ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חיפה
|
24504-04-11
03/11/2011
|
בפני השופט:
רחל חוזה סגנית נשיא (בדימ')
|
| - נגד - |
התובע:
1. ברוריה גרנדיר
2. עידו גרנדיר
3. איתן גרנדיר
|
הנתבע:
חברת פרטנר תקשורת בע"מ
|
| פסק-דין |
התובעת 1 (להלן: "התובעת") הינה אלמנתו של ד"ר אהוד גרנדיר ז"ל (להלן: "המנוח") ואילו התובעים 2 ו-3 הינם בניהם של בני הזוג, שצורפו לכתב התביעה כתובעים, מחמת שהיו נוכחים במגעים שבין הוריהם והנתבעת ואשר, אכן, לא היה מקום לצרפם כתובעים, בהעדר יריבות בינם לנתבעת.
מכל מקום, התובעת הצהירה כי היא שהתקשרה עם הנתבעת בהסכם וכי אין מניעה שפסק הדין, ככל שיינתן, יהא מכוון כלפיה בלבד.
מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש בכתב התביעה, שאושר על ידי התובעת, עולה כי בחודש אפריל 2009 סוכם בין המנוח לסוכן של הנתבעת כי אם המנוח ינייד 4 מנויים שהיו לו ברשתות סלקום ופלאפון לרשת הנתבעת, כלקוח עיסקי מועדף, תחזיר הנתבעת למנוח את דמי היציאה מן החברות הקודמות, סלקום ופלאפון, עפ"י קבלות בדבר התשלום שיוצגו לה על ידי המנוח.
כל זאת, כאשר המנוח התנה את התקשרותו עם הנתבעת בכך שהיא תישא בהוצאות ניתוקו מן החברות הקודמות והנתבעת הסכימה לכך.
כן נטען בכתב התביעה כי סוכם שהנתבעת תעניק למנוח, כמתנה, מחשב מיני נייד ומצלמת רשת סלולארית.
לאחר אותו מפגש ראשון, נערך מפגש שני בין המנוח לנציג הנתבעת, בו הוצגו בפני סוכן הנתבעת סכומי עמלות היציאה הנדרשים מן המנוח על ידי סלקום ופלאפון.
סוכן הנתבעת אישר כי הינו נכון לבצע את העיסקה, כפי שסוכמו תנאיה במפגש הראשון וכי אין כל בעיה מצד הנתבעת לשאת בהוצאות הניתוק.
כן אישר כי אף כל תנאי העיסקה - עומדים בעינם.
בין הצדדים סוכם כי המנוח יקבל את השיפוי הכספי בגין תשלומיו לחברות האחרות, בדרך של זיכוי חודשי קבוע שיתמשך על פני 36 חודשים.
בנסיבות אלה, הסכים המנוח ונציג הנתבעת לחתום על הסכם ההתקשרות ביניהם וזה אכן נחתם. נציג הנתבעת התחייב לשלוח עותק של ההסכם החדש למנוח, וזאת לאחר שילובו במערכת הממוחשבת של הנתבעת, אך לא עשה כן ועד עתה, למרות פניות חוזרות ונשנות של התובעת ובניה אל הנתבעת, לא נתקבל על ידם דבר.
בכתב התביעה נטען עוד כי בחודש מאי 2009, שילם המנוח לחב' סלקום את הסך של 1,695.55 ש"ח ולחב' פלאפון את הסך של 4,787.47 ש"ח, כעמלות יציאה וכי מסר את הקבלות לנציג הנתבעת.
בחודש יולי 2009 נפטר המנוח והבעלות במנויים ברשת הנתבעת הועברה לאשתו, היא התובעת.
בחודש דצמבר 2009, פנו התובעת ובניה אל נציגי הנתבעת בדרישה למלא את תנאי ההתקשרות, כמפורט לעיל, בכל המתייחס להחזר קנסות היציאה וקבלת המחשב הנייד וכן לזיכוי בעבור חיובה של התובעת בגין מצלמת הרשת הסלולארית, חיוב שנעשה בניגוד למוסכם.
כן דרשו לקבל את הסכם ההתקשרות החתום על ידי הצדדים.
כל פניותיהם של התובעת ובניה לא נשאו פרי והנתבעת המשיכה לחייב את התובעת בסך של 66 ש"ח לחודש בגין המצלמה הסלולארית, שסוכם, כאמור, כי תינתן ללא כל תשלום.
במהלך פניות התובעת ובניה אל נציגי הנתבעת, בדרישה ליישום תנאי ההסכם, סוכם כי התובעת תחזיר לנתבעת את המצלמה הסלולארית והנתבעת תבטל את חיובי התובעת בגין אותה מצלמה ותחזיר לה את כל שחוייבה בגין המצלמה עד אותו מועד (12 תשלומים חודשיים של 66 ש"ח כל אחד).
התובעת החזירה את המצלמה לנציג הנתבעת, מר דותן מעידו, שהתחייב לסדר את עניין ביטול החיוב בגין המצלמה, אך למרות כן וכאשר המצלמה לא נמצאת כלל ברשות התובעת, המשיכה הנתבעת לחייב את התובעת מידי חודש בחודשו בסך של 66 ש"ח.
בכתב התביעה, פורטו פניות מרובות שנעשו אל הנתבעת ולא נענו עניינית והצעות של הנתבעת, שלא היו הולמות.
התובעת ובניה חזרו בעדותם בביהמ"ש על כל הנטען בכתב התביעה, כאשר כל אחד מהם מוסר את גירסתו ביחס לאירועים בהם היה מעורב.