פסק-דין בתיק ת"ק 012407/04

התובע שבפני, ביחד עם הגב' אריאלה קינדלר, הם הבעלים של דירה ברחוב העליה השניה בהרצליה.

לטענת התובע, ביום 30.5.02, חתמו התובע והנתבעת על הסכם שכירות לשנתיים, מיום 1.6.02 עד 31.5.04. השנה השנייה הייתה אופציה שמומשה על ידי הנתבעת. לטענת התובע, הוא הודיע לנתבעת בחודש מרס 2004 שבתום תקופת השכירות עליה לפנות את הדירה. לדבריו, הוא חזר על הודעתו זו גם בכתובים, ביום 14.5.04 ו - 25.5.04. לטענתו, הנתבעת סרבה לפנות ופינתה את הדירה רק ביום 31.7.04. בנוסף לפינוי המאוחר, נגרמו לתובע נזקים נוספים ובהם קשיים בהשכרה, הצורך לסייד את הדירה בעת הפינוי, מאחר שהדירה הוחזרה לא מסויידת. בנוסף, טוען התובע, דמי השכירות לחודש מאי לא שולמו ועל הנתבעת לשלם גם פיצוי מוסכם על איחור בפינוי בסך 40 $ ליום. לדבריו, לאחר תום תקופת השכירות שילמה הנתבעת סך של 6,120 ש"ח וסכום זה נוכה מסכום התביעה. לפיכך, תבע התובע סך של 12,680 ש"ח.

לטענת הנתבעת, היא לא חתומה על הסכם השכירות עם התובע, אלא בעלה לשעבר. לטענתה, למרות בקשותיה, לא הסכים התובע לחתום עמה על חוזה חדש ולפיכך הוא מנוע מלהסתמך על החוזה הישן. לטענתה, היא פנתה אל התובע מספר פעמים לאורך השנים וביקשה שיבצע תיקונים נחוצים בדירה, אך הוא לא ביצע תיקונים אלה. הנתבעת נאלצה לבצע את התיקונים בעצמה. אמנם הופחתו 1,127 ש"ח מדמי השכירות בגין עלות התיקונים, אך סכום זה אינו מכסה את התיקונים כולם ונותר סכום של 127 ש"ח שעל התובע להשיב לנתבעת. הנתבעת ביקשה לצרף לכתב התביעה את בעלה הנוכחי, רונן סלומון, שגר עמה בדירה מאז ספטמבר 2003. הנתבעת טענה, כי הודיעה לתובע בתחילת חודש מאי על רצונה לסיים את השכירות בדירה. היא אמרה לתובע שתפנה את הדירה ב - 1.8.04. לטענתה, לאורך תקופת השכירות רק הכניסה שיפורים בדירה, ולכן לא נכונה טענת התובע לענין אופן השארת הדירה. הנתבעת טוענת שלא קיבלה את מכתב התובע מיום 14.5 ואילו המכתב הנושא תאריך 25.5.04 נכתב, לטענת הנתבעת, לאחר שהיא הודיעה לתובע הן בעל פה והן בכתב על כוונתה לסיים את החוזה ובתגובה לכך. לטענתה, הודעתה נמסרה לתובע בחודש מאי, למעלה מחודשיים לפני מועד הפינוי עליו הודיעה, כנדרש גם על פי החוזה. הנתבעת מפרטת את הנזקים בדירה שביקשה שהתובע יתקן וכן את השיפורים שהכניסה לדירה בעצמה. הנתבעת הציגה צילום של שני שיקים שצרפה למכתבה מיום 23.5.04, בגין שכר דירה לחודשים יוני ויולי 2004, על סך 3,063 ש"ח כל אחד. הנתבעת מכחישה את כל הנזקים הנטענים על ידי התובע, וטוענת כי שילמה שכר דירה עד יום הפינוי, כי  הודיעה לתובע יותר מחודשיים מראש על כוונתה לפנות את הדירה, כך שיכול היה למצוא דייר חלופי מבעוד מועד, כי החזירה את הדירה במצב העולה עשרות מונים על המצב שבו קיבלה את הדירה וכי לא נשאר כל חוב כלפי התובע.

בדיון שבפני נשאל התובע מתי הפקיד את השיקים ששילמה הנתבעת בגין החודשים יוני ויולי, שכן לכאורה - הפקדתם מצביעה על הסכמתו להארכת תקופת השכירות עד תום חודש יולי 2004, והתובע ציין כי הפקיד את השיקים רק בחודש אוגוסט 2004, על מנת להקטין את נזקיו, וזאת  - על פי עצת עורך דינו.

הנתבעת הגישה במעמד הדיון תמונות אשר צולמו בדירה, בהן רואים - לטענתה - את התיקונים אשר ביצע התובע בעצמו כדי לפתור את בעיית הנזילות. התובע טען כי הצילומים לא צולמו בדירה וכי הנזקים הנראים בתמונות אינם שייכים לדירתו. חלק נכבד מהדיון הוקדש לשאלה מי הודיע למי על סיום השכירות. לשם כך, היה דיון בשאלה אם אכן נשלח מכתבו של התובע הנושא תאריך 14.5.04 (נספח ג'1 לכתב התביעה) ואם כן - מתי. התובע לא יכול היה להציג לי אישור כי המכתב נשלח, והנתבעת ובן זוגה טענו שמעולם לא קיבלו מכתב זה, על פיו, לכאורה, התובע יזם את סיום השכירות ודובר על מועד סיום שהוא 31.5.04. באשר למכתב מיום 24.5.04, חותמת הדואר על המעטפה נושאת תאריך 25.5.04 והנתבעת טוענת שהתובע שלח מכתב זה רק לאחר שקיבל את מכתבה שלה מיום 23.5.04, לפיו היא מבקשת לסיים את החוזה ביניהם ב - 1.8.04.

יצוין, כי לכתב התביעה צורף עותק שונה של מכתב (נספח ג2), עליו הוסף בכתב יד תאריך 25.5.04 והוא שונה במקצת מהנוסח שצורף בדיון שנושא תאריך מודפס 24.5.04 ואשר נמצא בידי הנתבעת. בדיון עלתה גם השאלה של חתימת חוזה חדש בין התובע לנתבעת (ובעלה השני), כאשר הנתבעת טענה שפנתה לתובע מספר פעמים וביקשה לחתום חוזה חדש תחת החוזה שנחתם עם גרושה. התובע טען בהתחלה שלא הייתה פנייה כזו, אך בהמשך טען שהייתה פנייה כזו אך הוא סרב לה מאחר שלא היה בכוונתו להאריך את החוזה מעבר ל - 31.5.04 ולפיכך, לא ראה טעם בחתימת חוזה חדש.

לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה שגרסת הנתבעת ובעלה לכלל האירועים אמינה בעיני יותר מגרסתו של התובע.

ראשית, הכחשת התובע שהייתה פנייה לחתימת חוזה חדש ושינוי הגרסה בהמשך, עוררו בי סימני שאלה. הטענה לפיה לא ראה טעם לחתום חוזה חדש, מאחר שלא התכוון להאריכו מעבר ל - 31.5.04 אין בה הגיון רב, שכן מדובר על חוזה תקף לתקופה שמאוגוסט 2003 ועד סוף מאי 2004. גם אם התכוון התובע כבר באוגוסט 2003 שלא להאריך את החוזה עם הנתבעת (עניין שמוטל בעיני בספק, שכן המחלוקות בין הצדדים התעוררו מאוחר יותר), הרי שאין בכך כדי להסביר מדוע לא ירצה התובע שיהיה חוזה תקף, בין צדדים רלבנטיים, למשך תשעת החודשים שנותרו עד לסיום החוזה.

שנית, הכחשתו של התובע כי התמונות של איטום הנזילות בצורה חובבנית צולמו בדירתו, נראתה תמוהה. האמנתי לנתבעת ולבן זוגה שהתמונות צולמו בדירה.

שלישית, קיומם של שני נוסחים למכתב שכותרתו "גמר חוזה - פינוי הדירה" , האחד נושא תאריך 24.5.04 (שהוגש במהלך הדיון שבפני) והשני נושא תאריך בכתב יד 25.5.04 (נספח ג'2 לכתב התביעה), מחזקת את טענת הנתבעת, כי מכתב זה נכתב לאחר שהגיע לידי התובע המכתב של הנתבעת מיום 23.5.04 על כוונתה לפנות את הדירה. יתר על כן, נוסחו מתיישב יותר עם טענת הנתבעת, כי המכתב הנושא תאריך 14.5.04 לא נכתב באותו מועד, ומכל מקום לא נשלח אליה, מאשר עם טענת התובע, כי באותו מועד שלח לנתבעת מכתב כי עליה לפנות את הדירה ביום 31.5.04. במכתב הנושא תאריך 25.5.04 כותב התובע "בהמשך לשיחותינו בעל פה ובכתב הריני להביא לידיעתך כי עליי לפנות את הדירה ביום 31.5.04". ניסוח זה נשמע יותר כהודעה ראשונה מאשר כתזכורת. בנוסף, בסיום המכתב כותב התובע כי הוא מצרף את המכתב מיום 14.5.04. לא ברור מדוע יצרף התובע מכתב זה, בהעדר טענה מצד הנתבעת שלא נתקבל.

רביעית, התובע - למרות טענתו ששלח שלושה שרברבים לתקן את הנזקים בדירה - לא יכול היה להציג כל אסמכתא לכך, לרבות לא תשלום לשרברב אחד אפילו.

מן המקובץ עולה, כי אני מעדיפה את גרסת הנתבעת, שהיא זו שהודיעה לתובע, כי בכוונתה לסיים את השכירות ביום 1.8.04. הנתבעת שילמה לתובע שכירות בגין החודשים יוני ויולי 2004, והתובע הפקיד את השיקים בגין שכר הדירה. אני מסיקה מכל האמור שהתובע הסכים להמשך מגורי הנתבעת בדירה עד סוף חודש יולי 2004 ומכאן, שלא היה איחור בפינוי, או פינוי לאחר המועד המוסכם, כטענת התובע.

התובע לא הוכיח את טענותיו בקשר למצב הדירה כאשר עזבו אותה הנתבעת ובן זוגה. הנתבעת הביאה לעדות שכן, שאמור היה להעיד על מצב הדירה בעת עזיבתה, אלא שלא מצאתי לנכון לשמוע עדותו, לאחר שהתרשמתי כפי שהתרשמתי במהלך הדיון, ומאחר שהנטל להוכיח שהדירה נעזבה בצורה לא ראוייה מוטל היה על התובע, שלא עשה דבר להרים את הנטל. הקבלה שצורפה לכתב התביעה (נספח ה') על ביצוע "קילוף קירות, תיקון (שפכטל) וצביעת הדירה", איננה נושאת תאריך, ומכל מקום קיומה אינו מוכיח כי היה צורך בביצוע עבודות אלה בדירה במועד שעזבו אותה הנתבעת ובן זוגה.

לאור קביעותי הנ"ל בנושא ההסכמה על הארכת השכירות עד סוף חודש יולי אינני מוצאת מקום לתביעה בנוגע לפיצוי מוסכם על איחור בפינוי. החוב לגבי חודש מאי 2004 לא הוכח. כך גם לא הוכחו קשיי השכרה כלשהם, ואף אם היו כאלה - אינני מוצאת לתלותם בנתבעת, אשר הודיעה לתובע בחודש מאי כי בכוונתה לסיים את השכירות בסוף חודש יולי.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 350 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום כ"ו בניסן, תשס"ה (5 במאי 2005) בהעדר הצדדים.