פסק-דין בתיק ת"ק 29316-07-13

לתובע ולרעייתו  גברת סיטיאון  אלגרה היה, במועדים הרלוונטים לענין תביעה זו, חשבון בנק משותף, חשבון מספר 33000356657 בבנק לאומי סניף 925 באשקלון.

במסגרת הליכי הוצל"פ שננקטו כנגד אשת התובע בתיק הוצל"פ 01-59110-11-7  הוטל עיקול על החשבון המשותף האמור לעיל.

מדובר בהליכי הוצל"פ שלפיהם הזוכה הוא משרד הבריאות- בית החולים ברזילי והחייבת היא אשת התובע.  את הזוכה ייצג בהליך הנתבע מס' 3.

לטענת התובע, הוטל העיקול האמור שלא כדין ומבלי שהיה לאשתו חוב כלשהו כלפי הזוכה באותו תיק הוצל"פ.  כיון שכך, טוען התובע כי על הנתבעים לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו  עקב הטלת העיקול האמור . 

אין חולק על כך כי ביום 30.6.04 הגיעו התובע ורעייתו לחדר המיון בבית החולים ברזילי באשקלון. לאחר רישומה של אשת התובע בחדר המיון  לא נזקקה אשת התובע לטיפול כשלהו , לאחר שעניינה הנוגע להוצאת עצם זר מעינה טופל על ידי אישה אחרת אשר היתה בחדר המיון ושאינה קשורה לצוות הרפואי . על פי עדותו של התובע, לאחר שלא נזקקה אשתו לטיפול רפואי הוא פנה למשרד הרישום בחדר המיון והודיע על כך שהוא ורעייתו עוזבים את  המקום.

אין חולק על כך שבפועל ועל אף רישומה של אשת התובע בחדר המיון ביום 30.6.04 , היא לא קיבלה בפועל טיפול רפואי כלשהו באותו יום.

על אף שאשת התובע לא קיבלה את הטיפול הרפואי פנתה הנתבעת באמצעות הנתבע 3 בדרישה מאשת הנתבע לשלם בגין טיפול רפואי שאותו היא לא קיבלה.  בהמשך, משלא נענתה אשת התובע לדרישת הנתבעים לשלם בגין ביקורה בחדר המיון מיום 30.6.04, נקטו הנתבעים 1 ו - 2 הליכים ותביעתם הוגשה להוצאה לפועל.

לטענת התובע, נגרמו לו נזקים רבים עקב הטלת העיקול על החשבון המשותף ובעיקר הוא מתייחס לנזק תדמיתי ולכך שהוטלו הגבלות הנוגעות לפעילותו בחשבון המשותף האמור. התובע גם טוען לנזק גופני שנגרם לו עקב נקיטת הליכי ההוצאה לפועל כנגד רעייתו והטלת העיקול על החשבון המשותף שלא כדין. כבר בשלב זה ניתן לומר שביחס לנזקים הגופניים להם טוען התובע, דהיינו החמרה במצב בריאותו ואישפוזו מאוחר יותר, לא עלה בידי התובע קשר סיבתי בין השניים.

משלא קבלה אשת התובע טיפול רפואי כלשהו בביקורה בחדר המיון ביום 30.6.04 לא היה מקום לייחס לה חוב  בגין כך  כלפי הנתבעים  1 ו 2 . אין צריך לומר שעל עצם הרישום בחדר המיון לא היה על אשת התובע לשלם תשלום כלשהו, כפי שהסכימה לכך נציגת הנתבעות 1 ו 2 בדיון מיום 27.3.14.

משלא היה על אשת התובע לשלם   בגין ביקורה בחדר המיון באותו מועד, הרי שלא היה מקום לנקוט נגדה בהליך כלשהו לגביית חוב בגין אותו ביקור.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעות 1 ו 2 , לפיה נוהלי העבודה המקובלים בחדר המיון אינם מאפשרים  לבחון האם בפועל קיבל מי שמתייצב בחדר המיון את הטיפול הרפואי.  במקום בו מוצאות לנכון  הנתבעות 1 ו 2 לנקוט הליכים לגביית חוב כנגד מי שביקר בחדר המיון היה עליה לוודא תחילה שאכן קיבל המבקר בחדר המיון את הטיפול  הרפואי האמור שרק בגינו יש לשלם ולא להסתפק בכך שמי שמבקשים לייחס לו חוב אך נרשם בחדר המיון.

