פסק-דין בתיק ת"א 3334-07 - פסקדין

1.         בתביעה זו עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי בסך 300,000 ש"ח בגין בנייה בלתי חוקית שנבנתה על-ידי הנתבעים 4-10 בדרך ציבורית, ובגין טיפול רשלני של הנתבעות 1 ו-3 בבניה זו.

2.         תובעים הינם אחים המתגוררים בשכנות ביישוב טירה, במקרקעין הידועים כחלקה 24/1 בגוש 8085 (להלן: " המקרקעין"), בשטח של 1865 מ"ר.

במגרש התובעים הותרה הקמת בית מגורים דו משפחתי. היתר בניה ליחידה המערבית ניתן ביום 17/6/99 והיתר בניה ליחידה המזרחית חודש ביום 27/6/05. התובעים ובני משפחותיהם מתגוררים בבתים שנבנו על ידם.

3.         הנתבעים 4-10 גרים בבתים השוכנים בסמוך לבתי התובעים.

4.         הנתבע 2, עו"ד אהרון בונה, שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כב"כ הנתבעת 1. במהלך הדיון נמחק הנתבע 2 מכתב התביעה על יסוד טענת חסינות מטעם המדינה.

5.         בשנת 1996 אישרה הנתבעת 1 תוכנית מתאר מחוזית לטירה טר/3006. התוכנית פורסמה למתן תוקף ביום 27.11.97 (להלן: " התוכנית").

בתכנית  הותוותה דרך מעבר לאנשים ולכלי רכב לאורך שורת בתים, וביניהם בתי התובעים, אשר תתחבר לכביש הראשי מצפון (להלן " הדרך"). הדרך הינה בצורת האות ר' (הפוכה) ראשיתה מהרחוב הראשי המקביל, המשכה בסמוך לבית התובעים וסיומה בסמוך למגרש 24 המצוי ממזרח לבתי התובעים (תשריט חלקי צבעוני - נ/5)

6.         מספר שנים לפני אישור התוכנית,  נבנה מסביב לבתיהם של הנתבעים 4-10 קיר, באורך של כ-170 מטר ובגובה של כ-3 מטר (להלן: " הקיר" או " הגדר"). לטענת התובעים הקיר פולש לתוך תוואי הדרך ומונע מעבר חופשי בה.

7.         לטענת התובעים, חרף פניותיהם ומחאותיהם החוזרות והנשנות נמנעה הנתבעת 3 מלהרוס את הקיר במשך תקופה ארוכה. בנסיבות אלה פנו לנתבעת 1 וזו מכוח סמכותה על-פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: " החוק"), הגישה ביום 23.2.05 עתירה למתן צו להריסת הקיר במסגרת ב"ש 1412/05 בבית משפט השלום בפתח תקווה. ביום 7.3.06 ניתן צו המורה לנתבעים להרוס את הקיר. בהמשך ניתנו לנתבעים 4-10 ארכות לביצוע הצו ובסופו של דבר נהרס הקיר  בחלקו בחודש דצמבר 2009 .

8.         בחודש פברואר 2011 הגישו התובעים עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בפתח תקווה בעת"מ 921-02-11 (להלן: " העתירה המינהלית"). במסגרת עתירתם ביקשו התובעים להורות על הנתבעת 3 ועיריית טירה ליתן טעם מדוע אינן פועלות מכוח סמכותן ליישום תוכנית המתאר טר/במ/3006, וכן ליתן צו לניקוי ולפינוי כל השטח המצוי בתוואי הדרך על-פי התוכנית מפסולת ולכלוך לצורך פריצת הדרך. לחילופין, ביקשו התובעים מביהמ"ש ליתן צו המאפשר להם לבצע את עבודות הכשרת הדרך בעצמם ולהתיר להם לקזז את עלות ביצוע העבודה מחיוביהם כלפי הנתבעת 3 והעירייה. ביום 25.12.11 ניתן פסק הדין בעתירה המינהלית ע"י  כב' השופט סטולר (להלן: " פסק הדין"), אשר דחה את עתירת התובעים לכפות על הנתבעת 3 ועיריית טירה לפעול להכשרת וסלילת הדרך על-פי התוכנית טר/במ/3006, או לחילופין לבצע את עבודות ההכשרה והסלילה בעצמם תוך קיזוז עלות ביצוע העבודה מול הנתבעת 3 והעירייה. יחד עם זאת הורה בית המשפט לעיריית טירה לפנות את הפסולת המצויה בתוואי הדרך בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין. 

טענות התובעים

9.         התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים החל מהמועד בו אושרה התוכנית, ולא הוכשרה דרך למגרש עליו הוקמו בתיהם, ועד למועד בו תיסלל הדרך הסטטוטורית.

10.        התובעים מציינים כי הם הסתמכו על התוכנית טר/3006 בעת בניית בתיהם בשנת 1999 ובשנת 2005, שלפיה תיסלל ליד ביתם דרך שתאפשר מעבר חופשי מהדרך הציבורית לבתיהם וכי הקיר ייהרס תוך פרק זמן סביר. תחת זאת, טוענים התובעים, הם נאלצים להשתמש בדרכים אחרות חילופיות העוברות דרך שצ"פ האסור למעבר כלי רכב ודרך שטחים פרטיים. כמו כן מציינים התובעים כי הדרכים החילופיות משובשות: הכביש שעובר ממזרח לבתיהם הוא צר מאוד בתחילתו ומאפשר מעבר כלי רכב אחד בלבד, והדרך מדרום מרובת מהמורות ועוברת בוואדי ודרך שצ"פ האסור במעבר כלי רכב.

11.        התובעים טוענים כי הנתבעות 1 ו-3 כי לא הפעילו את סמכויותיהן החוקיות ועקב זאת נותרה על כנה בנייה בלתי חוקית שהסבה לתובעים נזק.

בהקשר זה מציינים התובעים כי הנתבעת 3 לא נקפה אצבע להריסת הגדר ופריצת הדרך ואילו הנתבעת 1 הסכימה פעם אחר פעם לבקשות הנתבעים 4-10 לדחיית ביצוע צו ההריסה. הסכמה אשר ניתנה בידיעה כי לא ניתן לקבל היתר בניה לקיר שנבנה בשטח ציבורי, אלא בדרך של שינוי התוכנית.

12.        אשר לנתבעים 4-10 טוענים התובעים כי הם בנו קיר על תוואי דרך ציבורית מאושרת, ללא היתר כדין, ולא הרסו את הבנייה חרף חובתם וחיובם על-ידי בית המשפט, והכרעות מוסדות התכנון השונים. על-כן, בהותירם את הקיר שחוסם את תוואי הדרך שאמורה הייתה להיסלל ליד בתיהם גרמו הנתבעים 4-10 נזק לתובעים.

טענות הנתבעת 1

13.        הנתבעת 1 טוענת כי הסכימה למתן ארכות לנתבעים 4-10 לדחיית ביצוע צו ההריסה בשל נסיון הנתבעים להכשיר את בניית הקיר, דבר שלא צלח בסופו של יום. לטענתה היא פעלה בתחום סמכותה ו/או סברה בתום לב כי היא פועלת בתחום סמכותה, ולא היה בהתנהגותה משום רשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה. כך גם סבורה הנתבעת 1 כי מדיניות שיפוטית נכונה מחייבת להימנע מקביעת אחריות בנזיקין בנסיבות המקרה דנן.

בנוסף, לטענתה, התובעים לא הוכיחו את הנזקים הנתבעים  על ידם.