פסק-דין בתיק ת"א 46289-07

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: החוק).

2.         התובע, ישראל אברמוב, יליד 23.7.1984 נפגע ביום 20.10.2006 בתאונת דרכים, בהיותו בן 22. כיום התובע בן 28.

3.         הנתבעת הודתה בחבות על פי החוק והמחלוקת ממוקדת בשאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה ותלונות התובע

4.         התובע נפגע עת התהפך עם רכב מסוג ג'יפ בו נסע.  ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים הלל יפה כשהוא מחוסר הכרה ומונשם. בבית החולים אובחן קרע בטחול ודימום בטני ובוצע ניתוח כריתת טחול בשל טראומה. עוד אובחנו חבורות במוח, בריאות, שבר בצלע 1 שמאלית, שבר יציב בחוליה צווארית ראשונה ושבר ביד ימין. לאחר ניתוח כריתת הטחול הועבר התובע כשהוא מונשם לטיפול נמרץ נשימתי. כעבור מספר ימים חזר התובע להכרתו.

5.         ביום 24.10.2006 נותח התובע לקיבוע השבר בזרועו הימנית. ביום 14.11.2006 שוחרר מבית החולים הלל יפה והועבר למחלקת שיקום לנפגעי ראש של בית החולים שיבא בתל השומר. ביום 3.1.2007 שוחרר התובע ועבר לטיפול שיקומי  במסגרת אשפוז יומי, אחת לשבוע, עד לחודש אוקטובר 2007. לאחר מכן נותר התובע במעקב המרפאה לנפגעי ראש בבית החולים תל השומר, וביום 24.4.2008 נותח התובע פעם נוספת בזרועו הימנית.

6.         לאחר התאונה התלונן התובע על כאב בדופן הבטן בהפעלת שרירי הבטן במישור הכירורגי. כן נרשמו תלונות על כאבים לסירוגין בכתף ימין ובעמוד השדרה הצווארי וכן הגבלה וקושי בתנועות הראש בעיקר בתנועות סיבוב במישור האורתופדי. במישור הנפשי דיווח התובע על רגשות אפאטיות, מתח, פחד וחוסר מצב רוח. בהיבט הנוירולוגי הלין התובע על בעיות בריכוז וחוסר מוטיבציה לבצע דברים.

שיעור נכותו הרפואית של התובע

7.         לצורך הערכת נכותו של התובע, מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי הכירורגיה, אורתופדיה, פסיכיאטריה ונוירולוגיה.

8.         בתחום הכירורגי מונה פרופ' יורם קלוגר. בחוות דעתו ציין המומחה כי התובע עבר כריתת טחול שלמה במהלך ניתוח הבטן וכי כיום עליו להתחסן אחת לחמש שנים ולקבל טיפול אנטיביוטי מונע. בגין כריתת הטחול הוערכה נכות התובע בשיעור של 10% ובנוסף נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין צלקת קלואידית במידה קלה. פרופ' קלוגר לא נחקר על חוות דעתו.

9.         בתחום האורתופדיה מונה פרופ' אברהם גנאל. בחוות דעתו הראשונה מצא המומחה כי בדיקת עמוד השדרה הצווארי תקינה ואין סימני קיפוח עצבי בידיים. כן נמצא כי ישנה הגבלה קלה בסיבוב חיצוני של זרוע ימין במצב שבו המרפק צמוד לגוף. המומחה העמיד את שיעור נכותו הצמיתה של התובע על 5% בגין שבר בחוליית הצוואר הראשונה וכן קצב 5% נוספים בגין צלקות ניתוח.

בנוסף קבע פרופ' גנאל לתובע נכויות זמניות כדלקמן:

מיום התאונה ועד ל-14.10.2007- בשיעור של 100%

מ-14.10.2007 ועד 23.4.2008- בשיעור של 30%

מ-23.4.2008 ועד 31.7.2008- בשיעור של 100%

כן קצב המומחה לתובע נכות בשיעור 20% ממועד מתן חוות הדעת הראשונה למשך שנה או קודם לכן בהתאם לקביעת הרופאים המטפלים (בגין חיבור גרוע של עצם הזרוע מימין).

בחוות דעתו השנייה, הותיר פרופ' גנאל את קביעותיו בגין נכות צמיתה בשיעור של 5% כ"א בגין שבר בחוליית הצוואר הראשונה ו- 5% בגין צלקות ניתוח ובנוסף קבע שיעור נכות צמיתה בשיעור של 8% בגין ההגבלה הקלה בתנועות כתף ימין.

פרופ' גנאל לא נחקר על שתי חוות הדעת.