פסק-דין בתיק ת"ק 20465-12-11

2.       הנתבע הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד, במסגרתם טען כי התובע הוא מלווה בריבית בשוק האפור וכי בפועל הסכום שהתקבל הוא 5,800 וכל יתרת הסכום היא ריבית. עוד טוען הנתבע כי למעשה שילם את מלוא הסכום ואף יותר (15,000 ש"ח). עוד טוען הוא כי רכש עבור התובע, בשל איומים, מספר מוצרים והלה אף נטל ממנו טבעת זהב ושואב אבק. על כן הגיש הוא תביעה שכנגד ועתר לסכומים בשווי המוצרים.

3.       הצדדים העידו בפני וכן העידו עדים.

4.       הנתבע הודה כי קיבל הלוואה, אלא שטען שהיה זה בסך של 5,800 ש"ח בלבד ואילו הוסכם על תשלום 13,300 ש"ח כאשר ההפרש מהווה ריבית. הנתבע טוען כי זוהי ריבית אסורה בהתאם לחוק  הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 . התובע הציג הסכם עליו חתום לטענתו הנתבע. הנתבע טען כי לא זה החוזה עליו חתם ולטענתו בחוזה עליו חתם היה מצוין במפורש בסך של 5,800 ש"ח, אך הוא לא קיבל עותק ממנו.

5.       אינני מקבל טענה זו ואני מעדיף בעניין זה את עדות התובע. אציין כי קביעתי זו עניינה בכך שזהו החוזה עליו חתמו הצדדים, אלא שמקובלת עלי טענת הנתבע כי אינו משקף את הסכום האמיתי שקיבל לידיו. אינני מקבל את טענת התובע לפיה לווה מפלוני סכום של 13,300 ש"ח על מנת לתתם לנתבע מבלי לקבל דבר. אין בכך היגיון ולא השתכנעתי שמדובר ביחסי חברות קרובים כפי שתיאר התובע.  עדיף בעיני כי התובע הלווה לתובע, אשר היה במצוקה, סכום כסף וקיבל עבורו ריבית. יחד עם זאת לא הובאו בפני ראיות מהן אוכל להסיק את הסכום האמיתי שהועבר לנתבע ומכאן את שיעור הריבית. על כן אינני יכול לקבוע כי היא מנוגדת לשיעור המרבי בחוק  הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 .

6.       כאשר נקבע כי הנתבע קיבל הלוואה והתחייב להשיב סך של 13,300 ש"ח עליו הנטל להוכיח כי השיבה. הנתבע לא עמד בנטל זה. לא הובאו כל ראיות בנדון. אדרבא - דווקא טענות התובע  לאיומיו החוזרים ונשנים (ועדויות אמו ואחותו בעניין) מלמדות על כך שלא פרע את חובו שאחרת מדוע שיאוים.  כמו כן לפחות אחד התשלומים נטען שהיה בשיק של המעביד. ניתן היה לנסות לקבל העתק מהשיק מהבנק ולהוכיח כך את התשלום אך הדבר לא נעשה ולא נעשה אף ניסיון.

7.       עוד ראיתי  לציין כי בעדותו של הנתבע נמצאו סתירות מהותיות. כך למשל טען הוא בסעיף 42 לכתב ההגנה כי לא התפנה לחדר מיון למרות שהוכה על ידי התובע ואולם בעדותו בפני טען אחרת ולא ידע להסביר את הסתירה (5/26) . פרט זה מקשה מתן אמון בעדותו.

8.       אינני מקבל את עדותו הנתבע לפיה רכש עבור התובע מוצרים או שהתובע גנב ממנו מוצרים. לא הובאה לכך כל הוכחה. אדרבא. אם אכן רכש הנתבע מוצרים, חזקה שהיה בידו קבלה, או שיכול היה לבקש מהחנות לשחזר את הקבלה. דבר זה לא נעשה.

9.       סיכומו של דבר. על הנתבע הנטל להוכיח פירעון ההלוואה והוא לא עמד בו. הוא הדין ביחס לתביעתו, אותה אני דוחה.

10.   התובע זכאי אפוא לסך של 13,300 ש"ח . היות ועובדות המקרה לא התבררו עד תום ואינני נותן אמון בגרסת התובע לפיה הלווה מטוב ליבו את הסכום, אלא סברתי שהוסכם על ריבית שאינה שולית, ראיתי שלא לפסוק הפרשי הצמדה וריבית וכן לא לפסוק הוצאות.

11.   התוצאה היא שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 13,300 ש"ח. הסכום ישולם בתוך 30 יום.  התביעה שכנגד נדחית. אין צו להוצאות.

12.   המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

13.   הודעה זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.

ניתן היום,  ג' שבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.