פסק-דין בתיק ת"א 37652-12-09 - פסקדין

ממעוף הציפור

תביעת שיפוי של המדינה מכוח סעיף 36(2) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב) (להלן: "חוק הנכים") ולחלופין מכוח סעיף 2 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד - 1964.

1.         המסד העובדתי

א.         ביום 5.3.04 נהג מר עודי יוסף, יליד 11.11.1979, שהיה בשירות קבע (להלן: "הנפגע") ברכב מספר רישוי 11-982-53 (להלן: "הרכב") בדרכו לבסיס חיל הרפואה בצריפין לצורך קבלת טיפול רפואי בכתפו.

במהלך הנסיעה שמע הנפגע רעש של חבטה ועצר את הרכב בשולי הכביש. הוא גילה שהגלגל הימני הקדמי של הרכב נותר ללא אוויר וטיפל בהחלפתו. אותה עת נהגה הנתבעת 2, גב' רויטל אלי, ברכב מיצובישי מס' רישוי 81-559-24 (להלן: "המיצובישי") ופגעה ברכב בעוצמה. הרכב נזרק קדימה ופגע בנפגע שהיה לפני הרכב. הנפגע נהדף אל התעלה שבצד הדרך ונפצע קשות ברוב חלקי גופו ובעיקר בראשו (להלן: "התאונה"). 

ב.         הנתבעת 1, אליהו חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את נהיגתו של הנפגע ברכב בביטוח חובה.

            הנתבעת 3, איילון חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את נהיגתה של הנתבעת 2 במיצובישי בביטוח חובה.

ג.          הנפגע בחר לתבוע ולקבל מהמדינה תשלומים על פי חוק הנכים. משכך הגישה התובעת תביעתה לשיפוי בגין התשלומים ששילמה לנפגע ושהיא עלולה להתחייב בהם מכוח חוק הנכים עד לשווי הפיצויים (גובה הנזק) המגיע לנפגע על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

            בנדון דידן מוסכם על שני הצדדים שהתשלומים ששילמה ותשלם המדינה לנפגע עולים על שווי הפיצויים המגיעים לו על פי חוק הפיצויים.

2.         המסגרת הנורמטיבית והמחלוקת בשאלת החבות

תביעת השיפוי של המדינה נשענת על סעיף 36(א)(2) לחוק הנכים, הקובע:

"(א) חייל משוחרר או נכה הזכאי, בשל נכות שלקה בה, לתשלומים, לפי חוק זה והוא זכאי בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה:

(1) הוא רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתשלומים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר, אך לא יגבה פיצויים לפי החוק האחר ותשלומים לפי חוק זה כאחד;

(2) שולמו לו הענקה או תשלומים לפי חוק זה, זכאית המדינה להיות מפוצה בעד תשלומים אלה ובעד כל תשלום אחר שהיא עלולה להתחייב בו מכוח חוק זה, מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם לו פיצויים לפי החוק האחר, עד לסכום אותם הפיצויים;"

לעניין אופי תביעת השיפוי של המדינה לפי חוק הנכים כבר נפסק לא פעם שאין מדובר בתביעת נזיקין רגילה, בה נדרש המיטיב להיכנס לנעלי הניזוק, אלא בתביעת שיפוי עצמאית - סטטוטורית מכוח חוק מיוחד.

בעניין רע"א 1193/90 מדינת ישראל נ' הפול - חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פ"ד מה (4) 230, 239 (1991) קבע בית המשפט העליון) מפי כב' הנשיא שמגר) ש" אין בתגמולי המדינה לפי חוק הנכים משום מתן פטור או שחרור המזיק או המבטח מטעמו מאחריותם ומחבויותיהם... קל וחומר בענייננו, מקום שמדובר בגוף מסחרי, אשר מבטח בביטוח חובה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי את אחריותו המוחלטת של המזיק בתאונת דרכים, ואת נזקם של בעל הרכב הנוהג בו וכל אדם הנוהג בו בהיתר ממנו, נזק שנגרם בתאונת דרכים, כמשמעותו של דבר בחוק הפיצויים".

כמצוות ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון, החיוב "לפי החוק האחר" על פי סעיף 36(א)(2) לחוק הנכים הוא גם לפי חוק הפיצויים. משכך, אין לשעות לטענתו של עו"ד קין בסיכומיו בעל פה שיש לבטל הלכה זו של בית המשפט העליון שאינה עולה בקנה אחד, לטענתו, עם לשונו של סעיף 36(א)(2), שלא נוקב במפורש בשמו של חוק הפיצויים.

זאת ועוד, לטענת ב"כ הנתבעות יש לראות את המדינה כמי ששילמה מכוח פוליסת תאונות אישיות, הגם שגם טענה זו נדונה ונדחתה בבית המשפט העליון, שם נקבע שיש לראות גם במבטח משום "צד שלישי" ואפילו "מזיק" (ד"נ 30/83 כהנקא נ' סהר, פ"ד לח(4) 543 (1984)). הגם שההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת גם ערכאה זו, מבקש עו"ד קין לשנותה אך לא כאן המקום לעשות כן. למעלה מן הצורך יצוין שטענה זו של עו"ד קין נדחתה זה לא מכבר גם בפסק דינו של כב' השופט יעקובי בת"א (מח' י-ם) 3504/09 מדינת ישראל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 27.11.12).

שתי המבטחות, הן הנתבעת 1 הן הנתבעת 3, הגיעו להסכמה ביניהן על חלוקת החבות על פי חוק הפיצויים ובישיבת יום 17.11.11 הכריז עו"ד קין שמבחינת הנתבעות החיוב יהיה "ביחד ולחוד" (עמ' 9 לפרו' בשו' 27). כפועל יוצא מכך ייצג עו"ד קין את כל הנתבעות ואין עוד צורך לבחון האם הנתבעת 1 או שמא הנתבעת 3 חבה בנזקי הנפגע על פי חוק הפיצויים משאין מחלוקת שביטוחי החובה היו תקפים והנפגע אכן נפצע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. למותר לציין שהנפגע לא נשאל ולו חצי שאלה על נסיבות התאונה. גם לא הוכח שהנפגע שהה בדרכו לחר"פ שלא כדין (וראו: עמ' 22-21 לפרו' והשוו: סעיף 1א(ג) לחוק הנכים).