פסק-דין בתיק ת"א 8502/06

1.         בבעלות התובעת 1 סימן מסחר המכונה "סווש" והמוטבע על מוצריה. התובעת 2 היא היבואנית של מוצרי התובעת 1 והמשווקת אותם בישראל. בכתב התביעה נטען, כי הנתבע מס' 1 (להלן - " הנתבע") הפר את הזכויות בסימן המסחר בייבאו לישראל מסין 17,400 רצועות סופגות זיעה הנושאות שלא כדין את הסימן האמור. הסחורה נותרה במחסני המכס בנמל, לאחר ששלטונות המכס מסרו הודעה לתובעות ואלו החלו בהליכים משפטיים נגד הנתבע, לרבות הגשת התובענה דנן, בגדרה ביקשו שורה של סעדים, ובכללם צווים להימנע מלהוסיף ולהפר את סימני המסחר של התובעות ותשלום פיצויים ללא הוכחת נזק על-פי הוראות חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (שסכומם המרבי עומד על 100,000 ש"ח להפרה).

2.         כפי שעולה מכתב ההגנה, הנתבע הוא סוחר בסיטונאות של מוצרים שונים, שעיקרם מוצרי סידקית. לטענתו, הוא כלל לא הזמין את הפריטים המפרים, ואלו הוכנסו בטעות ע"י הספק בסין למשלוח שיועד לו. לתמיכה בטענתו הציג הנתבע אישור בכתב של הספק, המתייחס לסחורה שכונתה במסמכיו "CUFF" וסומנה בתעודת המשלוח כפריטים A70 ו-A71. אגב, קיימת סתירה בין מסמכי הספק, מהם עולה שמדובר בכמות של 10,200 פריטים (850 תריסרים), לבין טענת התובעות לפיה מדובר ב-17,400 פריטים.

3.         באי כוח הצדדים הסכימו, כי יינתן צו מניעה קבוע כמבוקש בסעיף 29.1 לתובענה, כי אם יתברר שהמוצרים המפרים לא הושמדו (כפי שאכן התברר), הנתבע ידאג להשמדתם על חשבונו ויישא בתשלום אחסנתם עד להשמדה. עוד הסכימו הצדדים, כי באשר לתביעת הפיצויים ולהוצאות המשפט, הם יטענו בקצרה ובית המשפט יפסוק בדרך של פשרה על יסוד הוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, כאשר הצדדים יהיו רשאים להציג מסמכים שונים.

4.         על יסוד הסכמה זו נשמעו טענות הצדדים, כאשר בא כוח התובעות הדגיש את מאבקן של מרשותיו כנגד הפרות מסוג זה, המתרחשות ברחבי העולם. בא כוח התובעות הפנה לפסיקה שניתנה במקרה אחר של הפרה (ת"א (מחוזי-ת"א) 2322/04 LOUIS VUITTON MALLETIER נ' אסי קרדיט ליין בע"מ, פסק דין מיום 1.4.07), והציג את ההוצאות שהיו לתובעות בגין הפרשה. התובעות הוסיפו וציינו, כי הנתבע היה יכול להקטין במידה רבה את מכלול הנזקים אילו היה מסכים מיד להשמדת הסחורה, ולא היה גורר את התובעות להליך המשפטי, כשגם במסגרתו כפר בכתב הגנתו בנטען נגדו.

בא כוח הנתבע חזר על הטענה, כי הסחורה בה מדובר הוכנסה בטעות למכולה שנשלחה מסין לנתבע. עוד נטען, כי מדובר ב"זוטי דברים", ושאין מדובר בהפרה שמצדיקה שיתייחסו אליה כאל "מקרה מבחן" של הפרה בוטה של הסימן המסחרי. עוד נטען, כי הנתבע נתן הסכמה מיידית להשמדת הסחורה, וכי הוטעה לחשוב כי היא אכן הושמדה. בא כוח הנתבע הציג גם את ההוצאות המשפטיות הניכרות שהיו לנתבע בגין הפרשה.

5.         לאחר שמיעת הטענות, ועל פי המוסכם, הוסיפו באי כוח הצדדים ועדכנו את בית המשפט בקשר עם ההוצאות המשפטיות שהיו לכל אחד מהם ובקשר עם מצב הסחורה (שלא הושמדה ושבגין אחסנתה נדרש הנתבע לשלם).

6.         בהתחשב בכל החומר שבפניי, כמו גם בהסכמת הצדדים כי פסק הדין יינתן בדרך של פשרה, ולאחר ששקלתי את טענות באי כוחם המלומדים של הצדדים, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות פיצוי בסך 15,000 ש"ח להיום.

כמו כן ניתן כנגד הנתבע צו המורה לו להימנע מלבצע, בעצמו ו/או באמצעות אחרים, במישרין או בעקיפין, כל פעולה מסחרית, לרבות ייבוא, רכישה, הפצה, שיווק, ייצור, מכירה, החזקה, פרסום ו/או הצעה למכירה של מוצרים הנושאים ללא הרשאה את הסימנים המסחריים המוגדרים בכתב התביעה והמתוארים בנספחיו, או כל סימן אחר הדומה לסימנים אלה ו/או מוצרים הנחזים להיות מתוצאת NIKE או קשורים עמה בכל אופן שהוא.

אני מצווה על הנתבעת 2 להשמיד את המוצרים המפרים על חשבונו של הנתבע, אשר ישא גם בהוצאות אחסנתם ממועד תפיסתם על-ידי רשויות המכס ועד להשמדתם בפועל, ובכל הוצאה אחרת הכרוכה בכך, לרבות הוצאות ההשמדה.

הנתבע ישלם לתובעות את אגרת המשפט ששילמו בתוספת הצמדה וריבית מיום התשלום וכן שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. 

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' באלול תשס"ח (10 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.