פסק-דין בתיק ת"מ 31046-11-10 - פסקדין

לפניי עתירה מנהלית בה טוענת העותרת כי דרישת המשיבה לקבל ממנה "יתרת היטל ביוב ויתרת שמירה" - התיישנה והיא מבקשת כי בית המשפט יורה למשיבה לבטל לאלתר הליכי גבייה (לרבות עיקולים שהוטלו על נכסיה לבקשת המשיבה), בגין היתרות הנ"ל ולהורות למשיבה להשיב כל סכום שגבתה באמצעות הליכי הגבייה ככל שנגבו כאלה.

תמצית העתירה

1.      העותרת בעלת בית (להלן: "הנכס") בכפר הרוא"ה (להלן: "הכפר") המצוי בתחום שיפוטה של המועצה האזורית עמק חפר (להלן: "המשיבה").

2.      ביום 25.10.10 הודיע בנק דיסקונט, סניף שדרות עגנון לעותרת, כי הוטל עיקול על נכסיה בסכום של 36,063.40 ש"ח, לבקשת המשיבה. העותרת גם קיבלה הודעות על הטלת העיקולים האמורים. 

3.      בבירור שערכה העותרת הסתבר לה כי שלושה חודשים קודם לכן הגיעה לשוכרים הגרים בביתה בכפר דרישה לתשלום שנשלחה אליה, למרות שהיא אינה מתגוררת בכפר מזה כ- 10 שנים. בדרכי עקיפין הגיעה לידי העותרת דרישה לתשלום החוב בגין יתרות היטל ביוב ויתרות שמירה שהודפסה כנראה ביולי 2010 (נספח ג' לעתירה).

4.      בעקבות העיקולים פנתה העותרת למשרדי המשיבה ונמסר לה כי באוגוסט 2002 או בסמוך, חייבה המשיבה את העותרת בהיטל ביוב בסכום של 15,000 ש"ח, בעקבות חיבור בתים בכפר לרשת הביוב האזורית. העותרת ביקשה מהפקידה להציג לה את דרישות התשלום המקוריות ואולם הפקידה אמרה שאין בידה מסמכים אלה.

5.      הדרישה לתשלום "יתרת החוב" התיישנה והמשיבה אינה רשאית לנקוט הליכים משפטיים בגינה לרבות הליכי גבייה מנהליים.

           העותרת סבורה כי למיטב הבנתה ואמונתה שילמה את כל חובותיה בקשר לנכס.

תמצית טענות המשיבה בתגובה המקדמית ובכתב התשובה

1.                 הנכס של העותרת הוא מבנה מגורים בשטח של נחלה בכפר מצוי בתחום שיפוטה של המשיבה ובגינו הושתו תשלומי חובה על העותרת.

2.                 לפי רישומי המשיבה, החזיקה העותרת בנכס עד 2/04 ומאז נמצא הנכס בהחזקתם של ה"ה חני השוכרים את הנכס מהעותרת.

3.                 לעותרת חוב למשיבה בגין תשלומי חובה והיא מתחמקת מפרעונו החל משנת 2002. עיקר החוב הוא בגין היטל ביוב וקיים גם חוב נמוך בגין שירותי שמירה.

4.                 ב-1993 החליטה המשיבה להתקין מערכת ביוב מרכזית בכל יישוביה חלף הבורות הסופגים. במהלך השנים פעלה המשיבה ליישום הפרויקט ולהתקנת תשתיות ביוב ביישובים שבתחומה לרבות בכפר בו מצוי נכס העותרת.

5.                 בשנת 2002 הודיעה המשיבה בהודעה בכתב לתושבים שהם נדרשים לשאת בתשלום היטל ביוב בסכום של 15,264 ש"ח לכל יחידת מגורים וזאת עד 30.08.02. הדרישה נעשתה מכח סמכות המשיבה לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב-1962 ולפי חוק העזר לעמק חפר (היטל ביוב) התשמ"ח - 1988.

                       מדובר בפרויקט הנדסי משמעותי ונרחב שכל תושבי המשיבה היו מודעים לו והיה ברור להם שעליהם לשאת בהיטל הביוב על פי דין בגין השתתפות במימון הפרויקט.

6.                 עבודות הנחת קווי הביוב בוצעו בסמוך לנכס העותרת משך כשנתיים מ-04/02 ועד 08/02 ועל כן לא ייתכן שהעותרת לא ידעה על ביצוע העבודות.

7.                 בנוסף להודעה שנשלחה לכלל התושבים בחודש 4/02 פנתה המשיבה לעותרת בהודעה נוספת ביום 27.5.02 בה צוין כי על העותרת לשאת בהיטל ביוב בסכום של 15,264 ש"ח עד 30.8.02.

                       שתי ההודעות מאפריל ומאי 2002 נשלחו לכתובת הנכס בכפר.

8.                 ככל שהעותרת טוענת כי אינה מתגוררת בכפר למעלה מ-10 שנים, היא לא טרחה להודיע למועצה על שינוי כתובתה.