פסק-דין בתיק ת"ק 007226/03

1.         בפניי תביעה לתשלום סך של 4,917 ש"ח בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 30.05.2003, ברח' יהושוע בן נון 53, תל-אביב.

2.         אין חולק כי אופנוע נהוג בידי נתבע מס' 1, פגע ברכבו של התובע בזמן שהרכב עמד במקום חניה. אין חולק גם כי אותה שעה יצא רכב נהוג בידי הנתבע מס' 2 מרח' הבשן, וביצע פניה שמאלה אל רח' יהושוע בן נון.

3.         טוען הנתבע מס' 1 כי בזמן שנסע ברח' יהושוע בן נון, הגיח לפתע הנתבע מס' 2 מרח' הבשן, בניגוד לתמרור עצור הנמצא במקום. הנתבע מס' 1 טוען כי צפר לאות אזהרה, ובעקבות כך עצר אכן הנתבע מס' 2, ואז כשהגביר הנתבע מס' 1 את מהירות נסיעתו משום שהתרשם כי הנתבע מס' 2 נותן לו זכות קדימה, חידש לפתע הנתבע מס' 2 את נסיעתו לתוך רח' יהושוע בן נון, ואילו הנתבע מס' 1, מתוך ניסיון להתחמק מפגיעה ברכבו של הנתבע מס' 2, סטה ימינה ופגע ברכבו של התובע.

4.         הנתבע מס' 2 טוען כי ציית לתמרור עצור, ולאחר שבחן היטב וראה כי אין תנועה מכיוון ימין, החל לבצע את הפניה שמאלה לתוך רח' יהושוע בן נון. לטענתו הוא לא שמע כלל צפירה של הנתבע מס' 1, והוא טוען כי חלונות רכבו היו סגורים ומיזוג האוויר פעל. מוסיף הנתבע מס' 2 וטוען כי הנתבע מס' 1 יכול היה לסטות ימינה ולעצור, משום שהיה מרחק של כ - 11 מטרים בין מקום עמידתו של הנתבע מס' 2 לבין מקום רכבו של התובע, כך שהיה די והותר מקום לנתבע מס' 1 לבלום את האופנוע.

5.         שמעתי את עדותו של דניאל אהרון, שכן המתגורר בבניין של התובע ואשר היה עד ראיה לכל קרות התאונה. עדותו של עד זה מאמתת את גרסתו של נתבע מס' 1: הוא טוען, ואני מאמין לו, כי הנתבע מס' 1 נאלץ אכן לסטות ימינה כדי לא לפגוע במכוניתו של הנתבע מס' 2, וזאת לאחר שצפירות אזהרה לא הועילו. עד זה מפריך את טענתו של הנתבע     מס' 2, לפיה היה לנתבע מס' 1 די והותר מקום לעצור מבלי לפגוע ברכבו של התובע, משום שהמרחק בין רכבו של הנתבע מס' 2 לבין רכבו של התובע בזמן קרות התאונה, היה שני מטרים בלבד. יחד עם זאת, מעדותו של עד זה עולה כי מהירות הנסיעה של הנתבע מס' 1 הייתה כ - 50 קמ"ש לערך.

6.         סוף דבר, אחריותו של הנתבע מס' 2 לקרות התאונה ברורה בעליל. הנתבע מס' 2 לא נתן זכות קדימה לאופנוע הרכוב בידי הנתבע מס' 1, ונכנס לתוך רח' יהושוע בן נון באופן שאילץ את נתבע מס' 1 לסטות מנתיב נסיעתו, מה שגרם לתאונה ולפגיעה ברכבו של התובע. אדם יכול להיות אחראי לתאונת דרכים גם אם לא היה מגע כלשהו בין רכבו לבין הרכב האחר. די בכך שהתנהגותו על הכביש גורמת לכך שרכב אחר יהיה מעורב בתאונה, כדי להטיל עליו אחריות לנזקי אותה תאונה.

7.         יחד עם זאת, נראה לי כי יש מקום לייחס אשם תורם בשיעור 10% לנתבע מס' 1 על שנהג במהירות של 50 קמ"ש. אמנם מהירות זו היא בגדר המהירות המותרת, אך נראה לי כי בתנאי אותו מקום, ובשים לב לכך שהנתבע מס' 1 ראה שהנתבע מס' 2 עומד לפנות לרחוב, שומה היה עליו לשמור על מהירות נהיגתו ולא להגבירה מתוך הנחה שהנתבע   מס' 2 ייתן לו זכות קדימה.

8.         הנזקים שהוכחו בפניי הם כדלקמן:

            2,872 ש"ח בגין נזק לרכב; 1,454 ש"ח בגין ירידת ערך; 590 ש"ח בגין חוות דעת שמאי; 87 ש"ח בגין אגרת תביעה. כל הסכומים דלעיל נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

9.         אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע מס' 2 לשלם לתובע 90% מהנזק המפורט בסעיף 8 לעיל, ואת הנתבע מס' 1 לשלם לתובע 10% מהנזק המפורט בסעיף 8 לעיל. בנוסף, ישלם הנתבע מס' 2 לתובע הוצאות ישיבת היום בסך 360 ש"ח,  ואילו הנתבע מס' 1 ישלם לתובע הוצאות ישיבת היום בסך 40 ש"ח.

10.        המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום ג' באלול, תשס"ג (31 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים.