פסק-דין בתיק ת"ק 197-09-12

הרקע והצדדים

1.    התובע 1 הגיש תביעה כנגד הנתבעת ממנה קנה רכב משומש, בשל נזקים והוצאות שנגרמו לו לטענתו לאחר ובעקבות רכישת הרכב, ואשר לגישתו הנתבעת אחראית להם. במהלך הדיון התברר כי התובעת 2 - בתו של התובע 1 - הינה הבעלים הרשום של הרכב, למרות שהעסקה בוצעה על ידי התובע 1 לבדו, ולפיכך היא צורפה בהסכמתה כתובעת נוספת בתיק זה.

2.    לטענת התובע, נמסר לו מידע חלקי (במקרה הטוב) ושגוי (ואף מטעה), אשר בגינו החליט להתקשר בעסקה לרכישת הרכב, אלא שלאחר הרכישה התבררו לו העובדות הבאות:

2.1    הרכב לא עבר טיפול 75,000 ק"מ במוסך מורשה ולפיכך הוא נדרש לבצע בדיקה כללית לרכב וכן טיפול תקופתי, בעלות כולל של 2,934 ש"ח. לעניין דו"ח הטיפולים טען התובע כי הדו"ח לקוני בהתייחס לטיפול 75,000 ק"מ דבר המעיד שהטיפול לא נעשה, וכי נאמר לו שביצוע הבדיקה במוסך שאינו מורשה שולל את המשך אחריות היצרן לרכב.

2.2    הובטח לו כי יוחזר לו הסכום ששילם עבור בדיקת הרכב במכון בדיקה, והדבר לא נעשה.

2.3    נדרש  ממנו לבצע תיקונים ועבודות במוסך אחר, בעלות של 2,121 ש"ח.            

2.4    שווי הרכב היה פחות מהסכום ששילם עבורו, בהתאם לחוו"ד שמאי שצירף לכתב התביעה.

2.5    נגרמו לו הוצאות בגין נסיעות, חוות דעת שמאי, משלוח דואר רשום, הוצאות משפט ועוגמת נפש.

התובע העמיד את תביעתו על סכום כולל של 20,943 ש"ח.

3.    הנתבעת השיבה לכל אחת מהטענות כך:

3.1    היא מסרה לתובע דו"ח הטיפולים, כפי שקיבלה אותו וכפי שהודפס במחשב חברת אויס אשר טיפלה ברכב, ובהעברת כל המידע שברשותה יש משום עמידה בחיוביה כנדרש. כמו כן טענה הנתבעת כי בבדיקת הרכב לפני הקניה במכון בדיקה, נמצא שהמנוע תקין לחלוטין - דבר שאינו אפשרי בהעדר טיפול תקופתי נאות ובמועדו, לא כל שכן באם הרכב עבר כ- 32,000 ש"ח מאז נבדק, כטענת התובע.

3.2    לא הובטח לתובע כי תוחזר לו עלות בדיקת הרכב במכון, והדבר אינו מקובל.

3.3    התובע קיבל טופס גילוי נאות לפני רכישת הרכב, וכי התובע רכש את הרכב במצבו כמו שהוא "as is" ולפיכך אינו יכול לדרוש פיצוי בשל פגמים שנמצאו ברכב לאחר רכישתו, וכי לאחר הרכישה ניתנו לו מספר מוצרים נוספים וכנגדם חתם התובע על "הסכם לסילוק תביעות" בו התחייב שאין לו עוד טענות או דרישות כנגדה.

3.4    אין עליה חובה למכור את הרכב ב"מחיר מחירון", ועל אף זאת הרכב נמכר במחיר הנמוך ממחיר המחירון במועד ביצוע העסקה .

3.5    כל ההוצאות שהוציא התובע לטענתו אינן מקימות לו עילה לתשלום שכן הם הוצאו על ידו על פי בחירתו, בניסיונותיו לגרום לנתבעת לשלם סכומים שאינם מגיעים לו.

4.    במהלך הדיון התייחס התובע לחתימתו על כתב הסילוק, וטען כי צייר עיגול סביב רישום החלקים שנמסרו לו, ועליהם בלבד חתם. לדברי התובע, סעיף 3 לטופס ההתחייבות - הקובע כי בהסכמה זו יש בכך כדי למצות את מלוא דרישותיו והתחייבויותיו כלפי הנתבעת - לא נכלל בתוך העיגול שצייר ולכן חתימתו אינה מתייחסת לכך והוא לא ויתר על כל זכות או דרישה.

דיון והכרעה

5.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, הכל כפי שיפורט להלן.

6.    בהקשר לנטל השכנוע קבע בית המשפט העליון בתיק רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ (2003),  פ"ד נז(4) 981 כי :