פסק-דין בתיק ת"א 31948-09-11

התובעת הינה רשות מקומית הפועלת עפ"י דין בישראל. התובעת טוענת כי הנתבעת 1 וכן הנתבעים

2-3 שהינם בעלי המניות בנתבעת 1 ובעלי השליטה בה, שכרו את הנכס הידוע כגוש 10419 חלקה 151 ומצוי ברח' החרושת 34א בקרית ביאליק (להלן:"הנכס"). בעלת הזכויות בנכס הינה הנתבעת 4 אשר חתמה על הסכם השכירות עם הנתבעת 1 והנתבע 5 כנציגה של הנתבעת 1. הנתבע 5 אף חתם על הסכם השכירות כערב אישית לקיום תנאי ההסכם. התובעת טוענת כי עד ליום 14/7/11 צברו המחזיקים בנכס חוב בגין דמי ארנונה כללית ומיסי עיריה בסך של 76,280.6 ש"ח. לטענת התובעת אין בידיה מידע מי מהמחזיקים החזיק בנכס בפועל לאורך התקופה הרלבנטית בגינה נוצר חוב דמי הארנונה, שכן המחזיקים לא דיווחו כדין אודות העברת החזקה בנכס, ביניהם ומכאן תביעת התובעת בגין חוב הארנונה כנגד כל המחזיקים - הנתבעים 1-5.

הנתבעת 1 טוענת כי לא החזיקה מעולם בנכס נשאו התובענה וכי ההסכם הנושא חותמת הנחזית להיות חותמתה, לא נחתם מעולם בידי מורשה חתימה מטעמה. משכך טענה הנתבעת 1 כי לא היא ואף לא בעלי המניות ובעלי השליטה בה- הנתבעים 2-3 אינם הנתבעים הנכונים ויש לדחות את התביעה כנגדם מחמת העדר יריבות.

הנתבעת 4 טוענת כי לתובעת הוצג הסכם שכירות הנכס עם הנתבעת 1 החל מיום 19/9/05 ולפיכך החל ממועד זה חלים מיסי הארנונה על הנתבעים 1-3 וכן על הנתבע 5 אשר ערב אישית לקיום תנאי הסכם השכירות בו נאמר מפורשות כי על הנתבעת 1 לשאת בחיובי הארנונה החלים על הנכס.  

הנתבעת 4 טוענת כי הנתבעים 1-3 וכן הנתבע 5 אף הותירו אחריהם חובות נוספים בגין שכירות הנכס ובשל כך הוגשה על ידה תביעה בבית משפט השלום בקריות. נוכח היות הנכס בחזקת הנתבעים 1-3 וכן נתבע 5, טוענת הנתבעת 4 כי יש לדחות התביעה כנגדה.

הנתבע 5 לא הגיש כתב הגנה מטעמו אך התייצב לישיבת ההוכחות אשר נערכה במסגרתו של תיק זה וטען כי הוא מצוי בהליכי פש"ר וכי בית המשפט של פש"ר הורה על עיכובם של הליכים כנגדו. עוד טען הנתבע 5 כי אכן חתם על הסכם השכירות עם הנתבעת 4 בשם הנתבעת 1, אך עוד בטרם החלה הפעילות בנכס נשוא התובענה, ביקש הנתבע 2 לפרוש מהעסק והנתבע 5 הסכים והמשיך עם שותף אחר וחברה בשם פרול גרופ את עסקיו. לטענת הנתבע 5, הנתבעת 4 ידעה מכך שכן היא עצמה סרה למשרדי חברת פרול גרופ וקיבלה מהם כספים עבור שכר הדירה. לטענת הנתבע 5 הוא החזיק בנכס פחות משנה, על אף האמור בהסכם השכירות ומשכך אין לחייבו במלוא הסכום הנתבע בידי התובעת.

הצדדים לא היו חלוקים ביניהם בדבר גובה החוב, אלא אך ורק לעניין חלוקת האחריות לתשלום, בין הנתבעים.

הצדדים מילאו ידיי להכריע בסכסוך על דרך הפשרה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט וכן הסכימו ביניהם כי תידחה בלא צו להוצאות התביעה כנגד הנתבעים 2-3.

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי עיין היטב בחומר הראיות אשר הוצג בפני ושקלתי טענות הצדדים, הן בדבר רשלנות תורמת והן בדבר פרק הזמן בו החזיק כל אחד מן הנתבעים בנכס, אני מחייבת את הנתבעים כדלקמן :

אני מחייבת את הנתבעת 1   לשלם לתובעת סך של 1000 ש"ח.

אני מחייבת את הנתבעת 4 לשלם לתובעת סך של 8000 ש"ח

אני מחייבת את הנתבע 5 לשלם לתובעת סך של 41,000 ש"ח. ככל שאכן הנתבע 5 מצוי בהליכי פש"ר , על התובעת לפעול כנגדו בהתאם לכל דין, במסגרת תיק הפש"ר.

הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

נוכח אופן סיום ההליך ישא כל צד בהוצאותיו שלו ובהוצאות שכר טרחת בא כוחו.

התביעה כנגד הנתבעים 2-3 נדחית בלא צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לאחר שקילת טענות הצדדים ללא נימוקים כפי המקובל והראוי בפסיקה על דרך הפשרה.

ניתן היום,  ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.