משבחרו הנתבעות לקיים נוהל עבודה לפיו מחוייב המבקר בחדר המיון רק עלפי רישומו מבלי לוודא שהוא קיבל טיפול רפואי, עליהן להביא בחשבון כי יכול שיהיו מבקרים אשר בפועל לא יקבלו טיפול רפואי ושאין עליהם לשלם. בהקשר זה יש לציין עדותו של התובע לפיה בפועל ובטרם עזיבת חדר המיון הוא ניגש למשרד חדר המיון והודיע על עזיבתו ללא קבלת הטיפול הרפואי לו נעשה רישום קודם לכן.

דא עקא שהעיקול על החשבון המשותף האמור הוטל לאחר שנשלחה לאשת הנתבע אזהרה במסגרת הליכי ההוצל"פ. מדובר באזהרה שהעתקה הועבר לבית המשפט על פי ההחלטה מיום 27.3.14. עיון  בנספח ה' לנספחים שהוגשו  עלפי אותה החלטה מעלה כי לאשת התובע הומצאה אזהרה וזאת בדרך של מסירתה לתובע עצמו ביום 27.6.11 . בהחלטה שניתנה במסגרת תיק ההוצל"פ האמור מיום 27.10.11 נקבע כי החייבת קיבלה את האזהרה בתיק במסירה מלאה. כיון שכך, הרי שנסתרת טענת התובע לפיה הוא או רעייתו לא קיבלו אזהרה כלשהי במסגרת הליכי ההוצאה לפועל טרם הטלת העיקול על חשבונם. 

החייבת לא פנתה בהתנגדות כלשהי להליכי הוצאה לפועל לאחר שקיבלה את האזהרה האמורה ובכך היא תרמה באופן משמעותי להנחת תשתית שעל פיה הוטל צו העיקול מאוחר יותר.  במקום בו היתה החייבת מגישה התנגדות ומעלה טענותיה ובמקום בו   היו מתקבלות טענותיה, קרוב לוודאי שלא היה ניתן צו עיקול על החשבון המשותף.

סבור אני כי ניתן לומר שככל הנוגע להטלת העיקול, יכול היה הדבר להימנע במקום בו היתה מגישה החייבת התנגדותה  . מאידך, עצם נקיטת הליכי ההוצאה לפועל כנגד החייבת, היתה נמנעת  במקום בו היו בוחנות הנתבעות 1 ו 2  אם קיבלה אשת התובע טיפול רפואי כלשהו, שאז היה מתברר לה שהיא לא קיבלה טיפול רפואי בביקורה בחדר המיון ביום  30.6.04  ועל כן לא היה עליה לשלם בגינו. 

בנסיבות אלה נראה לי לקבוע כי האחריות להטלת העיקול על חשבון המשותף רובצת בעיקרה לפתחה של אשת התובע מאחר והיא לא הגישה התנגדות אלא שאין בכך כדי  לשלול אחריותן של הנתבעות 1 ו 2 ביחס לעצם נקיטת ההליך בגין חוב שלא היה.

אשר לגובה הנזק הנטען על ידי התובע, פרט לעדותו ביחס לנזק תדמיתי שנגרם לו הוא לא הביא עדויות או ראיות נוספות לכך .

בנסיבות הענין נראה לי לחייב את הנתבעות 1 ו 2 לפצות את התובע בסך 1,500 ש"ח .

דין התביעה כנגד הנתבע 3 להידחות  מאחר ולא נמצא כי הנתבע 3 ידע על העדר קיומו של חוב של אשת התובע כלפי בית החולים טרם נקיטת ההליך על ידו. לענין זה פעל הנתבע 3 על פי הנחיית שולחתו מבלי שזו הביאה לידיעתו דבר העדר קבלת הטיפול הרפואי בפועל.