני קובע שהנתבע שילם לתובע סך של 10,000 ש"ח ולא 4,500 ש"ח כפי שציין התובע בתביעתו.
ה. א) למרות האמור לעיל, אני קובע, שבכל מקרה עדיין חייב הנתבע לתובע סך של 5,000 ש"ח - זאת גם עולה מהנטען בכתב ההגנה.
הנתבע טוען בכתב ההגנה, שעלות כל העבודה הייתה 15,000 ש"ח והוא שילם רק 10,000 ש"ח. גם בעדותו בבית המשפט אומר הנתבע, שעל השער והפשפש סוכם סך של 10,000 ש"ח ועל עבודת בטון, שהיא עבודה נוספת סוכם סך של 5,000 ש"ח. (עמ' 2 לפ',ש' 16- 18),כך - שלמעשה- אין מחלוקת מהותית על גובה הסכומים עליהם הוסכם בין הצדדים.